הודו תאהב אותי

אחת השאלות הכי נפוצות לאלה הנוסעים להודו, ״מה יש במקום הזה?״ מה יכול להיות מושך במקום הנתפס על ידי הרבה אנשים כנחשל, כמלוכלך, מקום עתיר מחלות, מדינת עולם שלישי.. וכו׳. והכי מוזר זה אלה שחוזרים לשם – יותר מפעם אחת. והודו אכן לא ממש עונה על ההגדרה של אתר תיירותי קלאסי, שמצטלמים בו ליד מגדל האייפל, או מבקרים בפסל החירות. זו חוויה שונה, וקשה להסביר אותה למי שלא חווה. דריה מעוז, בספר שלה, ״הודו תאהב אותי״י, מתארת את ההוויה הישראלית בהודו ומנסה לענות על השאלה – ״אז מה יש בהודו?״

בספר ״הודו תאהב אותי״ מתוארים כמה סיפורי מסע בהודו, והספר נפתח בסיפור של גיא, עו"ד בסוף השלושים שלו ובת הזוג שלו יעל, שלמדה פסיכולוגיה. הם נוסעים להודו כהפוגה מהשגרה הלוחצת. הקלישאה על טיול זוגי שהוא מבחן לזוגיות, ואכן כבר בהתחלה ברור שהודו מניחה אתגר לפני הזוג. גיא נמשך לחבורת הצעירים יוצאי צבא עם עישון מוגזם ופלירטוט בלתי פוסק עם ישראליות צעירות, ומנגד, יעל חשה דחייה וגועל מהלכלוך וחוסר המעש של הישראלים בהודו. הסיפור של הטיול שלהם כמו הרבה סיפורי טיולים, זה האם להישאר ביחד ולטייל למרות הפערים או להתפצל? ואכן, יעל מעדיפה להישאר ביחד ולוותר על ההעדפות שלה,  אבל גיא כבר לא בטוח איפה הוא נמצא.

״הודו זו חוויה שונה, וקשה להסביר אותה למי שלא חווה״ (למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: אור כהן

סיפור מסע נוסף הוא של הילה, שמתארת את אחת הסיבות היותר חינניות שיש להודו להציע. בת 50, נשואה, מרוקנת וחסרת ביטחון, אחרי שהילדים גדלו והזוגיות עם בעלה לא מצליחה למלא אותה, היא מתחילה ללמוד הילניג ובעצת המורה בישראל, נוסעת לדרמסלה ללמוד ממאסטר מקומי. הילה מנסה גם להתחיל לרפא את עצמה – היא משננת בכל בוקר את המנטרה – "הודו תאהב אותי ואני אוהב אותה", "אני נשית ואני יפה ואני אוהבת את עצמי וכולם אוהבים אותי" ומגיעה לסיום של שלב רייקי 1. עם תחילת הטיפולים הדרכים שלה ושל גיא ויעל וגם דמויות נוספות מצטלבות, לפעמים באופנים מפתיעים ממש.

הילה מעניינת גם בגלל הבחירה שלה לטייל לבד. הישראלים מקבלים אותה בזרועות פתוחות, אבל היא מעדיפה אחרת, אם זה בגלל האג'נדה ללמוד לימודי רייקי, או בגלל סיבות אחרות. כך או כך, הילה נחשפת להנאות וגם לחסרונות מטיול אישי – אנשים שקובעים איתה ומבריזים- "כי בדיוק פגשנו מישהו מעניין בבית חב"ד", בדידות, מפגשים כואבים עם אנשי השוליים מתוך הטיילנים וכו'. את הטיול שלה גם צובעת אחת הדלימות הנפיצות- מה עושים אם בן הזוג נשאר בארץ? הילה בחרה לנסוע ולא לוותר, וממרחק אלפי קילומטרים היא מתענה בפירוש של שיחת טלפון או מייל קצר מהבן זוג ובינתיים הודו שופעת אהבה. לא רק אהבה מינית או זוגית, אבל גם זה יש בשפע, אלא אהבת חינם, פשוטה, כמו ששרים ״דיפש מוד״ בשיר שלהם –freelove  

״No hidden catch
No strings attached
Just free love״

הרבה אהבת חינם – מהישראלים, מהמוכר בחנות בגדים שקושר איתך שיחה, וכל זה לא פשוט בשבילה. מותר? כדאי לה?

הבית היהודי בארמבול. צילום: אור כהן

חוץ מהסיפורים האישיים, הספר משקף בצורה כמעט תיעודית חלק משמעותי מההוואי הישראלי בהודו – את העובדה שלפעמים אין ממש טיול, את ההשתקעות האינסופית במקום מסוים, את זה שהזמן נהיה חסר משמעות, הבוקר הוא חלק מהצהריים ומתערבב עם הערב והכל בחסות מסך עשן של צ׳אראס וכמובן התעסקות אובססיביות בקססוניות, צ'ילומים ושאר אביזרי עישון. והפסקות האוכל: בננה לאסי אנד צ׳אומיין, פוטטו בולנט…מפרידות בין ענן עשן להבא אחריו – האלטרנטיבה למי שמנסה להימלט מזה, היא ללכת ללמוד – תכשיטנות, יוגה, בישול טיבטי, קבלה, מדיטציות ועוד קורסים רבים ומגוונים. ברור, שמילוי הסיפוקים מקבל מיצוי בשלב מסוים, ובכלל, לרוב, הקורסים האלה הם גם הצ'אנס היחידי לישראלים להכיר הודים, מעבר לאינטראקציה המעייפת מהיותם מלצרים, פקידי קבלה או נהגי ריקשות.

מכבסה ישראלית במנאלי. צילום: שמרית חזן והבי

יש עוד הרבה סיבות לאהוב את הודו ולחזור אליה. החיוך של ההודים, השקט הפנימי, החיבור המופלא שנוצר לפעמים בין הודים לישראלים ועוד. בבלוג וידאו של Christine Kaaloa שנקרא GRRRLTRAVELER – היא מתארת את עצמה ככזו שחובבת הודו כמו מישהו שעולה על רכבת הרים ולא מפסיק לצרוח, אך בשנייה שהוא יורד רוצה עוד סיבוב. בין שלל סרטוני הטיפים שיש לה למטיילים בהודו – היא מציעה בין היתר לא לתכנן לוחות זמנים הדוקים מידי, שכן האוטובוס יכול להתקלקל, הרכבת לאחר, הכביש להיחסם וכו׳. כמובן שבזמן הזה נרקמות חברויות ועוברות שעות מתות מצחיקות אבל על פניו מעצבן! או למשל, להיות מוכנים לכך שהשירותים, המקום בו הרבה אנשים מצליחים למצוא שלוות נפש לרגע, יהיה אחד המקומות המלחיצים, הריחניים, ועם דרישת חובה לאקרובטיקה כדי לא להתלכלך. אבל בסוף, זה גם יכול להיות זכרון משעשע להיכנס עם פנס ראש לשירותים.  וזה בדיוק כל הפרדוקס של הודו, שכל הדברים המרגיזים והמעצבנים בה הם חלק גדול מאותן סיבות בדיוק לאהוב אותה.

מדד הזעפרן:

שווה בהחלפת ספר אחר: די משתלם

משקל בתיק: בקטנה

הפרעת קשב וריכוז: שורד בכיף

הנקודה ההודית של הספר: דרמסלה- המתנ"ס של הודו לישראלים. כל מי שטייל שם – ייזכר בעלייה המפרכת ממקלאוד לדרמקוט או במושבה הישראלית בבאגסו או בכל פרטי החיים של הישראלים שמתוארים בספר די במדויק.