דרוואג’ה – פותחים דלת אל עולם של דלתות

כתבה וצילמה: נופר להב

במשך 120 ימים טיילתי בהודו.
במשך 120 ימים ספגתי קצת, בכל יום, מהתרבות הקסומה שהתגלתה לי.
גואה הייתה היעד הראשון שלי, לאחר מכן המשכתי להתגלגל בין יעדים קסומים, מרחבים ירוקים, שדות אורז, גסטהאוסים, חופי ים בתוליים, מבנים ייחודים, שדות, הרים וערים, בתי מגורים וכמובן, איך לא, מקדשים.
בין סליפר לסליפר, בין מונית לטיסת פנים, התוודעתי אל ארכיטקטורה שמשלבת בתוכה משפחתיות חמה, מסורת, צבעוניות וטקסיות שגרמה לי להחסיר פעימה בכל פעם מחדש.
כל מקדש שנקרה בדרכי היה לי כמו סוד חבוי שניתנה לי ההזדמנות לגלותו, כל משפחה שבחרה להכניס אותי אל חייה הייתה כמו פתח אל עולם סודי ונעלם שהיה באפשרותי לקחת בו חלק.

 

"כל מקדש שנקרה בדרכי היה לי כמו סוד חבוי שניתנה לי ההזדמנות לגלותו"

 

התרבות הצבעונית של הודו, שנעה בין מזרח למערב, בין עוני לאושר, בין החיים לבין עצמם, גרמה לי להמשיך את המסע שלי ולחפש עוד ועוד אובייקטים ייחודים שמתקשרים עם התרבות הענפה שיש בהודו, באשר היא.
לאחר תקופה של טיול בדרום הגעתי אל הממלכה, אל חבל הארץ שטומן בחובו את מניפת הצבעים הבלתי נגמרים, אל המדינה בה אפשר לראות סגול, צהוב, אדום וירוק, על רקע של מדבריות חול וקשתות של בתים. הגעתי אל ראג'אסטן. ושם, הרגשתי שחזרתי אל הבית אותו חיפשתי.

באחד מטיולי היום שלקחתי, הלכתי לאיבוד בין סמטאות. וכמה טוב ללכת לאיבוד רק כדי לגלות שהדברים המדהימים ביותר חבויים מעיניי המטיילים?
גיליתי מקדש נטוש ורעוע, שבור, עם דלתות עץ שהשנים הרבות ניכרות עליהן כבר ממבט ראשון. באותה נקודה התחלתי לחפש כמו אחוזת דיבוק עוד ועוד דלתות אשר מספרות לי סיפור, ומאחורי כל דלת, שבורה או יקרה באשר היא, ידעתי שמסתתר סיפור ששווה יהיה לדמיין אותו.

 

"גיליתי מקדש נטוש ורעוע, שבור, עם דלתות עץ שהשנים הרבות ניכרות עליהן כבר ממבט ראשון."

 

דלת היא פתח אל עולם חדש, היא נקודת מעבר בין 'בפנים' אל 'בחוץ', היא מסתירה מאחוריה סודות, אהבה, אושר ולפעמים גם כאב. אין לדעת לעולם מה עומד מאחורי דלת, אלא אם נאזין לה בקשב רב או נפתח אותה; היו דלתות בהודו שבחרתי לפתוח, והיו דלתות שנשארו סגורות.

כמו הדלתות שבחרתי לפתוח, ככה בחרתי לפתוח את הלב, לקבל אל תוכי חיפוש אחר משמעות ולהבין שכמו שאפשר להכניס מבחוץ ככה אפשר להוציא מבפנים.

 

"אין לדעת לעולם מה עומד מאחורי דלת, אלא אם נאזין לה בקשב רב או נפתח אותה"

 

הימים עברו להם בממלכת ראג'אסטן ובכל יום מחדש בחרתי ללכת לאיבוד ולחפש דבר אחד בלבד –

דלתות.

ימים ארוכים וטיולים מפותלים גרמו לי לגלות את הודו בדרך חדשה –
דרך של דלתות שלא מובילות לשום מקום, דלתות חסומות, דלתות של מישתנות,
דלתות של מקדשים, דלתות יקרות ודלתות אבודות, דלתות של אימהות וילדים, דלתות של סוחרים, דלתות שכאילו לקוחות מסצנות בסרטים. אינספור דלתות ניקרו בדרכי ואינספור דלתות תועדו בעדשת המצלמה שלי, אינספור דלתות שתהיתי האם מותר לי כמטיילת לחדור את פרטיותן ולתעד.

 

"אינספור דלתות שתהיתי האם מותר לי כמטיילת לחדור את פרטיותן ולתעד."

 

לאחר 120 ימים של טיול בחרתי 120 דלתות, כשכל דלת מהווה יום במסע שתם אך לא נשלם ; המסע אחר התרבות המדהימה שגיליתי ואמשיך עוד לגלות.

בחרתי להציג הפעם חלק מתוך דלתות הפרויקט שלי,

מקווה שגם אתם תצליחו לגלות את הודו, דרך עיניים אחרות.

 

"מקווה שתצליחו לגלות גם אתם, את הודו, דרך עיניים אחרות."

 

 

לפניכם כשלושים תמונות שנופר בחרה עבורנו מתוך הפרויקט הקסום: