כפרה על הודו

האמת, שרק עכשיו כשאני כבר לא מטיילת, חשבתי על הקשר המעניין הזה שבין הודו ליום כיפור. לי לא הזדמן לציין את יום כיפור בהודו, אבל הרגשתי במשך הטיול שמשהו שונה קורה לי שם גם בלי שצמתי או שסימנתי יום מסוים כיום לחשבון נפש. פשוט חוויתי רוחניות בשגרה היומיומית שלי. זה קרה בשיחה עם הודי ברחוב, בנסיעה ברכבת, במפגשים המעניינים בגסטהאוס. זה תופס אותך בכל מקום.

 

"חוויתי רוחניות בשגרה היומיומית שלי". שחף פורסת ידיה אל האופק

 

בארץ, יום כיפור בשבילי הוא משהו מיוחד. נכון, אני לא צמה, אבל יש משהו ביום הזה שמעניק לו נופך אחר ומייחד אותו. קשה להסביר מה זה בדיוק אבל זה נמצא באוויר, בשקט ברחובות, בחוסר הסחות הדעת… בלהיות רק אתה ואתה ואתה.

זה אשכרה כמו בהודו. רק ששם ממש אין שקט ברחובות.

שם ניתנת לך ההזדמנות לעשות קאט מהחיים המשוגעים בישראל. ואיך עושים את זה? המתכון פשוט: נוף אקזוטי, תחושת עצמאות עילאית, אנשים טובים מסביב, אפס היצע של מקומות בילוי מלבד להיזרק על הספות במסעדה, איזה פאף קטן (לא שעישנתי משהו אמא..) וזהו, אתה מסודר. הדרך המושלמת להיתקע עם עצמך ולחשוב. מעין יום כיפור שמתמשך לכל אורך הטיול.

יש אנשים שדרושים להם שבועות, אחרים חודשים ואפילו שנים. כל אחד בקצב שלו אבל בסוף זה מגיע. אני מרגישה שהתחילו לצמוח בי ניצני שינוי אחרי חודשיים, ואני נושאת אותם עד היום! זה מדהים שאנשים שמגיעים עם מטענים שונים ורקעים שונים בסופו של דבר עוברים את אותו סוג של חוויה. ולמה זה קורה דווקא שם? כי הודו נותנת מהקסם שלה לכולם. וכמו שאיש יקר שאני אוהבת אמר על פי שירה של חווה אלברשטיין, "לונדון", "בהודו זה יותר נוח".

מי שלא טייל בהודו, בוודאי צוחק בשקט על כל מחבקי העצים שנוסעים "למצוא את עצמם". ובסופו של דבר, כנראה שהוא צודק. אבל בתור אחת מהמוטרפים לדבר, אני יכולה לומר לכם שזה אחלה למצוא את עצמי. זה כמו לעשות ניקוי רקמות עמוק ולצאת מהקוסמטיקאית אחרי טיפול זוהר לנפש.  זה מה שקרה לי. הטיול בכלל והודו בפרט העמידו אותי כל כך רחוק מהקומפורט זון שלי שפשוט לא הייתה לי ברירה אלא להתמודד עם עצמי. אין הורים שיעזרו, אין אינטרנט זמין בכל מקום ובעיקר, אין חוקיות. לבד!

 

"לא הייתה לי ברירה אלא להתמודד עם עצמי"

 

אמרתי שאין מצב שאני היחידה שעלתה על הקשר המדהים הזה בין הודו וכיפור. אז יצאתי לחפש משמעות בעולם הדתי והגעתי לאיש מאוד מעניין ששמו ברל, וכיום הוא שליח חב"ד באנג'ונה, גואה. הוא סיפר לי סיפור על אדמ"ור זקן ורב מעלה שעצר את תפילות יום הכיפורים שלו כדי לעזור לאישה חולה ולבשל לה. לאחר מכן, השווה את מוסר ההשכל של לשים את הבריות לפניך לחוויה שלו. "הפעם אציין את יום כיפור בבית חב"ד בגואה, אותו אני מפעיל במהלך החגים. נכון שלא אתפלל כמו שהייתי עושה לולא הייתי בבית כי צריך לדאוג כאן לכולם, אך אני לא יכול להיות יותר מרוצה. אני פה בשליחות למען הישראלים..אני מרגיש שהמטיילים כאן בגואה, צמאים ופתוחים לשמוע גם דת בין כל המסיבות והחופים וזה מה שמניע אותי ונותן לי משמעות". 

 

 

אחרי שדיברתי עם נציגנו הדתי, התחשק לי לספר לכם על קבוצת אנשי דת מעניינת מהצד ההודי. זהו בעצם זרם דתי בהודו שנקרא ג'ייניזם. אז למקרה שתהיתם זה לא ג'יני כמו של אלאדין, אך הם חבר'ה שמטרתם העיקרית בחיים היא להגיע למצב של מוקשה (Moksha)– גאולה. הנזירים הג'יניים חיים חיי מוסריות וצניעות, אי אלימות, יושר והסתפקות במועט. הגברים הקיצוניים שבהם ימשכו כנראה את תשומת לבכם ברחוב, כיוון שלגופם כסות מינימלית בלבד (לרוב מטפחת סמלית הנלבשת על איבר המין), הם מלוכלכים בכוונה מאבק דרכים והם נושאים בידם אך ורק דלי המשמש אותם לקיבוץ נדבות למאכל. בשהותי בפושקר, הזדמנו בדרכי שני ג'יינים כאלו וכיוון שהם לא מדברים מתוקף איסור, באבא שנכח במקום סיפר לי את סיפורם. מסתבר, שהם אוכלים תפוח אחד ביום בלבד (דיאטה מדהימה אגב), לא מתקלחים, וגולת הכותרת שימו לב..הם ערכו לעצמם ברית מילה בחרב כדי להימנע מעונג מיני!! זה מדהים בעיניי שיש אנשים עם מוכנות כזו גדולה להקריב מעצמם למען החיבור עם האלוהות. הם כל כך עמוק בתהליך, שלעולם החומרי אין שום משמעות בעבורם. תחשבו מה זה לצום בכיפור לעומת החבר'ה האלה?

 

 

אז ברור לי שהדבר האחרון שאתם הולכים לעשות עכשיו הוא לקצץ איברים מסוימים בגופכם. לכן, הבאתי גם דעה מהצד השני והחילוני. מצאתי מטייל ושמו יונתן. ביונתן נתקלתי לאחר שצפיתי בקליפ לשיר שכתב "ים ביי בידי ביי ביי", אודות החגים ותחושת הגעגוע. לבנאדם כזה בודאי יש מילה או שתיים לומר בנושא. ואכן צדקתי. בשביל יונתן, כל העניין ביום כיפור הוא לא הפן הדתי. זה שמנהג הצום התחיל במקורות זה נכון אך עבורו, הצום הוא מפתח להקשבה. " בד"כ בטיול, הדאגות היחידות שלנו הן מה לאכול, כמה לאכול, מתי ואיפה. ההחלטה מראש לא לאכול מהווה בראש ובראשונה התנקות מחשבתית. מעבר לצום, אפשר לבחור מהן ההסחות השונות שאותן אנחנו מסירים. ואז, אם היקום/ אלוהים/ תת המודע, רוצה להעביר לנו מסר, הוא יכול עכשיו לזכות בנתיב נקי יותר אל לבנו ". 

 

 

ובנימה אופטימית זו, רציתי לסכם ולומר שלמדתי המון מעצם הכנת הכתבה הזו ואני מגיעה ליום כיפור הקרוב במחשבות הרבה יותר מבוססות ומסודרות. גם הודו, לימדה אותי דברים רבים. אני יודעת שאני עוד רחוקה מלסיים את המסע שהתחלתי וכי התובנות שרכשתי בודאי עוד ישתנו במהלך חיי.

ולכם חברים, אני מאחלת יום כיפור פורה במיוחד. מקווה שנתתי לכם חומר טוב למחשבה ושתהנו מהתהליך שלכם עם עצמכם. ובעיקר..שתעופו על הטיול שלכם!