"הרבה פעמים בטיול הזה אנחנו קמות ואומרות "איזה כיף לנו!". לבנה ועמית שמלא, מכפר ורדים, הן אמא ובת המטיילות יחד ומרגישות ברות מזל על הקשר המיוחד שלהן. הן מספרות על החששות, החיבור מחדש ובעיקר על האושר שנפל בחלקן. קבלו את- מטיילות השבוע שלנו !
הן כבר חודש יחד בהודו ונהנות מכל רגע. כששואלים אותן על 31 השנים שמפרידות ביניהן (53 ו-22), הן עונות שלא מרגישות בהבדל. עוד שבוע לבנה עוזבת ועמית נשארת לבד…עצרנו אותן לכמה שאלות.
אז איך החלטתן להגיע להודו?
לבנה: "אני למודת הודו כבר הרבה שנים. לפני 10 שנים היתה הפעם הראשונה שלי ומאז עוד 3 פעמים. השנה אחרי שעמית השתחררה מהצבא הצעתי לה לנסוע יחד."
עמית: "בהתחלה חששתי, כי זה לא זה הכי נורמלי לצאת להודו עם אמא. אבל אמרתי לעצמי שעדיין לא החלטתי מה לעשות, עוד לא רציתי להתחיל לעבוד או ללמוד, אז לטייל לפני זה רעיון טוב להשתחרר קצת. לא ישר אמרתי כן, כי פדיחות- מה אני נוסעת עם אמא? האם נסתדר בכלל? כמו כל אמא ובת יש ריבים לפעמים. זאת השאלה הכי גדולה שהיתה, אבל ידעתי איפהשהו שנסתדר. כי זה לא במרחב של הבית, זה אחר פה בהודו. אמרתי כן והלכנו על זה."
"ידעתי איפהשהו שנסתדר". נרגעות על שפת הים
איך זה לטייל יחד?
עמית: "אנחנו מאוד נהנות. כיף לנו יחד ואנחנו צוחקות הרבה. הרבה פעמים בטיול הזה אנחנו קמות ואומרות "איזה כיף לנו!". היו לי רגעים של "מה אני מטיילת עם אמא שלי? אין לי את החופש כמו למטיילים אחרים בגילי שעושים מה שבא להם". אבל פתאום הבנתי שאלו רק דעות של אחרים מדברות ואני בעצם מרגישה חופשיה לחלוטין."
לבנה: "בימים הראשונים לא דיברנו הרבה, היו ערבים של שקט. לאט לאט זה יותר נפתחנו והתחלנו לדבר. היא גם מתחשבת בי. היא באה לשאול אותי אם היא יכולה לעזוב אותי וללכת קצת בעצמה. בהאמפי התפצלנו הרבה ועמית הלכה לשבת עם חבר'ה בגילה. אני ישבתי, ציירתי מנדלות והייתי בשקט שלי. אבל גם כשהייתי איתם היה לי כיף. אנחנו נתקלות בהרבה מטיילים שאומרים לנו שהלוואי ואמא שלהם היתה באה איתם להודו, ואז אנחנו קולטות כמה מזל יש לנו."
מה גיליתן אחת על השניה במסע?
לבנה: "בשבועיים הראשונים הייתי בהיי. כל בוקר אמרתי לעמית תודה שבאה איתי להודו. אני כל כך אוהבת את השקט שלה, את ההתנהלות, את הקבלה, את הזרימה. בהודו אני מגלה את עמית כמו שהיא, בלי מתחים שיש בסביבה הטבעית. היא ילדה אצילת נפש, בעלת טוב לב אינסופי ושקט נפשי מדהים. גיליתי ש-3 שנים היא לא היתה בבית ולא דיברנו כל כך. היא היתה שנתיים בצבא ושנה שנת שירות וגם בלימודים התרחקנו. זה תענוג לגלות אותה מחדש."
עמית: "הרבה פעמים הורים לא משתפים את הילדים בחוויות שעברו. בטיול אמא מספרת לי דברים שאף פעם לא שמעתי, אנחנו חברות לכל דבר. שבועיים אחרי התחלת הטיול היה לי משבר. מה אעשה אחרי שאמא תעזוב, ומה אני אעשה בחיים שלי אחרי הטיול ופתאום נלחצתי. נזרקתי לאי ודאות כזאת והכל נראה לי גדול ומבלבל. אמא עצרה אותי ואמרה לי לעצור לחשוב רק על עכשיו, על ההווה שלי וליהנות ממנו. בעתיד נטפל בעתיד."
"הרבה מטיילים אומרים לנו שהלוואי ואמא שלהם היתה באה איתם להודו". לבנה ועמית
אז עמית, יש לך אמא רוחנית?
"כן מאוד! לפעמים היא אומרת לי "אל תחשבי יותר מדי, תעשי מה שהלב שלך אומר." זה מדהים אותי כמה שהיא מכירה אותי ויודעת להרגיע אותי. ביום יום אני מתייעצת עם חברים בגילי ושוכחת להתייעץ עם אמא שלי שהיא גם פה כדי לעזור לי.
וריבים יש?
לבנה: "פה בהודו לא היו, בבית יש."
עמית: "יש לפעמים קטע עם נהגי הריקשות. אמא לפעמים מתעצבנת עליהם בקטע של הכסף."
לבנה: "קרה מקרה למשל עם נהג מונית שהסיע אותנו ממונאר לקוצ'ין. שילמנו לו הרבה כסף ובאמצע הנסיעה הוא לא רצה להדליק מזגן והתעצבנתי עליו. לעמית היה הרבה יותר אורך רוח והיא הרגיעה אותי."
עמית: "היה לי קצת קשה לראות את אמא מתווכחת עם מישהו. היא עדינה ואצילית ואני לא רגילה לראות אותה רבה עם אנשים."
"לפעמים היא אומרת לי "אל תחשבי יותר מדי, תעשי מה שהלב שלך אומר"
לבנה, עוד שבוע את עוזבת. את דואגת לעמית שתמשיך את הטיול בלעדייך?
לבנה: "היא תלמד לטייל לבד, אם היא לא תתנסה היא לא תלמד ויש לה אינטואיציות טובות, אני סומכת עליה."
עמית: "לפעמים אני אומרת לאמא שתיתן לי לחוות בעצמי. למשל בהאמפי מטיילים הרבה על אופנועים. בהתחלה אמא לא רצתה שנעלה על אופנוע ואז אמרתי לה "יאללה בואי", ובסוף עלינו על אופנוע"
איך ההרגשה לקראת העזיבה של אמא?
"אני אהיה בכוחות עצמי, גם מלחיץ אבל גם משחרר. אני רוצה את זה. את החופש הזה, את העצמאות הזו"
"אני אהיה בכוחות עצמי, גם מלחיץ אבל גם משחרר". עמית ולבנה מעטרות את החול במנדלות
מה אתן מאחלות אחת לשניה? ולעצמכן?
לבנה: "יש לי מזל גדול ואני מודה על האפשרות שהזדמנה לי להיות איתך, כיף לי. אני מאחלת לך שתמצי את הודו במיטבה ושתיקחי ממנה את הטוב שמציעה. לעצמי אני מאחלת שאצליח לשמור את הודו בארץ. תמיד כשאני חוזרת מהודו אני רוצה לשמור את החוויה וזה קשה, את ההקשבה הפנימית והשקט."
עמית: "היתה לי חוויה משמעותית לטייל איתך, לגלות את אמא שלי מחדש ואת הודו יחד איתך. ואני מקווה שנשמור את החוויה הזאת גם בארץ. לעצמי אני מאחלת שאצליח למצוא בכל מקום את מה שעושה לי טוב. ואם אמצע את עצמי במקום לא טוב אתמודד איתו ואמשיך הלאה. לא לקבל ברע את הלא טוב, לקבל בטוב את הלא טוב. זה מה שאמא לימדה אותי."