התגשמות חלום בהודו – חלק חמישי

 

חברים יקרים שלי, אני ממשיכה לעבור כל כך הרבה חוויות מרגשות במסע שלי, והפידבקים הנהדרים שאני מקבלת לאחר פרסום כל חלק של היומן המסע מראים לי שהשיתוף שלי עושה משהו לכל אחד לכן לאחר כל חווייה מרגשת אני רוצה מייד לרוץ ולכתוב לכם, זה לא תמיד מתאפשר. אני ממש נהנית לשתף אתכם, הפכתם להיות חלק נהדר מהמסע שלי בהודו.

 

מהאשראם של אמה המשכתי דרומה לטריבנדרום ולקניה קומרי, הנקודה הדרומית ביותר בהודו שבה נפגשים מפרץ בנגל, האוקיינוס ההודי והים הערבי. זאת חווייה מאוד מיוחדת להיות במקום הזה ולקלוט את היופי והעוצמה של הטבע. משם המשכתי למדוראי ובקרתי במקדש הענק והמרשים (תסלחו לי, שכחתי את שמו). לא התחברתי כל כך למדוראי לכן קצרתי את שהותי שם וחזרתי לקוצ’ין הנפלאה. זוהי העיר שהתחברתי אליה ביותר ושם עברתי חוויות מרגשות ביותר.  הגעתי, דרך חבר הודי שהכרתי בביקורי במונר, לאשראם כל כך מיוחד ואותנטי, שנמצא באי וויפין במרחב קוצ’ין. האשראם הינו קטן ביותר, מעיין משפחה קטנה שבראשה עומד סוומי רדה קרישנה. לאשראם מגיעים מספר קטן של הודים ופה ושם מגיע מערבי בודד. האשראם ממוקם בלב אחד הכפרים שבאי והוא כולל בית אחד קטן ושני בונגלוס. סוומי, שהוא אדם מדהים ביותר, בעל חיוך מאיר פנים וקול רך ושליו, הינו גם מטפל איוורדי המשתמש בשיטות טיפול מסורתיות. זאת פשוט חווייה לראות כיצד הוא מטפל באנשים המגיעים אליו. הוא יושב על הרצפה, לגופו דוהטי בלבד, כל הממתינים יושבים מסביבו, המטופל יושב מולו וכל שבעת כלבי האשראם קופצים עליו בשמחה תוך כדי קבלת המטופלים. באמת חווייה.

 

קיבלתי את הבונגלו שנמצא על שפת תעלת המים, שלווה אמיתית. בלילות כשהלכתי לישון הצלילים ששמעתי היו ציוץ הציפורים והרחש החרישי של משוט הסירות הקטנות ששטו מעת לעת בתעלת המים. קשה להעביר במילים את תחושת השלווה והרוגע. מדיטציה ויוגה ב- 5.00 בבוקר, איזו שלווה ואנרגיה נהדרת לכל היום. סוומי לקח אותי למספר מקומות שבהם חוויתי חוויות מרגשות. יום אחד נסענו לבי"ס מיוחד שבו מתקיימות פעם בשבוע פעילויות העשרה ל-250 תלמידים. סוומי עלה לבמה לתת הרצאה והציג אותי כאורחת מישראל, כולם התרגשו, מחאו לי כפיים ואח"כ כל הצוות בא ללחוץ את ידי בחום. סוומי הסביר לי אח"כ שההינדים מאוד מעריכים את מדינת ישראל על היותה מדינה קטנה, מוקפת אויבים ונלחמת על קיומה.

 

בהזדמנות אחרת הוא לקח אותי לכנס יוגה למען שלום עולמי. לכנס הגיעו גורואים מרחבי העולם ומהודו. הכנס, שהתקיים בביתו הענק של אחד הגורואים, היה מרשים ביותר. התוודעתי לחלק מהגורואים וזאת הייתה תחושה כל כך מיוחדת לשוחח עם אנשים כל כך שלווים וחכמים. פגשתי בכנס גם את הגורו ליוגה המבוגר ביותר שחי כיום, הוא בן 120 (!) ועדיין מתרגל יוגה. הוא היה מורה היוגה של גדולי עולם ביניהם השאח הפרסי, גנדי, ברנרד שואו ואחרים. נטענתי בהמון אנרגיה טובה בכנס הזה. בליל ירח מלא סוומי לקח אותי ועוד שלושה אורחים זרים שהגיעו לאשראם לשייט לילי על סירה זעירה. איזו חוויה! הירח השתקף על מי הנהר ומסביב כלום, רק מים ומים ואין סוף שלווה. באי יש מספר מקדשים ובאותו הזמן התקיימו בהם מספר פסטיבלים מאוד ססגוניים. קניתי לי סארי צבעוני והלכתי בשמחה עם סוומי ואנשיו לפסטיבלים שהתקיימו במשך כשבוע. המון תהלוכות ססגוניות ברחוב בדרך למקדש, עם רקדנים בתחפושות ענק, מתופפים, להטוטנים. במקדשים עצמם הפסטיבל הגיע לשיאו עם מוסיקה נהדרת, מתופפים והמון פילים מקושטים שעמדו לראווה ברחבת המקדש. כל זה בתוך ים של הכפריים שמגיעים עם כל המשפחה, לבושים במיטב מחלצותיהם. איזו חוויה מדהימה שתוקפת את כל החושים.

 

הכפריים שחיים באי הם אנשים מקסימים, רק עברתי ברחוב ומייד הם מברכים אותי לשלום בשמחה, מחייכים לעברי, אם אני זקוקה למשהו הם כל כך משתדלים לעזור. אהבתי לטייל בכפר, לראות את כל תעלות המים המוקפות בעצי קוקוס, איזה נוף שליו ומרחיב את הלב! בתקופת שהותי שם האשראם היה במעבר למיקומו החדש, אזור מאוד יפה על חוף ים טבעי. נבנו שם בונגלוס חדשים, כחלק מהכפר, כולם ממוקמים על החוף, איזה חוף מדהים! אין שם נפש חיה, פרט למספר דייגים שחוזרים עם סירותיהם מוקדם בבוקר ואז במשך כל היום יש שם שקט ושלווה. אהבתי לטייל שם בבוקר, לאסוף צדפים, להנות מהשלווה כשרק אני שם עם הים, החול, עצי הקוקוס, הציפורים שמהלכות על קו המים והחול והשמיים מעל. איזה יופי! מידי פעם נסעתי גם לפורט קוצ’ין היפיפיה ואף לנתי שם מספר לילות. אני ממש התחברתי למקום זה. בקרתי פעמיים בבית הכנסת היהודי, טיילתי ברחובות המקסימים שמסביבו, המון ריחות נהדרים של תבלינים שנמכרים שם, אהבתי את הריח של הג’ינג’ר שהיה בכל מקום. הכרתי בפורט קוצ’ין כמה תיירים מאירופה ומארה"ב ובכל פעם לקחתי חלק מהם לראות את האי, את הפסטיבלים. כולם הסכימו שזה היה מדהים. שהיתי במקום 19 ימים שהיו היפים ביותר בעיני עד כה במסעי בהודו.

 

בקוצ’ין הצטרף אלי שותף ישראלי שהציע שנסע לאשראם בבנגלור להשתתף בקורס רוחני שהוא קיבל עליו המלצות מצוינות, וכך עשינו. לשמחתי, התברר שהשותף הוא אדם נעים, נוח, רוחני, מתרגל יוגה כמוני, היה כייף ביחד כך יכולנו לטייל יחד 16 ימים, עד שהוא חזר ארצה. נסענו לאשראם בבנגלור שנקרא The art of living בראשו עומד הגורו Ravi Shankar מי שהיה בזמנו נגן הסיטר המפורסם. האשראם ענק ומתקיימים בו מגוון של קורסים רוחניים. בסופ"ש שהגענו לקורס הגורו שהה באשראם (ידענו זאת לכן הגענו דווקא אז לאשראם) ועבורי זאת הייתה חוויה מאוד עמוקה לראות ולשמוע אותו. איזה חוויות מדהימות עברתי שם! הקורס נמשך שלושה ימים מלאים והיינו שם 55 משתתפים, מתוכם 51 הודים צעירים. זאת הייתה חווייה בפני עצמה להתערבב עם ההודים, להיות איתם באינטנסיביות כזאת, להכיר אותם מקרוב. הקורס כולל לימודים רוחניים, יוגה ותרגול נשימות בסגנון מיוחד שנקרא kriya breathing. זהו טיהור וניקוי רעלים עוצמתי ביותר. אני באופן אישי עברתי שם חוויה מדהימה תוך כדי תרגול הנשימות והמדיטציה שבאה לאחר מכן, המשתתפים היו עדים לחווייה העוצמתית שלי. זה היה מרגש ומשחרר ביותר.

 

ביום השני הסוומי שהעביר את הקורס זימן לנו חווייה מרגשת. הוא הודיע לנו שכל הקבוצה צריכה להכין מופע של 10 דקות איתו נופיע בערב על במת המקדש בפני כל באי האשראם! היינו בהלם אך מייד התעשתנו ונכנסנו לתהליך מדהים (נראה לי שהוא רצה שנתרגל את הנושא של השיתוף, הביחד, שעליו דיבר באותו היום). בתוך דקות עלו רעיונות לקטע שנציג, נמצאו במאי ובמאית והתחלנו לשחק. בערב רצנו נרגשים לאזור המקדש, עשינו חזרה (תוך אילתור, מפאת חוסר הזמן), ואז נכנסנו למקדש היפיפה, התמקמנו מאחורי הבמה, ממתינים בהתרגשות שיקראו לנו לעלות. תוך כדי המתנה הצצתי לעבר הקהל שגדש את המושבים במקדש וזה נראה לי כל כך הזוי – אני עומדת להופיע על במת המקדש באשראם בהודו!!! ואז זה הגיע – הכריזו על המופע שלנו וכולנו רצנו אל הבמה. מה אומר לכם חברי, המציאות באמת עולה על כל דמיון. נתתי את המצלמה שלי לאחד היושבים בקהל כדי שיצלם את המחזה, כשאחזור לארץ אצרף תמונות מהמסע שלי ואז אפשר יהיה לראות את הלא יאומן. בתום הקטע אחזנו כולנו ידיים והתנועענו יחד על הבמה תוך כדי שההודים שרים שיר הודי, זה היה ממש מרגש וכל כך אחר! אח"כ כשירדנו מהבמה הלהקה של האשראם ניגנה מוסיקת באג’ן מדהימה וכולנו התערבבנו, רקדנו וקפצנו בהתלהבות וסחפנו את כולם איתנו. זה באת היה מאוד מיוחד.

 

בזה לא הסתיימו החוויות המרגשות שלי באשראם. חווייה מרגשת במיוחד הייתה לי ביום האחרון של הקורס. סוומי שוב הטיל עלינו משימה : כל אחד צריך להכין קטע ולהציג אותו בפני הקבוצה כולה (הפעם הוא כנראה רצה שנתרגל את שחרור הפחד מלדבר בפני קהל, להיות טבעיים). הרעיון שעלה בראשי היה פשוט ונהדר. אני מאוד אוהבת את השיר "אנא בכוח", התפילה שעובדיה חממה חיבר לה את הלחן המדהים, מילות התפילה תמיד איתי, אני אומרת אותה בוקר וערב. שותפי הישראלי אוהב גם הוא את השיר והוא צרוב אצלו באייפוד שהביא איתו מהארץ. וזה מה שהצעתי – שנשיר ביחד את "אנא בכוח". עשינו חזרות בערב והחלטנו להציג את זה כמו שצריך. למחרת שנינו לבשנו לבן וכשהגיע הזמן קמנו ועמדנו מול הקבוצה,ליד סוומי, שגם הוא לבוש בלבן, מילות השיר בידינו כשהאייפוד כבר מחובר למערכת הרמקולים שבאולם. הסברתי לקבוצה את משמעות מילות התפילה והצעתי להם שיתנועענו לקצב המוסיקה. איזה דבר מדהים זה היה! "אנא בכוח" נשמע באשראם בעוצמה, שותפי ואני שרים את השיר המדהים עם כל הכוונה שבלב, וכ-50 הודים צעירים יושבים על הרצפה ומתנועעים יחד איתנו לקצב המוסיקה, מי היה מאמין?!

 

משם נסענו להאמפי המדהימה שהכל כבר נאמר עליה. אין סוף מטעי אורז ירוקים, עצי קוקוס, נהרות ואגמים, סלעים בצורות המוזרות והמדהימות ביותר, המקדשים – ים של מקדשים, ו…השאנטי המיוחד להאמפי. עשינו שם יוגה אצל מורה הודי מעולה שלימד גם קצת פילוסופיה. טיילנו באזור וראינו נופי בראשית עוצרי נשימה. שני המקומות שהשאירו עלי רושם עז היו מקדש דורגה ומקדש הקופים. במקדש דורגה, שבנוי במעלה סלעים ענקיים ראיתי דבר דבר מדהים שריגש אותי. במעלה הסלעים שבמתחם המקדש אנשים מניחים מספר אבנים זו על זו כך שזה נראה כמו בית קטן, בגודל של 20על 20, חלק קצת יותר גדולים. לשאלתי הוסבר לי שהמקומיים מאמינים שאם הם "יבנו" את הבית הזה במקדש אז זה יתקיים עבורם במציאות ויהיה להם בית. זה פשוט הדהים אותי! גישות רוחניות מלמדות שהמציאות נבראת ב-3 שלבים: במחשבה, במילה ובמעשה. והנה אני כאן במקדש, רואה איך המקומיים מיישמים באופן הכי טבעי ופשוט את מה שאנחנו מנסים ללמוד במערב! זה היה מאוד מרגש בעייני. דבר נוסף שגרם לי להתרגשות עצומה היה המראה שנגלה לעייני מקצה המעלה. מתחתינו נפרש הנוף היפה ביותר שראיתי מעודי, מטעי אורז ירוקים, עצי קוקוס ענקיים, נהרות ואגמים, סלעים מדהימים, והכל מונח כאילו מישהו צייר שם גלויה ותיכנן את המיקום של כל דבר. אין לי מספיק מילים להעביר את התחושה. אינני רוצה להשמע מליצית, הרגשתי כאילו אני בתוך גן עדן, הרגשתי משהו בראשיתי, תחושה של חום ואהבה עצומה עטפו אותי ודמעות זלגו מעייני. אני נוצרת את התמונה והתחושה הזאת בתוכי. מקדש הקופים היה מיוחד עבורי במובן של הנוף המדהים הנשקף לכל אורך מעלה 588 המדרגות (שותפי לטיול ספר)המובילות אליו.

 

בהאמפי התארחנו בגסט האוז ממש נחמד, מוגלי, הבעלים והצוות כל כך נחמדים, הם עושים הרבה כדי  שהאורחים יהנו. אם אתם מגיעים לשם, בלילה האחרון לפני שאתם עוזבים, לכו למסעדה ותזמינו לכם את "shalom la malka", זהו קינוח מושחת ביותר ובעייני הכי טעים ומתאים לחגיגת פרידה. 
מפגש ממש נחמד היה לי בהאמפי עם הדס הצעירה וחברתה (איתך הסליחה שאינני זוכרת את שמך), שזיהו אותי מהיומן שלי ב"בשותף". לאחר שנפגשנו הזמנתי את הדס לבוא אלי לגסט האוז. היא באה וישבנו לשוחח ולאכול יחד, היא ממש מקסימה. גם חברתה מקסימה, היא עזרה לשותפי ולי בעניין קטן כשפגשנו אותה באחת המסעדות.

 

אחרי האמפי נפרדו דרכינו לטיול זה, שותפי חזר לארץ ואני נסעתי לגואה לחוף פאלולם. החוף יפה ביותר אבל מתוייר מאוד ואני רציתי להיות במקום שקט. יצא שאחרי יום בצפיפות שם פגשתי על החוף שני תיירים, מאנגליה ומקנדה, ובשיחה אמרתי להם שאני מחפשת מקום שקט, כך הם סיפרו לי על חוף אגונדה שנמצא כ-10 דקות מפאלולם. הקנדי לקח אותי לראות את המקום ומייד התאהבתי בו. ארזתי את חפציי ועברתי לשם. סוף סוף חוף יפיפה, ים נהדר, מעט מאוד תיירים, המון שקט ואני נמצאת בגסט האוז נהדר. בבוקר אני עושה הליכה על החוף ואח"כ מדיטציה ויוגה מול הים. פשוט נהדר.
מחר בערב אני עוזבת כאן ונוסעת לבומביי. חברתי מהארץ מבקרת שם, נהיה יחד שבוע, עד שהיא תחזור לארץ. אני מאוד שמחה לקראת המפגש איתה. אני מטיילת כבר 3 חודשים ושבוע ואני מלאה געגועים הביתה, לילדי, לאהובי. המפגש איתה יביא אלי קצת את הבית.

 

חברים שלי, זה היה ארוך הפעם, היה לי הרבה להשלים. אני שמחה ששתפתי אתכם בחוויות, אני מרגישה שאני חולקת עם אנשים שיודעים על מה אני מדברת ומרגישים כמוני לגבי הודו. אם השיתוף שלי עושה משהו למישהו – אני מאושרת.
עד לפעם הבאה.