העדשה של אוהד – פרק 4

למי שפספס את הפרק הראשון לחצו כאן

למי שפספס את הפרק השני לחצו כאן

למי שפספס את הפרק השלישי לחצו כאן

החלטתי לנסוע עם חברה שלי לג׳ודפור מפושקר אחרי הרגשת הפספוס בפושקר.

הרגשתי שכל התרבות והקסם של העיר מתערבבת לי עם שביל החומוס שזה תמיד כיף אבל הרגשתי שבא לי את הודו האותנטית.

 

בת הזוג של אוהד

 

קראתי הרבה על ג׳ודפור או כפי שמכנים אותה ״העיר הכחולה״. הבנתי שאין הרבה המלצות מתיירים ללכת לשם ושיכול להיות ששם אמצא בדיוק את מה שאני מחפש.

את העיר הכרתי בזכות אחד הצלמים שאני הכי מעריך ואחד הידועים בעולם – סטיב מקררי, שתיעד בין היתר את התמונה הנחשבת למפורסמת ביותר בעולם של הילדה האפגנית.

בין המסעות בעולם של סטיב מקקרי, הוא צילם תמונות מרהיבות בעיר הכחולה ועם האהבה שלי לצבע הכחול ולצילום לא יכולתי להיות כל כך קרוב ולא להגיע.

 

אז זוגתי ואני הגענו ליום וחצי אחרי לא מעט שעות נסיעה, במראה ראשון העיר לא נראתה כחולה כמו שהתמונות הבטיחו והחששות מחוסר ההמלצות הגיעו…

 

אבל אז גילינו את המבצר של העיר.

מבצר מהארנגר, אחד מהמבצרים הגדולים בהודו, והדרך הכי טובה לתאר אותו – ההרגשה שאתה חי במשחקי הכס ואתה רואה ממלכה קדומה.

 

 

בסיבוב על חומות המבצר ראיתי את העיר הכחולה האמיתית, החלק שנבנה בצד השני של המבצר ולא נגלה אל העין בהתחלה וכולו כחול בוהק ומקסים. ידעתי שלמחרת אני חייב לקום ב-6 בבוקר להספיק לצלם את החיים בעיר הכחולה לפני שאנחנו ממשיכים בדרכנו.

בלילה אפשר לחוות ארוחה נחמדה על גגות העיר עם נוף למבצר.

מוקדם בבוקר למחרת קמתי עם הזריחה כדי לטייל בעיר ולצלם.

האור היה מקסים, הרחובות היו כמעט ריקים, הסמטאות הכחולות היו מדהימות ומלאות קסם.

 

ראיתי אישה מבוגרת יושבת מחוץ לביתה והנהנתי בבקשה להכנס, היא הזמינה אותי וצילמתי אותה ביחד עם בעלה.

היה משהו מאוד מהנה להסתובב ברחובות עיר בשעות המוקדמות של הבוקר, הצלחתי למצוא שלווה ושקט עם הצבעים הכחולים, בלי הצפירות והרחוב הסואן – רגע לפני שהיום התחיל.

אני לא חושב שאשכח את העיר הזו אף פעם, היה בה משהו מיוחד ואני ממליץ לכולם להגיע לשם גם אם זה רק ליומיים, בשביל לחוות הודו קצת שונה.