דקה עם קאלו

כתבה: אריאל שפיגל  

 

העונה כבר התחילה להרגע ולהתקרר בפושקר, קצת אחרי ההולי של שנת 2014.

קאלו ואני יושבים בלילה במרפסת של הקואלה סביב פחון שעבר הסבה למדורה, מדברים חצי עברית חצי אנגלית. בתקופה שלי שם זה קרה לא מעט, כי, איך נגיד את זה בעדינות – אני אוהבת לחפור, אבל יותר מזה – אוהבת לגרום לאחרים לחפור איתי ביחד. 🙂

דיברנו על המעבר לישראל, על איך זה מרגיש לחיות חצי פה חצי שם, על בת הזוג ועוד כל מיני דברים שאני לא זוכרת במדויק. משום מה, דבר אחד אני זוכרת מילה במילה, כששאלתי אותו מה החלום שלו:

״אני רוצה לפתוח מסעדה הודית בצפון.״

מפה אין הרבה הפתעות, כולם יודעים על ׳טאלי׳ בקריית שמונה, על הסיקורים הבלתי נגמרים של קאלו, עם הסיפור המיוחד והאופי המיוחד והעברית הכל כך זורמת שזה לא נתפס.
לכן, את מה שכבר סופר על קאלו באבא מפושקר/קריית שמונה לא אספר לכם שוב, ומי שלא יודע, מוזמן לקרוא כאן על קצה המזלג, ובהרחבה – בגוגל.

 

 

שבת אחרונה לשנה האזרחית, ישראל, 2018.

קאלו מפרסם פוסט בו הוא מפציר בנתיני הפייסבוק לבוא לחרמון כי יש שלג.

תוך עשר דקות אני מסמסת לו, ״טוב, אני מגיעה מחר, מביאה איתי מצלמה. תהיה מוכן.״
 

בזכות קאלו נסעתי לצפון לראות שלג ובאותה הזדמנות – לחפור איתו עוד קצת, לשתות משהו חם ולתעד את המאורע.

 

צפו בקאלו עונה על השאלות החשובות באמת:

 

אלו גובי או פאלאק פניר?

 

סמוסה או פלאפל?

 

נאן או צ׳אפאטי?