אבי מצליח נועד לרקוד

אבי מצליח, כוריאוגרף ומוזיקאי, בן 25 מתל אביב, יצר בעודו מטייל בהודו, קטע ריקוד שצילם בתשעים מקומות שונים בהודו, ולבסוף ערך את הכל יחד לקליפ אחד מרהיב.

אבי, איך הרעיון התחיל?

"בחודש הראשון, כאשר הגעתי לעיירה הצפונית, קאסול, נתקלתי באנרגיות נמוכות: עצב גדול שהתפשט בכל הגוף, מתגעגע, לבד, חושך, לא מוכר, עייף ומותש.

חיפשתי אחר גסטהאוס פנוי והסתובבתי קרוב ל–3 שעות עם הציוד עלי עד שהגעתי לכוך קטן עם מיטה ובו העברתי את הלילה. שמתי את האוזניות על הראש, פתחתי את האלבום החדש של ג׳יימס בלייק והתחלתי לשמוע עד שהגעתי לשיר "Put that away and talk to me"

הוא תפס אותי ואיך שנגמר השיר החזרתי אחורה. ככה שוב כל הלילה, מתנגן בלופים.

למחרת בבוקר קמתי ויצאתי למבואת הגסטהאוס פיניתי את כל השטח, הורדתי חולצה, הדלקתי את רמקול ה- JBL שלי והתחלתי להמציא תנועות שמבטאות דחיסות של 'שקט' שנורא רוצים שיגיע כבר".

"עצב גדול שהתפשט בכל הגוף". אבי מצליח. צילום: עובר אורח הודי

במה השתמשת כדי לצלם?

"בכל פעם שביצעתי את הריקוד חיברתי את הטלפון לרמקול הנייד שהיה ברשותי, הפעלתי את אותו שיר, ומיקמתי את מצלמת ה'גו פרו' שלי לרוב על הרצפה ממול לנוף אותו רציתי להציג".

הקליפ 

בכל מקום שהיית רקדת את הריקוד מההתחלה ועד הסוף?

"כן, רקדתי את כל הריקוד במלואו בכל מקום. לכל לוקיישן הוקדשו 3–4 דקות שבהם אני מכיר ומברך את המקום לשלום דרך ביצוע הריקוד וקטע האילתור שקבעתי עם עצמי".  

"לכל לוקיישן בוידאו יש את הסיפור שלו". צילום: גל רוכמן

זכור לך טייק מיוחד?

"יש טייק יחיד שנמחק במפתיע מההארדיסק שבו אני מבצע את הריקוד בפושקר כשמאחוריי שורת באבות בוהים. כלב אחד שנורא נלחץ מהסיטואציה ולא היה רגיל לראות אנשים זזים כל כך מהר באמצע הרחוב, נבהל והביא לי ביס בישבן. מה שגרם לי להיות מאז שבוי לסדרת חיסוני כלבת עד סוף הטיול – חוויה מצחיקה כשלעצמה.

זה קרה גם חודש לפני, בטייק עם הכלב על הגשר בפולגה שכל כך התלהב עד שהביא לי ביס בצד השני של הישבן…"

נולד לרקוד. צילום: גל רוכמן

איך הסובבים הגיבו לריקוד?

"ההודים הגיבו בתדהמה, רובם הוציאו את המכשירים הסלולארים שלהם וצילמו אותי, חלק מהאנשים אף הצטרפו אלי ורקדו, הרגשתי גאווה!"

איך היה לערוך את כל אותם הצילומים?

"לקח לי זמן רב להגיע לעריכה, לפגוש שוב את כל החומר, להאמין שהייתי שם בזמן שאני יושב בממ״ד בחדרה מול עמדת עריכה שפתחתי בבית הוריי, ולבסוף להשלים עם הסיפור שיצא".

"ההודים הגיבו בתדהמה…הרגשתי גאווה". צילום: גל רוכמן

חלום קטן לסיום

"יש לי חלום קטן שג׳יימס בלייק יצפה בקליפ ותהיה לו מן אנחת רווחה כזאת, הייתי רוצה שיידע שהוא היה חלק משמעותי מהמסע שלי"