לפעמים כל מה שצריך כדי לחזור להודו, זה ביס אחד גדול והתרפקות אחורה. לין מיטשל מ"בא לי טאלי", וחגית כהן מ"הודי בקיבוץ" החליטו לקחת את העניין צעד קדימה. ראיון מגרה במיוחד עם בשלניות טבעוניות בדאבה ביתית, לא מומלץ לקרוא על בטן ריקה
מאת: זוהר צעירי
כשלין עברה לגור בפלורנטין היא הרגישה שחסר אוכל טבעוני ביתי בשכונה, ואילו חגית התאהבה בבישול ההודי על אף שמעולם לא דרכה בתת היבשת הצבעונית. כך נולדו להם שתי דאבות ביתיות; "בא לי טאלי" בפלורנטין, ו"הודי בקיבוץ" בקיבוץ ברור חיל.
"טאלי זה פשוט תמיד מנחם מפנק וטעים"
לין, 29, מת"א היא הבעלים של "מאמא-לינה מטבח טבעוני אורגני", ו"בא לי טאלי – פסטיבל צהריים הודי בפלורנטין". לין תמיד אהבה לבשל, אבל יותר מזה אהבה את האוכל של אמא שלה.
איך זה התחיל בעצם?
כשעברתי לגור בפלורנטין, לפני 3 שנים, הרגשתי שחסר אוכל טבעוני ביתי מגוון ומנחם, ומשם הגיע הרעיון לנסות"
לין והסמוסות במרפסת ביתה
ביחד עם אמה, עזרה לה לין בבישולים ובטעמים. תחילה פתחה את "מאמא לינה", ואירחה פעם בשבוע מסעדה במרפסת בביתה, שם מכרה אוכל מרוקאי ביתי. לאט לאט זה התגלגל, והיא החלה לקיים בימי שישי את ליין "בא לי טאלי" במרפסת ביתה בפלורנטין, עם טאלי טבעוני.
איזה קהל מגיע?
"הקהל שמגיע הם בעיקר צעירי השכונה, ועם הזמן התחילו להגיע אנשים ומשפחות מחוץ לתל אביב"
בחודשים האחרונים "בא לי טאלי" גדל לפסטיבל צהריים הודי בפלורנטין, איך זה קרה?
"עם הזמן והרצון הטוב של כל מי שלקח בזה חלק זה כבר נהיה ממש יריד גדול עם הרבה שיתופי פעולה ונאלצנו להוציא את זה מהבית. ה'פאפאיתו' (היכן שמתקיים היריד) זה מקום שהייתי בו במסיבה ואני זוכרת כמה התלהבתי מהחלל הענק, היה לי ברור שאני רוצה לעשות שם משהו"
הופעה ביריד בא לי טאלי, צילום: לין מיטשל
אז מה אפשר למצוא בפסטיבל "בא לי טאלי" – חוץ מטאלי?
"הפסטיבל הזה נרקם מעצמו לאט לאט, התחלתי לחשוב מה אני יכולה להציע לאנשים שמגיעים שהוא ערך מוסף חוץ מאוכל הודי. משם באו ההופעות, שיתופי פעולה עם אמני גרפיטי והדוכנים. אני חושבת שבשביל אנשים חווית הודו חוץ מהאוכל המטריף, זה גם הזמן הפנוי לשבת שעות עם חבר'ה, תכשיטים, בגדים, מוזיקה, ג'אמים, חישוקים וג'אגלינג. אני מנסה שביריד טאלי שלנו יהיה את כל מה שהודו היא בשבילי. שזה הרבה מעבר לאוכל, וגם בהופעות אנחנו תמיד משתדלות לכוון לכלים מיוחדים, סיטאר וכו' שמשרים אווירת רוגע וקסם. כמו בהודו"
אפרופו רוגע וקסם, מתי היית פעם אחרונה בהודו?
"הפעם האחרונה הייתה אחרי שכבר 'מאמא-לינה' הייתה עסק מצליח, אז הגעתי עם מטרה לחזור עם צלחות, תבלינים, ואחרי ידע רב מקורסי בישול. היה לי טיול מאד קולינרי. אני חושבת שיש איזה קסם שהוא מעבר לאוכל. חוץ מזה שטאלי זה פשוט תמיד מנחם מפנק וטעים!"
"בא לי טאלי", ימי שישי 12:00-17:00, בנבנישתי 13, או ב'פאפאיתו' (דרך שלמה 29).
תלוי ביום ואפשר להתעדכן בעמוד 'מאמא-לינה' בפייסבוק.
"האוכל ההודי מפציץ בטעמים, לוקח אותך למקום אחר"
חגית, 32, במקור מתל אביב אך בשש שנים האחרונות גרה בקיבוץ ברור חיל שנמצא בצפון הנגב, ליד שדרות. היא הגיעה לקיבוץ בעקבות לימודים, התאהבה באזור ונשארה. "היה קצת מוזר לעבור מהעיר הגדולה לקיבוץ, לא הבנתי איפה מבלים קולינרית, ואיפה האקשן, ויש בדרום את העניין של לשבת בבית. לא היה אף עסק שהציע את מרחבו לקהל".
איך התחלת לבשל אוכל הודי?
"הבישול ההודי שלי התחיל לפני 3 שנים בסיפור עם בן זוג שמאוד אהב אוכל הודי, וחשף בפניי מטבח שלם של תבלינים וצבעים, עולם שלא הכרתי. עולם שלם של כיף גדול! לפני כן גם הייתי מבשלת הרבה, וככה התחלתי. החזון שלי היה ליצור מקום נעים שאנשים יכלו לבוא לשבת ולבלות, כי לא מצאתי את זה פה. אז החלטתי ללכת על החלום הזה והתחלתי לבשל בבית, והחלטתי לעשות פעם בשבוע ערב של אוכל הודי ביתי"
חגית במטבח. צילום: סיוון חנוכייב
איזה קהל מגיע?
"התחלנו בימי שני, ולאט לאט התחילו להגיע יותר אנשים ויותר קהל. זה לגמרי הפליא אותי, והקהל שמגיע לא מורכב רק מסטודנטים וחברים כמו שחשבתי. מגיעות משפחות עם ילדים, וילדים קטנים אוכלים את האוכל שלי. אני מבשלת מתובל, ולא מתביישת להכין חריף!"
רגע, אז לא היית בהודו?
"עדיין לא הייתי בהודו! הייתי בהרבה מקומות אחרים. החיים עוד לא לקחו אותי לשם, אני מאוהבת בה מרחוק ובטוחה שהיא גם מאוהבת בי, יש לנו קשר למרות שלא נפגשנו. מזהירים אותי שאם אטוס להודו אז לא ארצה לחזור, אז אני דוחה את הקץ! אבל אין ספק שאני חייבת ביקור ומסע קולינרי. אני מרגישה שהייתי שם באיזה גלגול"
בעצם התאהבת באוכל ההודי בלי להיות בהודו?
"נכון. האוכל ההודי מפציץ בטעמים, במטבח ההודי יש המון ירקות, אני מבשלת אוכל טבעוני, כך שזה שפע אדיר של טעמים וריחות וסגנונות בישול שאפשר לשחק איתו. האוכל ההודי לוקח אותך למקום אחר! במיוחד כשאנחנו פה בישראל , ואני מאוד מאוד אוהבת אוכל עולמי.
הודי בקיבוץ- פניר טבעוני בקארי עגבניות, דאל, ווג' קארי, וראיטה. צילום: חגית כהן
אצלי בבית יש זולה בחוץ מתחת לעץ ענקי, פינה שקטה וצבעונית, ואנשים מגיעים ואוכלים. אני נורא נהנית שאנשים מתרגשים מהאוכל ומרגישים שלקחתי אותם להודו, וזה כיף גדול. אני המתווכת בין האנשים להודו כרגע"
הזולה של חגית-הודי בקיבוץ, צילום: חגית כהן
תכניות להמשך?
"אני חולמת לפתוח מסעדה, כרגע אני בעיקר מתרכזת בטאלי בימי שני, ובין לבין גם עושה קייטרינג לאירועים קטנים ומיוחדים. המסעדה היא חלום מאוד גדול, אני מנסה לגייס כספים לזה. אני בסך הכל ילדה שמבשלת, אבל אני רוצה לעשות את זה בכל מחיר"
"הודי בקיבוץ", קיבוץ ברור חיל, ימי שני משעות אחה"צ עד שנגמרים הסירים,
אפשר להתעדכן בעמוד הפייסבוק "הודי בקיבוץ".
אז אם חשקה נפשכם להרגיש בהודו לכמה רגעים, תוכלו למצוא אוכל הודי טבעוני ומפציץ בטעמים בזולה של חגית. אם בא לכם להרגיש לרגע בפושקר, ללעוס סמוסה ביד אחת ולפשפש בבגדים צבעוניים ביד השנייה, תוכלו להגיע לפסטיבל של לין. מה שבטוח, יהיה צבעוני וטעים!