בסוף הירח המלא של חודש מרץ המציין את סוף החורף ובוא האביב קורה משהו באויר • מין תחושה כזאת שמחה, אנרגיה קוסמית שמגיעה אליך משום מקום • אז יצאנו השבוע לברר בקרב תרמילאינו בהודו ונפאל למה ביום הזה מיליוני מאמינים הינדים יוצאים לרחובות ומתיזים אבקות צבע ומים אחד על השני
צבעים של אושר מושלכים מכל עבר ואולי זוהי אחת הפעמים היחידות שבה תרצו לקבל את כולם: קצת מכל צבע.
ההולי הוא אחד הפסטיבלים הפופולרים והידועים ביותר ברחבי הודו ובנפאל. הוא תמיד נחגג בחודש מרץ, בסמוך לפורים, ובא לסמן את שינוי העונות: סוף החורף ובוא האביב. כחלק מהמסורת, נוהגים החוגגים לקשט אחד את השני באבקת צבע. לנו התרמילאים, במידה והיינו בתת היבשת בתקופה זו, יש הזדמנות מצוינת להשתתף ולראות מלחמות צבע משעשעות מסוגים שונים: זקנים נגד ילדים, ילדים נגד הורים, הורים נגד תרמילאים, תרמילאים נגד קופים אלימים וכו’.
והפעם הציור השבועי לילד: איפה בוני?
"אני בפושקר כבר פעם שנייה. הייתי פה לפני חודשיים וחצי, וחזרתי שוב במיוחד בשביל ההולי. זו חוויה מדהימה, חוויה משוגעת." מספר לנו השבוע אדם ברק, בן 25, ממש מהשטח. "כל הימים שהיו פה לפני ההולי עצמו היו באווירה של שמח וכיף, כל ערב בכיכר היו מעגל מקלות וקצב ומוסיקה. גם היה פה פורים ואת כל חגיגות בית חב"ד והישראלידה שנוצרה מסביב. ואז כשבבוקר החג התחיל ההולי, היתה פה מסיבה והיה פשוט משוגע כמו שאי אפשר לתאר."
ברק מדגמן את בגדי ההולי החדשים
גם פורים וגם הולי, שבדרך כלל באים ביחד, בהחלט מזמינים אליהם חגיגות תוססות ואינסוף אנשים הממלאים את הגסט האוסים והמסעדות עד אפס מקום. "נראה לי שהיו פה מעל אלף אנשים. הרגשנו את זה גם לפני וגם ביום עצמו. עכשיו, אחרי ההולי, מרגישים ירידת מתח, אבל לפני זה היו פה מלא תיירים, גם הודים וגם לא הודים".
בנות, היזהרו מהטרדות בהולי
אז יש לנו חגיגות תוססות, מלא אנשים והמולה צוהלת (או מקוללת למי ששונא צפיפות) וזה בסך הכל שמח. אבל כדאי לדעת שיש גם צד אחר ומטריד מעט להולי לעיתים: לא אחת יש מקומיים המנצלים את הסיטואציה לפגיעה ואפילו הטרדות של תיירות שבסך הכול באו לחוות את ההולי. את טל פריד, בת 22 מרמת ישי, תפסנו השבוע ברישיקש, חוגגת שם את ההולי: "יש כמה מקומות שכל הילדים משתוללים ופשוט התעללו בבנות. דחפו אותן, שלחו אליהן ידיים פשוט הם היו פה שיכורים" היא מספרת. "אני למזלי חמקתי מההולי. הייתי בגסט האוס ואמנם איזה בחור ישראלי פוצץ אותי בצבע, אבל אף אחד פה לא נגע בי".
אדם, שמעת על הנושא הזה של הטרדות בהולי? "שמעתי איזה שני סיפורים מוזרים: אחד , ששמו חרא על הפנים של אחת הבנות והסיפור השני שתפסו מישהי ולקחו אותה הצידה ואז היא חזרה לגסטהאוס ובכתה. אבל חוץ משני המקרים האלו לא שמעתי על משהו יותר מידי רציני. לפעמים ההודים הם כמו ילדים והחג הזה הוא כאילו שנותנים להם הזדמנות לגעת בבחורות".
עצתי לבנות: בהולי הבא שלכן (אלא אם כן למישהי יש טראומה קשה והיא לעולם לא תחגוג את זה שוב): לכו, תהנו, אבל השתדלו ללכת בחבורה ושגבר חסון (בעל חזות מאיימת זה תמיד עובד) יישאר קרוב אליכן, לפחות בחג ההמוני ורב המגע הזה.
טל פריד ומקומיים, הולי 3.2012.
טל נשארה יבשה, אלו שסביבה לא כלכך
טל נשארה יבשה, אלו שסביבה לא כלכך
הולי הודו הולי נפאל
אז איך נחגג ההולי בנפאל ארץ הרכסים המדהימה (ויש שיגידו השלווה והנקייה קצת יותר)? שאלנו את נעמה שבתאי, בת 23 ממושב שדה משה, שחגגה את ההולי בקטמנדו, בירת נפאל: "היינו כל החבר’ה הישראלים ביחד והלכנו ברחובות. ממש הובלנו מאות אנשים אחרינו בשירים והיה מקסים. צבעו אותנו קצת… טוב, די הרבה… הילדים השפריצו עלינו מים מהביוב ומבוגרים זרקו עלינו דליים מהחלונות " היא מספרת. "באיזשהוא שלב הגענו לכיכר ענקית עם אלפי נפאלים…. ואז כבר היה פחות נחמד ומצחיק. במיוחד לבנות". נעמה היתה מאותן הבנות שחוו על בשרן את הבעייתיות שיכולה להיות לתיירות זרות ואולי החסרון היחיד שבהולי: חוסר המעצורים של המקומיים. "איזה נפאלי ענק הרים אותי על הכתפיים, לא מרצוני כמובן, ואז התאספו סביבי איזה עשר נפאלים… ופשוט שלחו ידיים… כנראה שהיה להם קשה להתאפק בחג שהכל מותר בו. הבנתי שהמקומיים אומרים שבהולי האל שלהם מעלים עין…"
.
נעמה בעיתון נפאלי , "Ok Newspaper" כמו שסוויסה אמר.
אצל נעמה המקרה נגמר בכך שחבריה לטיול ידעו למשוך אותה מההמולה סביבה בזמן. לכן שווה לזכור את המלצותינו לגבי בחורות בחגיגות ההולי. ואולי שווה לברר אם רובי צבע של פיינטבול נחשבים לחוקיים במקרה הצורך. זה בהחלט כלי נשק מבטיח כנגד כל מטרידן 😉
אז מה בכל זאת ההבדל בין הולי בנפאל להולי הודו? "אפשר להתרשם מכך שהולי זה הולי ולא משנה איפה הוא נחגג. הצבעים יהיו אותם צבעים, והשמחה תהיה אותה שמחה" מסכמת נעמה. "ההבדל היחידי בין הודו לנפאל זה שרוב היום בנפאל אין מים בברזים, אז אחרי ההולי אין מקלחת". דווקא נשמע נחמד להסתובב בין אנשים צבועים (לא תרתי משמע, אלא צבועים פיזית בלבד) במשך כמה ימים עד שהמים חוזרים.
הגירסה ההודית
אנתוני (המוכר בקרב הישראלים כ"אנתוני מצעים" ואחד האנשים המקסימים) עשה את ההולי השנה בוראנסי , ומסכם את האירוע כיותר רגוע מבשנה שעברה: "היה ממש כיף פה. ההולי בוראנסי היה… ואוו ! לא כמו פעם, שהיה בלגאן. זה היה פחות בלגאן השנה". את הרוגע היחסי להולי הוא מייחס דווקא לבחירות שנערכו באוטר פראדש ממש זה מכבר: "היו פה בחירות לפני 20 יום, ומי שנבחר עכשיו אז אומרים שהוא יהיה ממש טוב. הוא הולך כבר לעשות אבטחה למדינה."
ההוכחה שההודים נרגעו הם השיניים של אנתוני
לסיכום, עם בחירות ובלי בחירות, בין אם זה הודו ובין אם זה נפאל ואולי מקומות אחרים, להולי השמח יש את היתרונות שלו לצד הנקודות הבעייתיות, אולי כמו כל האירועים השמחים שמזמנים אליהם גם לא מעט צרות לצד צבעים. זה אפשרי וכדאי, וזיכרו את המלצותינו… אוקיי אולי פרט לשימוש ברובי צבע…
לנו הישראלים, שרגילים לנפצים מחרידים בפורים (לפחות לא כמו בדיוואלי), נותר רק להציע הצעת חוק בכנסת, שבפורים או בחגיגות סוף החורף שלנו (במידה ויהיה לנו חורף שנה הבאה) נכסה את המדינה בצבע שיצבע את כולנו ללא הבדל מין,דת וגזע. ואצלנו אלוהים לא מעלים עין, אוי ואבוי לסורר שישלח יד!
וזכרו: פורים, הולי, לא משנה מה: מוכרחים להיות שמחים!
על הכותבת:
טל גטרייטמן סטודנטית לקולנוע בספיר,
האהבה שלה להודו ניכרת בניצוץ הזה בעינים כשמזכירים הודו.
