כשמיכל סיפרה לסבתה בת המאה שהיא עומדת בפני מסע להודו, הסבתא שלפה ממדף הספרים עותק מצהיב של "הודו - יומן דרכים" ולא שכחה לבקש אותו בחזרה בתום הטיול. אם עוד לא קראתם, קבלו עוד כמה סיבות טובות לעשות זאת.
מאת: מיכל רוזן
זהו, נוסעים להודו, כך הוחלט בביתנו הקטן.
סיפרתי לסבתי בת ה – 100 על המסע הצפוי והיא, כמנהגה, מחד אומרת בקולה היקי "ככ הרבה זמן לא אראה אותך? אולי כבר לא נתראה אח"כ", ומאידך שולפת מספרייתה עמוסת הספרים ספר מצהיב ומתפורר ומשביעה אותי שאשיב לה אותו כשאחזור. הספר בן כ60 שנה וסבתי מפליגה בזכרונות מהימים בהם היא, שלא ביקרה בהודו מעולם, חוותה את הודו דרך עיניו של קרליבך כאילו ראתה הכל, פגשה כל הודי והריחה כל ריח מתת היבשת הרחוקה. לא שמעתי על הספר בטרם הביאה לי אותו סבתי, תהיתי אם בכלל יש מה לקרוא ספר מסע כל כך ישן ומהוהה, הרי ב60 שנה הודו בוודאי השתנתה, בטוח יימצא ספר אחר.
פתחתי בפרק הראשון. מי חשב בכלל שניתן לתאר את הצפיפות ההודית באופן אירוטי, משכר ביופיו ושובה בקסמו כפי שקרליבך מתאר את נהר האנשים הזורמים ברחוב. קרליבך ממשיך, מתאר כל מפגש, שיחה ומקום בו היה. עיתים הוא מצייר תמונה פיוטית, עיתים הוא מעמת את הקורא עם השאלות איתן הוא התמודד במסעו. שאלות חדות, נוקבות ובעיקר נצחיות במפגש בין המערב לתרבות ההודית.
אם תהיתם מדוע מתהלכים להם ברחובות פרצופים שקופים של מקבצי נדבות, יש סיכוי שתמצאו לכך הסבר בספר, אולי הוא לא ישביע את דעתכם אבל בוודאי יציג את הצד ההינדי של הסיפור. אם ניסיתם להבין מדוע פרות, עכברים, כלבים, כבשים ויתר חיות השדה מסתובבות ברחובות, מדוע ההינדים הינם צמחונים ובכלל למה הם לא משתמשים במשאבי הטבע הרבים שבקירבם על מנת לרומם את החברה ההודית, תאלצו להתמודד עם הביקורת על החברה המערבית בכיכובן של הדתות המונותיאסטיות ונסיונן להמשיל את האדם כריבון העליון על כל החי, הצומח והדומם ביקום. שאלתם כיצד ההודים אינם מרימים את ראשם ומקבלים את גורל קיבוץ הנדבות בהשלמה ובכניעה, כנראה שתאלצו לשאול את עצמכם מיהם הרעבים – ההודים או אנחנו.
קרליבך מעלה שאלות, הוא אינו מתיימר ליישב את ההבדלים, אינו מציע תשובה, הוא פותח חלון לקוראים לראות דרך עיניו הודו אחרת, הודו אשר נותנת "פייט" לתרבות המערב, הודו שמסתכלת עלינו ממרומי שנותיה ומגכחת למראה העולם המערבי. קרליבך מעניק לקוראיו שכמותי, טרם ביקרו בהודו, את היכולת לנחות נחיתה רכה מתוך הבנת החברה אליה מגיעים. לכל היתר, שועלי הודו הוותיקים, הוא מעניק זוית חדשה ומרעננת לכל אותם המראות, המקומות והאנשים שחשבנו שראינו, שמענו והכרנו.
אם יש ספר אחד בעולם שהייתי צריכה לבחור ולהעניק לכל הנוסע להודו, הודו של קרליבך היה הספר.
קריאה מהנה!