הגיטרה הויאטנמית בהודו

אהלן קוראים לי דורון. אני בן 24 מאורנית וחזרתי לא מזמן מטיול של 10 וחצי חודשים במזרח, מתוכם חצי שנה בהודו.

אני אוהב מוזיקה וגם יוצר בעצמי בסגנון קאנטרי, רוק ופולק. היו תמיכות ופירגונים לאורך כל הזמן אבל בהודו זה התפתח מתחביב אישי שלי לתחביב של אנשים רבים.

 

 

מתי התחלת לנגן?

תמיד התעסקתי במוזיקה, גדלתי על זה, אפילו מצאתי דפים ישנים בהם אני חורז חרוזים מהתקופה שהחזקתי את העיפרון לא נכון.

אם את שואלת על הרקע המקצועי שלי, אז מכיתה א' עד ו' למדתי לנגן על קלידים. בגיטרה התאהבתי ולמדתי לנגן בה לבד בתקופת מהתיכון. 

 

 

איזה מקום היה למוזיקה בשבילך בהודו?

אני חושב שמוזיקה עשתה לי סדר במחשבות בזמן הטיול בהודו. 

המחשבות שם מתבלגנות על בסיס יומי והזמן שלי עם הגיטרה נועד בכדי להפסיק הכל ולחשוב על משהו אחר. 

חוויתי את זה גם במדינות הקודמות שטיילתי בהן בלי גיטרה וזה הפריע לי מאוד. לכן, אחרי שלושה חודשים קניתי גיטרה ויאטנמית שעשתה (ועושה) לי הרבה טוב.

 

 

איך קרה שיצאת לטייל בלי גיטרה?

תראי, לפני שטסתי החלטתי לקנות לעצמי גיטרה מתנה. בסוף קניתי אחת שהיה חבל לי לקחת איתי לטיול. עדינה כזאת, חששתי שהיא תהרס. מה שיצא זה שקניתי גיטרה ואחרי חודשיים מסרתי אותה לחבר שישמור לי עליה וטסתי בלי שום כלי.

פיציתי על זה בחזור עם האפי דראם מגלי בפושקאר וחליל שבניתי אצל מיידן מדרמסאללה.

 

 

הופעת מספר פעמים בהודו, מה תספר?

אספר שהופעתי שלוש פעמים בהודו: במון לייט קפה בדרמסאללה, באנדמן ובאום ביץ'. את שלושת ההופעות חברים שפגשתי בטיול אירגנו עבורי. רק בהודו זה יכול לקרות.

 

 

בגלל שהלכתי עם הגל (כזה אני, זורם) נפגשתי עם אנשים מההופעה בדרמסאללה והם אירגנו לי את ההופעה באנדמן.

אבל הסיפור הכי מוזר שקרה לי זה כשפגשתי אנשים זרים (שהפכו לחברים אח״כ) בקשמיר על האוס בואט והם הכירו את השיר שלי "בואי ננצל".

אחרי זה פיצחנו שחבר שפגשתי בקמבודיה והכיר שירים שלי הוא גם חבר שלהם מהבית. הוא הספיק לחזור לארץ ולנגן להם את השיר. הם אשכרה זיהו את השיר, כמה שמחה הייתה שם אפילו עשינו סלפי 🙂

 

 

 

אתה מרגיש שהושפעת מוזיקלית מהטיול?

ניסיתי להבין את הסגנון הזה.  אישית יותר התחברתי לצדדים המקפיצים של המוזיקה ההודית, השירים הבוליוודים האלה שסוחפים בסרטים. זאת המוזיקה המומלצת לדעתי בנסיעה בריקשות. כשהופעתי בארץ ביצעתי את השיר שלי "סרט בוליוודי" בנוסח הודי. בדיעבד, זו לא  הייתה הצלחה גדולה, אולי בהמשך אפנה לשם שוב.

 

 

מה באמת בנוגע להמשך בארץ?

הופעתי בתל אביב אחרי שחזרתי מהטיול והרבה חברים וחברות שפגשתי בטיול הגיעו ופירגנו- היה מדהים. אני חושב ללכת וללמוד מוסיקה באופן מסודר ובמקביל חושב על ההופעה הבאה. חשוב לי שזה יהיה משהו מיוחד.

 

 

איפה נוכל למצוא אותך?

כרגע האופציה היחידה היא הדף שלי בפייסבוק, בעיקר מטעמי נוחות. בעתיד אני מקווה להתברג ביוטיוב. 

 

 

משהו אחרון למסור?

כן. יש בהודו כל כך הרבה זמן והשראה ליצור. זו  מעין חממה שמעניקה לך את כל מה שתבקש מבלי שידעת מה אתה צריך בכלל. 

היופי בזה הוא שכל אחד לוקח את זה למקום שלו, כל אחד  בתחומו. בהודו זה המקום להציג את התחביבים שלך לסובבים אותך- אנשים שם פתוחים להקשיב, להכיל, להעביר חוות דעת מפרגנת או ביקורת בונה. כל אחד זקוק לזה, לפחות בתחילת הדרך.

אני רוצה למסור תודה לכל החברים שפגשתי בטיול ותמכו בי וביצירה שלי.

 

ולמי שמתכנן טיול בהודו-  תציגו את הכישרון שלכם! מה כבר יכול לקרות?