הבת הסודית

 

הספר הראשון שאמליץ לכם עליו הוא "הבת הסודית" מאת שילפי סומאיה גוודה בהוצאת ידיעות אחרונות.

"הבת הסודית"/ שילפי סומאיה גוודה, הוצאת ידיעות אחרונות

 

בנים בנות

גם מי שמכור להודו קשות מודה שהודו יכולה לזעזע. מאוד. וגם שלפעמים מבצבץ רצון "לעזור" להודים: לייעל רכבות שייצאו בזמן, לעזור לילד יחפן ויתום או סתם להשאיר את המסעדה בגסט האוס פתוחה עד מאוחר. לוקח זמן אבל בסוף זה מחלחל- הכל בסדר ולא בסדר, וכל דבר והקארמה שלו.  אז אם קארמה החליטה, מה פתאום יש התערבות בילודה בהודו?

אם בעולם יחס בנים-בנות הוא 49:51 לטובת הבנים אז בהודו היחס הוא 914 בנות על כל 1,000 בנים. אל תרוצו למחשבון, זה אומר שבהודו נולדות הרבה פחות בנות מהממוצע. הרתיעה מהולדת בת בהודו היא ממשית. 'בקטנה' זה מהתבטא במתן שם בוטה לבת כמו נקוסה (בלתי רצויה) או מאפי (מצטערת), ובמקרים אחרים בנטישה או בהריגת הבת ימים או שעות אחרי הלידה. 

 

ישודה. העיניים שהיו לְמוזה שהייתה לְספר. מקור: האתר הרשמי של גוודה

 

מעורב הודי

בספר שלנו שתי משפחות, הודית ואמריקאית. קוויטה, אמא צעירה המתגוררת בכפר קטן יולדת בת ולפני שהיא מספיקה להתאושש מהלידה בעלה לוקח את הבת למיתה. בפעם הבאה נולדת שוב בת אבל קוויטה הנחושה ולמודת הניסיון מונעת מבעלה גישה לתינוקת ומבקשת לטפל בעניין בלעדיו. בלי הרבה ברירות וכדי שהבת תישאר בחיים היא נמסרת לאימוץ בבומביי.

בינתיים, בצד השני של העולם, הזוג המעורב קרישנאן- מהגר הודי, וסומר- אשתו האמריקאית מתייאשים מעוד ניסיון כושל להרות ומחליטים לאמץ. במקרה או שלא הם פונים לאימוץ לאותו בית יתומים בבומביי. המשפחות מצטלבות לשבריר שנייה לפני שישובו למסלולים מקבילים: סומר וקרישנאן מקבלים את אושה, שסימני ההיכר היחידים מאמה הם צמיד כסף בקרסול ועיניה המיוחדות. קוויטה חוזרת לכפר ולבעלה ללא התינוקת אך עם שמחה בלב שהבת ניצלה.

הזמן חולף ואושה גדלה ברווחה וזוכה לחום ואהבה אך כבר מגיל צעיר היא כותבת מכתבים לאמה ומנסה לחוש ולנחש אותה. היא יודעת רק דבר אחד: היא נולדה בהודו להורים הודיים. המשיכה להודו מנקרת בה ומושכת אותה אליה.

 

בית היתומים בבומביי בו התנדבה הסופרת ועליו נכתב הספר. מקור: האתר הרשמי של גוודה

 

סטיב ג'ובס

האמת שמשיכה מיסטית ביולגית היא לא כזאת יוצאת דופן. סטיב ג'ובס למשל נמסר לאימוץ כתינוק. ג'ובס טען שההורים שלו אמיתיים בהחלט אבל עובדה היא שהוא חיפש וגם מצא את אמו ואחותו. המעניין הוא שלאחר המפגש עם אחותו התברר כי אחת המסעדות האהובות עליו, בה נהג לבקר בקביעות, נוהלה ע"י אביו הביולוגי מבלי שהשניים מודעים לכך. משיכה מיסטית כזו ממגנטת את שתי המשפחות בספר והן מגיעות לבומביי, כמעט ונפגשות. האם יחפשו אחת את השנייה? האם תהיה שיחת השלמה או עימות?

 

שכונת דהאראוי, מומבאי. לונה פארק ואשפה     צילום:lecercle, פליקר

 

מסע פנימי

המתח הזה מחזיק את החצי השני של הספר ואנחנו ממש לא נעשה לכם ספוילר! אבל אנחנו כן נספר שקוויטה ואושה עוברות תהליך של גילוי עצמי והתפכחות. אושה מגלה מה זה אומר שיש לך משפחה ענקית ואיך זה לחיות עם הדודים והקרובים ולעשות שעווה עם בת הדודה שלך כשעד כה החוויה שלך כללה משפחה גרעינית בלבד. קוויטה לומדת את העיר הגדולה- חיי נוחות עם קירות ושירותים מערביים לצד חוסר ביטחון ואירועים מפתיעים ומפחידים. שתיהן עוברות מסע שסופו בהכרה צנועה ומדויקת יותר במציאות.

מסתבר שתהליכי מודעות עצמית הם לא נחלתם של תיירים בהודו בלבד אלא גם של ההודים עצמם. ואולם המחברת לא נותנת כותרות מפוצצות אלא הדבר פשוט קורה. הקסם ההודי פועל גם עליהן ואף אחד לא יוצא מהספר כפי שנכנס אליו.

מדד הזעפרן

שווה בהחלפת ספר אחר: כן

משקל בתיק: סבבה

הפרעת קשב וריכוז: שורד בקפה רועש של ישראלים

הנקודה ההודית: בומביי. היא אמנם לא נמצאת כ"כ על שביל
החומוס אבל היא תוססת ועוצמתית. מצד אחד חוף צואפטי עם
מתקני לונה פארק, אורות ומנת הדגל של בומביי בהל פורי
(אורז עם תפו"א ברוטב חריף) ומצד שני שכונת העוני הגדולה
בהודו-דהאראווי, שמתוארת גם היא באופן לא חד מימדי עם
מקדש מאולתר לצד האשפה והעוני.