מאת: רותם ליס
לפני כשבועיים הגיע סומן דבנאת עם אופניו אלינו לישראל, ובין הרצאה באקדמיה לפגישה עם ראש עיריית תל אביב או עם השגריר ההודי בישראל, שוחחנו איתו קצת על מה שמניע אותו (מלבד הפדלים), על תכניות להמשך, על פלאפל ועל קארי ועל שלום עולמי.
אי שם בשלהי 2004, יצא צעיר אלמוני אחד מכפר אלמוני במערב בנגל שבמזרח הודו, עם זוג אופניים והחלטה נחרצת – לטייל עם האופניים ברחבי העולם, במסע שעתיד להימשך לא פחות מ-16 שנים. לבחור הזה קוראים סומן דבנאת (Somen Debnath). כמה עובדות כדי להבין קצת במה מדובר: במקור הוא מכפר בשם בסאנטי שנמצא בשמורת סונדרבאן במערב בנגל. הוא התחיל את המסע שלו משם כשהיה בן 21, ולפני כשבועיים, תשע שנים מאוחר יותר, הגיע גם אלינו לישראל, המדינה ה-75 בה הוא מבקר. עד שהגיע אלינו, הספיק דבנאת לגמוע בגלגלי אופניו קצת יותר מ-95,000 קילומטרים, והיד עוד נטויה.
שמורת סונדרבאן, מערב בנגל, מזרח הודו
למה הוא עושה את כל זה? אתם בוודאי שואלים. למסע המסקרן הזה שתי מטרות נעלות במיוחד: האחת, העלאת מודעות לנגיף ה-HIV, והשניה– בניית כפר אקולוגי בשמורת סונדרבאן, מקום מוצאו, אליו מתכנן לשוב בתום המסע הצפוי לשנת 2020.
מאיפה הגיע הרעיון? איך הכל התחיל?
סומן: "עוד מילדותי היה לי חלום לראות עולם ולבנות בטבע. כשהייתי בן 14 קראתי בעיתון על בחור צעיר מכפר ליד כלכתה שמת מנגיף ה-HIV. לא ידעתי כלום על המחלה וראיתי שמרבית האנשים מסביבי גם לא יודעים דבר, והיו מלאים בסטיגמות ודעות קדומות לגביה, גם בקרב האוכלוסייה בכפרים וגם בתקשורת".
את השנתיים הבאות בחייו בילה בלמידה על המחלה. "קראתי עליה הרבה ונפגשתי עם אנשים. עד גיל 20 סיימתי תואר ראשון בזואולוגיה ותואר שני באמנות, והתחלתי לחשוב יותר לעומק ולפתח את הרעיון שלי לבנות כפר אקולוגי בסונדרבאן, עם חווה שיתופית ופעילויות הפתוחות לכל המעוניין מכל העולם", הוא מספר. סומן מספר שאופניים הוא תמיד אהב, אז לאחר שהתבשל עם הרעיון, החליט לאחד את כל תחומי העניין שלו יחד. מהר מאד גמלה בו ההחלטה לצאת למסע מיוחד במינו ברחבי העולם רכוב על אופניו, כאשר הוא מקדיש את זמנו בהעלאת מודעות לאיידס ובאיסוף תרומות לבניית הכפר: "הרעיון הוא לסיים את המסע ב-2020 ולחזור לסונדרבאן, ולבנות שם כפר אקולוגי שיתופי המוקדש לעולם מכספים שנאספו מ-20 מיליון האנשים שפגשתי ועוד אפגוש בדרכי. זו מטרה נעלה בעיניי, וברת ביצוע".
דבנאת בהרצאה בשגרירות הודו בישראל
אז איך זה עובד? איך נראה יום בחיי סומן דבנאת?
"אני נוסע ממקום למקום וממדינה למדינה על אופניים ומוכר לאנשים שאני פוגש את הקילומטרים שאני מתכוון לנסוע". זה בעצם אומר שאם סומן קיבל מאירופאי תרומה של 100 אירו – הוא מתחייב לנסוע מאה קילומטרים בתמורה. "אני משקיע את מרבית התרומות שאנשים בדרך מעניקים לי לארגונים להעלאת מודעות לאיידס, ולמען בניית הכפר האקולוגי העתידי. בשאר הסכום אני משתמש לצרכי מחייתי בדרכים". אורח חייו בתשע השנים האחרונות בהחלט מגוון ומעניין, בישראל הוא הספיק לבקר בירושלים וברשות הפלסטינית: "אני מחשיב את עצמי לשגריר של האנשים. אחרי 75 מדינות אני לא יכול לומר שאני שגריר של הודו או אפילו של אפריקה. הודו היא השורשים שלי אבל כרגע אני לא מחובר לשום מקום ספציפי, ומתחבר לכל מקום אליו אני מגיע, מבחינת לבוש, מאכלים ומנהגים". כאן אצלנו, למשל, יכולתם לצפות בו רוכב ברחבי יפו עם טישרט וקפוצ’ון, כשהוא עושה את דרכו לפלאפל הקרוב.
פגישה 126# עם ראש עיר, אבל מי סופר? סומן דבנאת ורון חולדאי בתל אביב
בכל מדינה אליה הוא מגיע, סומן נפגש עם אנשי השגרירות ההודית והקהילה ההודית המקומית, וכמובן עם ארגונים מקומיים וראשי עיריות. דבנאת משמש מעין שגריר לא רשמי של הודו בעולם, וכאן בישראל קיבל סיוע והכוונה גם מIIFA, איגוד הידידות של ישראל והודו. רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, היה ראש העיר ה-126 במספר עמו נפגש דבנאת במסעותיו עד כה, ומסתבר שהוא אפילו קיבל אזרחות גיאורגית בעקבות פועלו כאשר ביקר שם, באדיבות נשיא גיאורגיה.
שחרור משבי בעבור נזיד קארי
דבנאת מסייר בערים, נפגש עם חולי איידס ועמותות המסייעות להם, מרצה באוניברסיטאות ומכללות, וגם סופג לא מעט תרבות ואווירה, ומבשל אוכל הודי לסובביו. למעשה, בקיאותו במטבח ההודי ממש הצילה את חייו לפני ארבע שנים, כאשר נחטף בנובמבר 2009 על ידי הטליבאן בעת ביקורו באפגניסטן.אנשי הטליבאן, שראו אותו משוטט על אופניו, טעו לחשוד שהוא מרגל, ודבנאתנלקח בשבי,שם שהה כבול בשלשלאות ומכוסה עיניים. במשך 24 ימים שוביו הרעיבו והיכו אותו, ואיימו להורגו. לבסוף, דבנאתהחליט לשחרר מידע: מאחר שאינו באמת מרגל, ניסה לשכנע את חוטפיו שיכין עבורם ארוחה הודית, ולמרבה המזל גם הצליח. כך, מצא את עצמו דבנאתמכין תבשיל קארי חריף מסורתי מסונדרבאן לאפגנים שמלקקים את האצבעות. 24 שעות לאחר מכן דבנאת כבר רכב על אופניו לעבר האופק, מבלי להביט לאחור, לעבר היעד הבא.
מסתבר שקארי מציל חיים. מתוך סדנת בישול הודי וישראלי בתל אביב
יום הולדת תל אביבי
רצו שיבא וקרישנה, והזדמן לנו לחגוג עם סומן דבנאת יומולדת עגול, כאשר ביום רביעי האחרון שלו בארץ (8.5.13) חגג יומולדת 30 כאן אצלנו בתל אביב. החגיגה התרחשה בכיכר הבימה במרכז העיר, וכל הארוע היה בנוסח free-hugs. דבנאת זכה להרבה חיבוקים ואהבה שם בכיכר הבימה, ואפשר להבין למה – קשה להישאר אדיש למול הקסם שהבחור ההודי הזה מקרין.
ברגעים כאלה אתה מתגעגע לאמא הודו? למשפחה?
"כן. אני בקשר עם המשפחה. זה קשה, אבל אני מאמין במטרה שלי ואוהב את מה שאני עושה. אני גם אוהב לרכב על האופניים. המסע הזה תמיד מעניין ולא משעמם אותי, אני כל הזמן פוגש אנשים חדשים, חברים חדשים, לומד דברים שלא ידעתי, ונחשף לתרבויות ולמנהגים מרתקים שלא הכרתי קודם לכן".
חיבוקים להמונים, בכל זאת לא כל יום תל אביב. חגיגות יומולדת 30 בכיכר הבימה
ואם בא לכם להיות חברים שלו
אז אתם מוזמנים:
בבלוג שלו http://www.somen2020world.org תוכלו למצוא סיפורים יותר מפורטים על מעלליו בכל מדינה אליה הוא מגיע ויש גם אתר דרכו ניתן גם לתרום כראות עיניכם, אם רק תחפצו בכך, וכך לקנות קילומטרים נוספים ולקחת חלק גם אתם בפרוייקט הייחודי הזה.
טוען את עצמו באנרגיות חדשות להמשך. צילום באדיבות: סומן דבנאת
ולאן ממשיכים מכאן?
דבנאת הגיע אלינו מעמאן שבירדן, ומתל אביב חזר לכיוון ירדן על מנת שיוכל לעשות את דרכו לכיוון לבנון ועיראק. במקרים כאלה, להיות מוגדר "אזרח של העולם" בהחלט משרת את מטרתו היטב.
סומן: "בתור מי שמגיע מבחוץ, המחשבה לחזור לירדן בשביל לעבור את הגבול למדינה כמו לבנון, שגובלת בישראל בצפון, נשמעת לא הגיונית, חבל שזה כך. אני חי ללא גבולות וזה היתרון שמאפשר לי לעבור מירדן לישראל לפלסטין וללבנון בלי חשש ובלי לחשוב פעמיים. אני מייחל לחזור לפה בעתיד ולראות שגם אתם בישראל יכולים לעשות את זה". הלוואי. דבנאת רוכב כל יום כשמונה שעות (ממש כמו יום עבודה!) ומתכוון להגיע ליעדו: 191 מדינות, 200,000 קילומטרים, ו-20 מיליון מפגשים עם אנשים.
בינתיים, כאשר יותר מחצי מהמסע כבר מאחוריו, לא נדמה שהאנרגיות והמוטיבציה למסע דועכים, אולי אפילו להיפך. כל שנותר לנו הוא לאחל לו בהצלחה, ולקוות שנוכל לבוא בעוד כמה שנים לסונדרבאן במזרח הודו כדי לחזות בחלומו מתגשם – כפר גלובלי אקולוגי ושיתופי, שהתאפשר הודות לתרומות ומעשים טובים שנאספו מעשרות מדינות, שפות, מטבעות, תרבויות ולבבות, וכמובן, הודות לזוג אופניים אחד.
להתראות ב-2020
התמונות באדיבות סומן דבנאת
