Categories
ללא קטגוריה

חומוס עם צ’פאטי

בעקבות הצלחת החלק הראשון בשבוע שעבר - יצאנו בכתבת המשך.  הצטרפו לצוות הודו - הצוות שמטפס על אסלה כדי להיזכר איך זה להיות בשירותים ציבוריים בהודו - שיצא לבדוק את עלילותיהם של גיבורינו משבוע שבעבר. 

אנחנו לא סגורים על השם של הכתבה השניה,  אבל "גואה זה לא הודו"-היה אחד מהמועמדים.   לכתבה הקודמת בסדרה 

 

בשבוע שעבר בחנו את עלילותיהם של ישראלים בארמבול, בין עצי קוקוס וחופים לבנים, קצת לפני הדילנס קצת אחרי המכבסה של שימרית,   בפלולם,  ובמקומות נוספים.

ופה נמשיך לדון בנושא שאי אפשר שלא להיות חם עליו: "הישראלים בהודו" . הישראלי המצוי בעל התנהגות חברתית מפותחת, תקופת התבגרות ארוכה של הצעירים, ויכולת לימוד באמצעות חיקוי התנהגות של ישראלים אחרים. הישראלים נודדים להודו במשך כל ימות השנה, בתקופה הזאת של השנה כולם ירדו דרומה, ואם דרומה אז לגואה!

 

אז מה באמת ההבדל בין הישראלים לתיירים אחרים ?

 

נאה: יש פה ישראלים שמסתובבים בחבורות סגורות ולא מכירים אף אחד. ישראלים שונים אם הם לבד או שהם בקבוצה. כשישראלים מסתובבים בחבורה הם שוכחים הכול וזה לא נראה טוב. זה מגמה שהיא לא טובה. הישראלים ישנים בגסטאהוסים, איפה שכולם ישנים. עושים קצת יותר בלאגן ורעש וזה קורה בצד הצפוני יותר.
 

רותם: "ישראלים הם יותר קרחניסטים.  האירופאים פחות. דווקא אנחנו יותר בקטע של התרבות ההודית והנופים והטרקים אנחנו מתחברים תוך שנייה עם הודים ואנשים תמיד באנרגיות טובות. כולם נהיים חברים ואתה פוגש אנשים שהם לכל החיים".

יהונתן עם ידידים מקומיים: "ישראלים מתגודדים וזה בעיני עצוב"




ראג’ הבעלים של בית הקפה המגניב בארמבול הדילנס: "אני עובד עם ישראלים מאז 2005,  והרבה אנשים מהמדהימים שפגשתי הם ישראלים.  זה נכון שחלק מהם רעשנים,  במיוחד צעירים אחרי צבא,   אבל סטודנטים ואנשים מעט יותר בוגרים הם מקסימים, רגועים יותר וחכמים,  אני אוהב את השיחות איתם.   רוב ההתכנסויות של הישראלים בארמבול מתרחשים דווקא בחדרים ולא בחוץ. בכל מקרה ארמבול קצת מתרוקנת הרבה ישראלים עברו לפלולם והאמפי".


זויה: ראיתי את כל סוגי הישראלים,   גם כאלו שכל היום עם ישראלים,  גם כאלו שהם אנטי ישראלים, וכאלו שמסתובבים עם אירופאים.  ראיתי דברים לא נעימים על ישראלים שלא התנהגו יפה בגסט האוסים ולא כיבדו את בעלי הגסט האוס,  עשו דברים ממש לא יפים. למשל:  שברו את המיטה,  צעקו בגסט האוס,  התנהגות כמו חזירים וזה היה לא נעים.   הרסו את הגסט האוסים והכל.  חבל שמיעוט של אנשים מוציא לכולנו שם רע, אבל ראיתי גם אנשים שמטיילים בכיף וטוב להם. ויש גם את העארסים הרוסים.


 

 

 

 

ראג’. ישראלים הם כמו קוקוס

 


אבל בגדול, עיקר הקשר שבין הודים לישראלים הוא אהבה.  חכם הודי אמר לנו פעם "תראה לי ישראלי שלא יודע להתמקח, אני יראה לך הודי שלא שותה מים" הישראלים הם זן נדיר, אנחנו רעשנים, כוחניים, אסרטיביים, ורגשנים! ההודים מצליחים להתחבר אלינו דווקא בגלל זה. יותר מתיירים אחרים, הם מוצאים בנו את החום, את שמחת החיים, וזה טבעי שהתרבויות שלנו מתמזגות זו בזו – אחרי הכל יש לנו המון מן המשותף.
 

נותן לנו משל קצר ראג’ (אנחנו קיצרנו): "ישראלים הם כמו קוקוס –  מדובר בצמח מיוחד שגדל על קרקע טרופית, ולוקח לו הרבה זמן לצמוח. כדי להשיג את פרי הצמח, יש לטפס על עץ הקוקוס, לחבוט בו חזק, ואז נופל הקוקוס על האדמה, מבלי שהוא נפגע כלל. אחר כך צריך לפצח את פרי הקוקוס על מנת להגיע לאותו חלב קוקוס מתקתק. ככה הם גם הישראלים – קשוחים מבחוץ אבל מתוקים מבפנים"


 

 

לידיעת גולשינו בגואה, יש עארסים רוסים.

 

"מכיוון שאני ממוצא רוסי יכולתי להתחבר גם עם הרוסים הרבים פה,  שלא יודעים אנגלית.  יש גם עארסים רוסים –  למי שלא יודע מה זה – הם שתוים מהבוקר עד הערב,  לכל אחד קטנוע,  כולם ספורטאים הולכים בלי חולצות על החוף,  כל אחד בפוזה שלו,  כל אחד עף על עצמו",  מלמדת אותנו ליטקה דברים שאנחנו פספסנו כשהיינו בהודו,  "יצא לי לבלות איתם כמה ימים אני מסתדרת עם כולם, אבל לא כלכך התחברתי,  וגם הם שיכורים זה היה יכול מסוכן.  הישראלים יותר מעשנים סמים,  והרוסים יותר אלכוהול.  אני מתחברת גם וגם אבל יותר מסתובבת יותר עם ישראלים."

 

"גואה זה פסיכי"

 


אז האם גואה היא הודו ?

רותם אדרי מוסיפה "גואה זה וואייבים אחרים לגמרי משאר הודו", מסבירה אדרי, "יש בה אנרגיות אחרות זה פחות שאנטי ויותר מסיבות חבר’ה צחוקים ים.  זאת הודו אחרת-  לא הודו של הצפון ולא הודו של רג’סטאן זו הודו של גואה. "

ליטקה מוסיפה "כל מי שמגיע להודו – ממש כיף פה וגואה בפרט.  יש לך פה הכל, אתה רוצה קר יש לך את ואטה, רוצה חופים יש לך חופים,  רוצה רג’סטאן יש לך רג’סטאן."

"תשמע גואה זה פסיכי זה משוגע אנשים לא  יכולים להבין מה זה גואה עד שהם לא חוזרים לארץ או עד שהם עוזבים את גואה " אומר גיל כץ ומקשקש בזנבו (הסתכלנו ויש לו),  בארמבול  יש לך שילוב של הכל: גם קרוב לאנג’ונה למסיבות הטובות, גם האנשים הכי יצירתיים, השקט שלך,  יש לך את הבאבא שאתה הולך לראות אותו באמצע יער על איזה עץ ענק שאתה לא מבין איך אתה נמצא שם במעגל של איזה 50 איש. יש לך שם צניחות חופשיות. קשה להסביר בכמה מילים..."

 

גיל אתה על סמים ?

סמים זה שטויות לפי דעתי , כי אנשים שבאים להודו חושבים שהודו זה רק סמים- זה ממש לא ככה. אתה רואה עולם אתה רואה נופים אנשים מדהימים. תשמע יש הרבה אנשים שבאים רק בשביל סמים אבל זה לא רק זה, זה הרבה מעבר לזה, כל מקום בעולם שתטייל בו אתה תתערבב בו זה לא משנה, אבל הודו יש בה קסם שאי אפשר להסביר במילים צריך להיות בשביל להבין.

              

אז מה היה ברייב הגדול של ארמבול ומסיבות הסילבסטר ?

שליחנו בגואה שיר פישר, שהשיג בתעלול כרטיס חינם לרייב הזה, תוך כדי שהוא ממהר להופעה של אינפקטד:

 

פישר. התקמבנתי עם ידיד הודי בכרטיס VIP חינם. 

"הייתי בסאן ברן – פסטיבל של 3 ימים בגואה, אין ישראלים בכלל זה כל כך יקר… הייתי בהופעה של סקאזי עם אלפי תיירים ואווירה מחשמלת, תשמע הופעה של סקאזי זה מטורף אין ישראלים בכלל לא נורמלי מה שהולך פה." ואנחנו אוכלים את הלב וחושבים:  בטח הוא קיבל חינם כרטיס ועוד VIP בשווי 10,000…

"בסילבסטר ארמבול היה נראה די חלש אז זרמתי לאנג’ונה,   אבל נפלתי על מסיבה בלי תיירים בכלל ואותי אישית זה ביאס,   רק הודים.  לא הודיות.  הודים."

שיר הידוע בהודו כ"קינג פישר" מוכיח שאכן לא קל בלוקאל

פישר,  אחד היחצנים שלנו בהודו מספר:  "תענוג להיות יחצן של הודו. הדבקתי סטיקרים של ‘לא קל בלוקאל’ בלוקאלים".    ואנחנו מבקשים מכם הקוראים בהודו:  אם תראו את הבחור היקר הזה תזמינו אותו בבקשה לכוס צ’אי. 


 

 

 

איך נסכם את הכתבה הזאת ? 

כל המשתתפים בה על השונה והדומה שבהם ,  מוקסמים מתת היבשת ההודית והחלק של גואה בה בפרט.   הודו היא מדהימה- היא חוויה עוצרת נשימה שלוקחת אותך למקומות מרתקים בתוך הנפש שלך. חווית הודו משתנה אצל כל אדם, וכל אחד מוצא את הדרכים להתרגש, להתאהב, לשמוח ולחוש את תחושת החירות הזאת שאין בשום מקום אחר בעולם, מי שלא היה עדין ורק שמע על זה כדאי מאוד שיתפוס טיסה בזה הרגע, החוויה המטלטת, העוצמתית והמושלמת הזאת מחכה לכם!


בתחילת הטיול הייתי עוד תמים לא ידעתי מזה קרחניסט וכל השטויות האלה",  מספר גיל, "לא ידעתי מזה הודו אתה מגיע לארץ כולם מדברים הודו הודו הודו – אתה נוחת שם ואז אתה מבין. כל יום זה דבר חדש, כל יום זה התרגשות חדשה, אתה חושב שאין מצב בחיים שאני אתרגש כמו שהתרגשתי במקום הקודם, ופתאום אתה מוצא את עצמך מתפלפ על המקום… אין אפס… הכל מושלם… אתה מוצא את עצמך פתאום נהנה מלשבת על הסלע הכי קטן בעולם ולהגיד מה אני צריך יותר בחיים… הכל יש לי. אני בשיא ההתרוממות שלי עכשיו."

 

הרפתקה שלא נגמרת

 

ליטקה:  "ממש כיף פה.  כל יום חוויה.  כל יום.    היום למשל עשינו שיט,  ראינו דולפינים,  פרפרים,  שקיעה יפה.  וגם החבר’ה פה ממש טובים,  הכל גם תלוי באיזה חבר’ה אתה מסתובב איתם.  בדיוק עכשיו יש לי פה פרה בגינה שנכנסה,  ואוכלת את הדשא.. איזה כיף"

 

 

 

הצטרפו אלינו לכתבות הבאות ברשימת התפוצה שלנו. רוצים להשתתף בכתבה הבאה? צרו איתנו קשר

 
 

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *