יוצאים מהמגירה

הודו היא מסע. והמסע הרוחני של הודו מצליח לדגדג את היצירתיות, לבנות אותה עד שהיא הופכת גועשת ואז חייבים לכתוב, לצייר, ליצור. לאחרונה התעניינתי ביצירות של מטיילים אחרים, לראות מה המסע גירה אצלהם. 

הישר מהמגירה ההודית של המטיילים, הנה כמה יצירות שנחלקו איתנו ואהבנו במיוחד.

 

תואי משעל בת 23, מדריכת יוגה ובעלת סטודיו tvayoga

הודו נכנסת לי ככה באמצע החיים, בהפתעה.

שמעתי עליך פעם קצת מאנשים אחרים דברים טובים בסך הכל, אל תדאגי אבל כן, ניסיתי שלא לצפות..

ואת בטבעיותך הפעלת את הקסמים וידעתי, בינינו זה יהיה יותר ארוך מארבעה חודשים..

 לקחת אותי לצפון ולדרום לאן שזה לא יהיה, לא היה מקום לטעות.

אחרי חצי שנה אמרת די, זה נגמר.

ניסיתי לטעום קצת מעולם אחר, אבל הסכמת לקבל אותי חזרה אז לא היססתי לדקה.

 הצלחתי לסחוט עוד חצי שנה, עוד שיעורים ממך על אושר ופשטות, על קבלה ונתינה, על סבלנות והתמסרות.

את זו שפתחת לי את הלב, באמת בפעם הראשונה. וגרמת לי לפקוח את העיניים, לזווית יותר רחבה וככה הובלת אותי לקבלה שלמה של הקיים.

והשיעור הכי גדול שהעברת לי הוא ששום דבר הוא לא לנצח..

אז תני לי רק לשמור על המתנות שנתת: הלב הרחב, העיניים הפקוחות, והחיוך הזה..

ושוב אני מבינה, שאי אפשר לדבר עליך במילים…

 

 

עדן תומר בת 27, סטודנטית לנטורופתיה

עוד לא אמרתי לך תודה–

על איך שהתאהבתי בך, יפהפיית בטון ופח.

ואיך שגרמת לי להתמכר, לריח המסאללה המסחרר.

והירוק בצפון גופך, עם ריח של הטל. והקופים המזנקים, כמו בלונה פארק בכלל.

 

עוד לא אמרתי לך תודה–

על האנשים שלך, וגם על שלי.

איך את מהפנטת את כולם, כך שדת וצבע נהיה עניין שולי.

על שלימדת אותי מי את ומי אני.

ושאירחת אותי כאילו היה זה הבית שלי.

 

עוד לא אמרתי לך תודה–

על דרכים עקלקלות וצופרים מצחיקים, שמעירים מתוך שינה שלא נפסיד נופים קסומים.

ועל הטיבטי שנחר והעלה בי חיוך. ועל שכשנראה שיש תוכנית- הכל קורה הפוך.

 

עוד לא אמרתי לך תודה– על הפרות היפות שנעים ללטף,

ועל המבט החופשי בעיניהן שהן יכולות להסתובב בכיף.

ועל ההיא עם המגל והדיבור הזר בפה, מתוקתקת עם סארי וטיקה,

ניגשת לקצור בשדה.

 

עוד לא אמרתי לך תודה– על בכי של תובנות ואושר, וצחקוק קטן של מרירות.

על ההתמקחות ומשחק התפקידים כמעט בכל חנות.

על האוכל החם והחריף שגדוש בטעמים זרים.

על טריות פירותיך ו״שלום למלכה״ מהסרטים.

 

עוד לא אמרתי לך תודה–

על שהוספת לי משפחה נרחבת. ועל הקצב והמוזיקה שלא נגמרת.

על הצבעים הפסיכודליים אצל ההוא שמוכר עבודות יד.

ועל הצ׳ילום הבוער שעובר אחד אחד.

עוד לא אמרתי לך תודה–

על ה״מינט תי״ והצ׳אי שתמיד התקבלו בברכה.

ועל הקשת צבעים המשוגעת שהגיחה אחרי הגשם בדהרמסאלה.

על שלימדת אותי ש״סאב קוץ׳ מילגה״- הכל אפשרי.

וגלגל״צ שירים בהינדית בשביל הפן הריגשי.

 

עוד לא אמרתי לך תודה–

על סיפורי אלים ומקדשים מעוטרים.

על טיול זריחה ומפלים צוננים.

על החגים מלאי שמחה והמוני האנשים.

ועל טקס הפוג׳ה לאורך הגנגס שכה מחבק ומרשים.

 

עוד לא אמרתי לך תודה–

על נסיעה בריקשה עם נהג חסר שיניים ובעל לב רחב.

ועל כל מה שנתת לי לראות ולהזכר בו עכשיו.

על הגעגוע והידיעה שאפגוש אותך שוב.

על חוויה בלתי נשכחת ומקום אחד אהוב.

 

תודה לך מאמא אינדיאה.

 

 

 

יוצרת פלונית אלמונית שביקשה להישאר בעילום שם

אחרון-

מילה גורלית

מחנק בגרון.

פלשבק של חיוך

זכרון

והכל מתערבב

שכרון

חושים ממצמצים

במאמץ לדלות כל נצר חוויה.

 

מילה קשה האחרון הזה

מועקה בחזה

ועם זאת ועם זה

משהו שמח.

*****

אין מה לקנא! גם אתם יכולים לפרסם את השירה, פרוזה, סיפור קצר שלכם (ושלכן) כאן!  אתם מוזמנים לחלוק איתנו את פרי המסע היצירתי שלכם בהודו ונפרסם אותו עבורכם.