סיפורו הקסום של פושע

 

אחד הסימנים לכך שמישהו חזר מהודו זה שיש לו "סיפור" לספר. מעבר לאכלנו, שתינו, ראינו, נסענו יש איזה סיפור הזוי ולחלוטין לא הגיוני לספר. למשל קוף ענקי שנכנס לחדר בגסטהאוס ומסרב לצאת, או לרדת מהאוטובוס באמצע הלילה לשירותים ולחזור כשהאוטובוס נסע בלי כסף או טלפון. וכך, אם רק נותנים לזה צ'אנס יכולות לקרות בהודו החווית ההזויות או המיוחדות ביותר.

רוברטס נוחת בבומביי לאחר בריחה מהכלא בניו זילנד שם נאסר על עבירות סמים ושוד ובו ספג עינוים והתעללויות. בלית ברירה, רוברטס, ששמו הוא "לין" בדרכון המזויף, מבין שהוא חייב להשתלב בהודו כדי לשרוד. וכך דרך לין, הודו מתגלה באופן מיוחד ואינטימי כך שגם חובבי הודו מנוסים יסתקרנו. לין מתחבר לחבורת זרים שנפלטו מרצון או בכורח מארצם ורק בהודו הצליחו לחיות, ומצד שני מתחבר עמוקות עם המקומיים- לומד הינדי ומהרטרי, גר בכפר חצי שנה, גר בשכונת הפחונים זופזאפטי וכו'. לין מצליח לרתק גם בגלל החוויות שהוא עובר וגם בגלל שזהו סיפור החיים האמיתי שלו. מה שאגב מעורר דיון ער ברשת ובטלויזיה כמה מהחוויות באמת התרחשו ומיהן אותן דמויות במציאות שמתוארות בספר.

 

"הוא מבין שהוא חייב להשתלב בהודו כדי לשרוד" בתמונה: מסגד חאג' עלי והטאג' מאהל בבומביי. צילום: רשף סקלי

הסטייט אוף מיינד של לין כאדם במנוסה דוחק אותו לעבר מלחמה, הסתבכות עם הפשע, כלא נוסף, מלחמות כנופיות ועוד, אך לא מדובר בספר הרפתקאות או היכרות עם הודו. זה ספר של אוהב אדם שדווקא החוויות הקיצוניות שלו מאפשרות בדרך אחרת להבין מה חשוב ומה פחות, איך להיות ידיד, איך לסלוח, ואולי קצת איך לאהוב. לין נקשר לשתי דמויות משמעותיות- קאדרבי, הבוס של המאפיה שכובש בסבלנות, ובקירבה למעגל של איש נחשק ומכובד כמוהו. לין שזקוק נואשות לאהבת אב נאחז בקשר עד כדי איבוד עצמי. והפוך, באהבה לקרלה, מלאת הסודות והעיסוקים הלא ברורים שמובילים אותו הפוך- להתעקש על הוכחות אהבה ממנה, ולדחוק אותה ואת הרגשות כלפיה לפינה.

 

רוברטס ובת זוגו. צילום: דייויד לאורי. התמונה לקוחה מאתר "פליקר" ואפשר למצוא אותה כאן

 

לין מצליח להגיע לנקודה אלכימית עבור זרים בהודו – עד כמה להיות אדיש או מעורב? לין מבין וזה בכלל לא טריוואלי שלפעמים עדיף לא להתערב. גם מול מראות קשים כמו מכירת איברים מחולים גוססים, לפעמים עדיף לשתוק. קרלה חברתו, האהובה-כן-לא-אולי-אף פעם-כמעט, מנסחת בצורה קולעת- לפעמים הדברים הרעים בעולם לא היו גרועים ממש עד שמישהו בא ושינה אותם. מצד שני אחרי שלין מרגיש מספיק בטוח וותיק הוא מבטא את האמונה שלו שאפשר לשנות או לעזור. הוא מונע לינץ' סטנדרטי בנהג מונית שאשם בתאונה או מנסה להגיד עזרה בסיסית עם תיק העזרה הראשונה שהביא מניו זילנד.

עוד מעניין מהקירבה הזו היא ההצצה הממש לא שגרתית לעיניים ההודיות. בעיניים מערביות, הודים החיים בכפר די מסכנים- ללא מים זורמים ללא חשמל ועם עבודה פיזית קשה. אבל ההודים בכפר ריחמו על לין- שמטייל בעולם בלי הוריו ומשפחתו וגרוע מכל כ"כ מבוגר ולא נשוי! במקרה אחר לין מציע לחבר שגר בפחון העשוי מפלסטיק בד ומתכת להצטרף למאפיה כדי להתפרנס טוב יותר. לין בטוח שהחבר יסכים, אך האחרון מסרב ונפגע מעצם הרעיון להיות "גונדה"- פושע, להסתובב עם אנשים מסוכנים ולא ישרים. זו גם בקטנה, אחת הסיבות להתאהב בהודו והודים. חיבור לרוחניות בשעת משבר או אחרי שובע כלכלי זה טריוואלי, אבל לבחור ברוחניות, בערכים ובמשפחה על פני חומר וכסף כשאת ענייה מרודה זה אחרת לגמרי. יש בזה נאיביות נדירה וכובשת.

 

"לבחור ברוחניות, בערכים ובמשפחה על פני חומר וכסף כשאת ענייה מרודה זה אחרת לגמרי" בתמונה: אחת משכונות העוני בבומביי דאהרבי. צילום: רשף סקלי

 

מדד הזעפרן:

שווה בהחלפת ספר אחר: לא תזדקקו  (הספר קרוב לאלף עמודים)

משקל בתיק: כמו לונלי פלנט

הפרעת קשב וריכוז: עובר

הנקודה ההודית של הספר: בומביי. לין מכיר לנו את כל הפינות האפלות והשוות בעיר. למשל על הבאבות העומדים. באבות הם כאלו שהחליטו להתנתק מהחומר והארציות כדי להגיע להארה ובאבות עומדים הם כאלו נדרו נדר לא נתפס של עולם לא לשבת, לא לשכב ולעשות הכל כולל לישון בעמידה.

שווה בקריאה שנייה: כיפי אפילו קצת יותר