אנחנו מסתובבים בעולם, פוגשים תרבויות שונות ולומדים לקבל אותם, יש כאלה שאפילו מתנדבים לעזור שזה טוב ויפה,
אבל…כשזה מגיע לאנשים החשובים לנו אין לנו שום סובלנות או סבלנות כלפיהם, כי מה לעשות? הצרכים שלנו חשובים יותר ולא מעניין אותנו שום דבר מעבר (גם לא לבזבז שתי דקות על שיחת טלפון להורינו היקרים).
לא שאני מתחסדת פה, אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא הבן אדם הכי רגיש ומתחשב בעולם. (משתדלת…לא תמיד הולך).
אגב, לא מסכימה אם המשפט הנדוש והפלצני הזה “קודם כל אנחנו צריכים להיות אגואיסטים, ולאחר שדאגנו לעצמנו נוכל לדאוג לאנשים אחרים”.
המשפט הזה נוצר לאנשים אגואיסטים בשביל להצדיק את עצמם ולגרום להם להרגיש נוח עם האנוכיות שלהם.
גם אם אני אגואיסטית בעצמי, אף פעם לא הייתי מנסה להסתתר מאחורי משפטים פלצניים כאלה בשביל לגרום לי להרגיש טוב.
הודו