מטייל בריקשה

 

יונתן לא מזמן חזר מטיול של 8 חודשים בחו"ל, מהם ארבעה בהודו. עכשיו מחפש עבודה וחדר בירושלים. (מישהו מכיר?)

 

יונתן, איך הגעת לרעיון לקנות ריקשה?

"בחיים לא חשבתי שאקנה ריקשה, או כלי רכב כלשהו בהודו. החלטתי לטוס מספר שבועות לפני שנחתתי בהודו, ואחרי שבועיים של ניסיון להבין מה הולך סביבי, התחיל להתגבש לי הרעיון שאני רוצה להיות עצמאי. הגעתי לארמבול ממש במקרה, וראיתי פרסומים למכירת ריקשה ממטייל בלגי. לקח לי יום להתלבט, להתמקח, והמפתחות היו אצלי. אופנוע קצת הפחיד אותי כי אין לי ניסיון, והריקשה הייתה יחסית זולה אז אמרתי – יאללה, מסתדר, חוויה מגניבה."

"בחיים לא חשבתי שאקנה ריקשה". 

 

מה צריך לדעת כשקונים ריקשה?

"לא הרבה. מה שהכי חשוב זה שיש ניירות חוקיים ושהריקשה מוגדרת לשימוש פרטי ולא מסחרי. אם היא רשומה כמסחרית, הולכים עם הבעלים ההודי לבית משפט ועושים הסבה, תהליך שלוקח מספר ימים. המכניקה מאוד פשוטה, וצריך רק לוודא שהמנוע תקין. ברגע שמוודאים את זה, השאר זה כבר שטויות. לנהיגה מתרגלים מאוד מהר, וזה הרבה יותר יציב מאופנוע בגלל הגלגל השלישי."

 

זה מצריך ביטוח?

"ביטוח? בהודו? יש ניירות רכב על שם בחור הודי, והכל בהינדי. שוטרים עצרו אותי לא מעט פעמים, ומעולם לא היו לי עם זה בעיות. אני מאמין שבמקרה של תאונה, הביטוח הרפואי הישראלי לא מכסה."

 

כמה בכלל עולה ריקשה?

"אני קניתי ב-42 אלף רופי ומשיחות עם נהגי ריקשה הבנתי, שזה מחיר סביר. חדשה עולה לפי דעתי מעל ה-100 אלף רופי. זו שאלה מאוד נזילה כי זה דבר מאוד נדיר ואין כ"כ היצע וביקוש. המטייל שקניתי ממנו, קנה אותה ב-65 אלף מהודי, ואני לא הצלחתי למכור אותה לשום מטייל אז מכרתי אותה חזרה לידיים הודיות ב-25 אלף."

 

"המיין בזאר סגור חביבי". צילום: שאולי ורש

5.3.16, אודייפור

 

איך זה עובד בשוק הריקשות, יש חברות יותר אמינות מאחרות? ומהן?

"החברה הגדולה ביותר היא Bajaj, שזה רוב הריקשות שרואים ברחובות. חוץ ממנה יש עוד, אבל ההבדל נראה לי מתבטא יותר בגודל."

 

כמה זמן טיילת עם הריקשה?

"כמעט חודשיים".

 

אז איך זה לטייל עם ריקשה? איך נראה יום טיפוסי בטיול עם ריקשה פרטית?

"זה כיף חיים, אבל צריך להיכנס לזה. הסתובבתי איתה בעיקר בגוג'ראט וברג'סטן, ואתה באופן טבעי מושך המון תשומת לב. הרבה פעמים אנשים בצד הדרך היו מסמנים לי לעצור, ואז אם הייתי עוצר הם לא הבינו מה מערבי עושה בריקשה, אז הפסקתי עם זה. רק במקומות נידחים יותר, שם לא אכפת להם. זה הרבה שעות על ההגה בנסיעה במרחבים ורעש מנוע, הרבה עצירות לצ'אי ופארלה ג'י בצד הדרך והרבה שיחות עם מקומיים. בכל עיר שהגעתי מיד התחברתי עם כל נהגי הריקשה, והם היו שמחים לעזור בכל שאלה. באזורים התיירותיים יותר, זה תכלס כמו להשכיר טוסטוס רק שאפשר להרכיב עוד שלושה או ארבעה אנשים."

 

"חלק מבקשים סיבוב, חלק לנהוג…". צילום: בתאל כהן

צולם ב-27.2.16, פושקר

 

נשמע שפתחת עסק

"לא ניסיתי. אנשים שסימנו לי ועצרתי להם היו יותר מדי בשוק כדי לעלות, אבל מדי פעם זרמו על זה. פעם אחת, עלו לי 4 נשים עם 2 תינוקות על המושב לאיזה שעה ובסוף השאירו לי סכום סמלי על הדלק. לא חיפשתי את זה. יצא לי לנסוע לא מעט עם מטיילים או חברים, וככה תמיד הייתה התחלקות בדלק."

 

יש גם חסרונות?

"ללא ספק. המהירות הממוצעת היא 45 קמ"ש, וכל שעתיים עצרתי לכמה דקות כדי לתת למנוע להתקרר. הדלק גם לא זול כי צריך גם שמן – אז במובן של זמן וכסף הרבה יותר יעיל רכבות או סליפרים. אין מה לעשות, הכלי הזה מיועד לנסיעות בתוך עיר ואני במצטבר נסעתי איתו 4500 ק"מ. לא היו לי שום תקלות טכניות גדולות, אבל כל כמה ימים היה צריך לחזק ברגים, או שאחד הכבלים (קלאץ' ברקס או הילוכים) נקרע וצריך להחליף, אבל ברגע שהייתי עם הריקשה והייתי כבר בתוך זה אז קיבלתי את זה כחלק מהחוויה."

"אני רוצה להיות עצמאי". צילמה: נורית לקסר

אי מג'ולי, אסאם

אפריל 16

 

איך זה בכלל לנהוג על ריקשה?

"די פשוט. הבונוס הגדול הוא שלא צריך לדאוג ליציבות. להילוכים ולנהיגה מתרגלים תוך כמה ימים, ובעיקר תמרנתי על פי רעש המנוע. העניין הגדול הוא ללמוד איך לנהוג בכבישים ההודיים, אבל בסופו של דבר מזה הכי נהניתי."

 

לרוב מטיילים ישראלים קונים אופנוע או וואן, איך הגיבו למקרה שלך?

"מן הסתם אנשים היו מאוד מופתעים והתלהבו מהרעיון. הרבה פעמים הגעתי למקום ואנשים שפגשתי אמרו לי שהם שמעו עלי, ישראלי שקנה ריקשה. חלק מבקשים סיבוב, חלק לנהוג ואפילו היו כאלה שדחקו בי לרשום בלוג חוויות. למקומיים, אחרי השוק הראשוני, בד"כ יותר עניין כמה עלה, מאיפה הגעתי והרבה לא היו מאמינים בהתחלה."

"קרוב לגבול עם פקיסטן". צילום: יונתן עטרי

13.2.16, לאהקפט

 

פגשת עוד אנשים שקנו ריקשה וטיילו איתה?

"לא פגשתי, חוץ ממי שקניתי אותה ממנו, אבל שמעתי על ישראלי שטייל עם ריקשה חצי שנה בהודו, ועל עוד אחד שטייל עם אחת בצפון כמה חודשים לפני. לי זה נראה ממש בלאגן לטייל עם ריקשה בצפון, עם כל הכבישים והעליות שיש שם…"

 

יש חוויה מיוחדת שאתה זוכר ובא לך לספר?

"יש הרבה… בדרכים הייתי ישן הרבה פעמים אצל מקומיים או במקדשים. באחת הפעמים, נכנסתי עמוק ללילה, המגעים בפנסים של הריקשה היו רופפים ובאופן כללי הריקשה קרטעה, והמשאיות לא הפסיקו לנסוע עם אור גבוה. גיליתי שטעיתי בדרך על ההייוויי ומצאתי באחת הפניות שטח עפר ריק וחשוך. פרסתי שק שינה, וב-12 בלילה התעוררתי מפנס גדול. משטרה, אלוהים יודע איך הם מצאו אותי. אחרי שראו שאין עלי סמים ושהניירות בסדר, באו באמתלה שמסוכן לישון כאן כי זה קרוב לגבול עם פקיסטן. שוטר אחד נסע איתי מאחורה בריקשה לתחנת המשטרה, ושם, אחרי שיחה קצרה עם המפקד, הצביעו לי על המדרגות בכניסה לתחנה ואמרו לי שזה מקום הלינה שלי ללילה. בבוקר הם היו מאוד נחמדים ואפילו חבשו לי פצע מהתהפכות עם הריקשה שהיתה לי מס' ימים קודם לכן."

יש לך טיפים לחבר'ה שאולי יתעניינו?

"אל תערבו שיקולים הגיוניים. אם החלטתם שאתם רוצים לקנות או שקפצה הזדמנות, לכו על זה. מה כבר יכול לקרות? בטוח מלא חוויות שונות מהרגיל. קחו את הריקשה לאיזה מוסכניק שיסתכל שהכל בסדר סה"כ, ואם השלמתם עם הרעיון פשוט תקנו."

 

"אל תערבו שיקולים הגיוניים". צילום: יונתן עטרי

13.3.16, אזור ג'איסלמר