היינו כחולמים / גאה להיות בורקלה

 

"Sue, what was the name of that place we were staying in Kerala 8 years ago?

"What was that Glenn?"

"The place in Kerala"

"Well….ammm.. I guess you're talking about Varkala"

That's right, Varkla – you should go Varkala"

 

וכך, מפגש עם זוג אוסטרלים חביב, בגג של המלון המקסים שהשקיף על הארמון והאגם באודייפור הלוהטת, הוביל לשינוי תוכניות שכלל נסיעה ללדאק שכבר החלה להתכסות בענני שלג לעבר נסיעת רכבת של 50 שעות למדינה שלא שמעתי עליה לפני כן – קראלה. לעיירה ורקאלה, השוכנת לחוף האוקיינוס ההודי הטרופי.

שבועיים וחצי לפני כן, נחתנו בדלהי – אני 7 שנים לאחר הגיחה הקצרה הקודמת (כמה קצרה? 4 שבועות בסך הכול) ובת דודתי, יפה, שלה זאת הפעם הראשונה. שבועיים וחצי טיול עם יפה ולאחר מכן עוד שלושה שבועות לבד.

 

תקציר הפרק הראשון

טיסה מעולה עם "טורקיש". זהו, מעכשיו אני טס רק עם "טורקיש" נחיתה לפנות בוקר בדלהי – כמה שעות שינה באג'אי גסטהאוס עם מקלחת מחשמלת בגלל חוסר הרקה של חשמל – ביקור מהיר ברכבת וריקשה לכיוון קונוט פלייס עם מישהו שטוען שאין רכבות היום – נפנוף הבחור – ארוחה בכיכר – מטרו – הצלחת הזמנה לרכבת לילה לרישיקש – 4 ימים ברישיקש – טיסה מדרדון לאודייפור דרך דלהי בשתי טיסות מפוקפקות למדי – אודייפור – יומיים בהזייה שקוראים לה מאונט-אבו שם הרגשנו כמו בראנג'לינה והשהייה במלון המורשת שהיה שייך לנסיכה בתו של המהרג'ה, פושקר (וואלה נחמד, למרות ובגלל), ג'איפור – וואי מה שהלך בלילה הראשון עם ההודי והקנדי שבטוח שהשבוע הראשון שלו בהודו שווה תסריט לסרט – תמיד טוב להכיר את חיי הלילה עם מקומיים זה בטוח, חזרה לדלהי – פרידה מהבת דודה וחזרה לרכבת המפנקת השועטת לעבר ורקאלה.

 

ורקאלה:

אוסטרליה – אם הייתי מדינה הייתי מעניק לך תואר ידידת אמת שלי – תודה רבה גלן וסו – מעניין אם אי פעם ניפגש שוב… לא הרבה קורה כאן, בטוח יש מקומות יפים יותר, חופים יפים יותר, גאסטהאוסים יפים יותר אבל… אבל… באמת נורא רגוע כאן, השקיעות שלך מתחרות יום אחר יום ביניהן ביופיין.

 

פה אני כבר מרגיש במשקל שנעלם – איך אפשר שלא… מים מינרלים, פירות, דגים, פירות ים, אננס, קוקוס, זהו – כל השאר מיותר. להכיר אנשים לא להכיר? נזרום… אבל כן הכרתי 3 אחים צרפתים חמודים שאיתם מיפינו את האיזור עם הקטנוע הונדה החדש דנדש ששכרתי.

וואו כיף – אין משרד, אין דאגות, אין מחויבויות משפחתיות – הודו 7 שנים אחרי היא אחרת, אבל כשחושבים לרגע ברצינות כנראה אני אחר, בוגר יותר, שקול יותר, ספונטני יותר, מה שיהיה יהיה – נחזור לפה עוד הרבה. ואז האופנוע החליק – מצד אחד היה יכול להיות גרוע יותר: הקטנוע היה עף למים איתי ואני הייתי נפרד מ- 60,000 רופי ופצוע קשות. בסוף זה נגמר בכמה חבלות ו-10,000 רופי – וואלה כפרה.

אבל בוא נישאר בוארקאלה עד סוף הטיול, צריך להתאושש ולא צריך בכוח.

 

 

זאת לא עונת התיירות הרשמית, כך שבעלי העסקים כבר מכירים אותי וגם עובדי ושוכני בית הקפה "טמפל האוס" מחליפים איתי חיוכים כל בוקר. הצרפתים כבר עזבו לגואה והביתה, ההולנדית כדאי שתתרחק ממני אחרי הפה ג'ורה שפתחה על המלצר האומלל לפני שבוע, ואני משלים פערים בספר שהזנחתי. קורא את כל העיתון, הולך לאט בגלל הרגל ועושה מסאז' איורוודי כל יומיים-שלושה (יש לי תירוץ, הרגל(.

עוד יומיים אעזוב את ווארקאלה ואחזור לדלהי, אני שותה לבד "קינג-פישר" ומנסה לתפוס תמונות אחרונות של השקיעה, מולי פתאום עומד אוני, הצעיר שהרסתי לו את הקטנוע. אני מזמין אותו לשבת, אנחנו שותים ואוכלים, נראה שהוא מאוד מתעניין בחיי האהבה שלי בארץ, נו טוב, לעולם לא ניפגש שוב אפשר להגזים – הוא מקשיב מהופנט לשקרים שלי, עוד בירה ואחרי זה עוד אחת ואחרי זה הוא כבר רוצה לשתות אחת אחרונה במרפסת שלי.

כשבחור בן 23 צעיר ושרירי רוצה לשתות איתך בירה במרפסת שלך אתה בדרך כלל מרים גבה ותוהה מה יביא איתו הלילה, אבל כשמדובר בבחור הודי אתה אפילו לא מפנטז – למה להיכנס למקומות לא רצויים?

אבל זה קרה.

ימים לאחר מכן וגם היום אני מנסה להבין איך זרמנו ומה זה אומר עליו ואיך הוא מסתדר עם הרצונות האלה במדינה כל כך שמרנית כמו הודו – אבל מעדיף לזכור לילה מקסים ובוקר מקסים לאחר מכן – הוא על האופנוע ואני מאחוריו בטיול לג'ונגל שתיירים בדרך כלל לא מכירים.

ואז עזבתי...

 

 

היו עוד מלא סיפורים – הרכבת חזור עם נופיה והשכנים הנעימים לתא, דלהי ובעיקר ניו-דלהי – עם אירועי התרבות, המפגשים עם קולגות מקומיים, הקניות והמסיבות, רג'סטאן הלוהטת ורישיקש המפנקת – אולי גם אכתוב תסריט כמו הקנדי הבורגני על סיפור אהבה בלתי אפשרי.

 

עברו כבר שלושה שבועות – 10 קילו פחות בחודש וחצי (לא רע בנאדם!!), חזרה לאינטנסיביות של הקריירה –  הודו מתרחקת, כמו אדי החלומות של עת היקיצה. לשאר המקומות אולי נחזור אולי לא, אבל וארקאלה – על שלל אורות פנסי סירות הדייגים בלילה, חופיה המושלמים, תושביה הרגועים, יתרונותיה וחסרונותיה, עוד ניפגש וארקאלה.