כפי שהקולנוע ההודי נחשב לדבר בלתי נפרד מהתרבות ההודית, אפשר להגיד שגם הטלוויזיה ההודית המסחרית, נותנת נקודת מבט נוספת על החברה ההודית המודרנית והמתפתחת. לכל ארץ יש את הערוץ המסחרי שלה, וכך גם הטלוויזיה ההודית, אבל בטלוויזיה ההודית יש משהו אחר, שלנו בעיניים של תרמילאים, היא נותנת היבט נוסף של תרבות המערב הצרכנית שנכנסת לתרבות ההודית.
רייטינג יותר גבוה מפרק של האח הגדול. ערוץ זי טי וי
מיין באזאר, יום ארוך של קניות ואתם רוצים שעת מנוחה במלון… ובמלון שלכם יש טלוויזיה, מה – לא תראו? ולמי לא יצא לבהות בערוץ המסחרי ZEE T.V שמשודר גם בארץ דרך הכבלים והלווין. אנחנו מנחשים שיש לא מעט אנשים שיצא להם בשעות הלילה המאוחרות להעביר לערוץ 161 ולבהות באיזו תוכנית שכבר ראיתם פעם רק שאז זה היה בהודו. לפחות ברוב המקרים יש תרגום לאנגלית, ככה שאי אפשר להגיד שאין חוסר התחשבות בצופה הלא הודי. לא היינו כותבים על הערוץ הזה אם הוא לא היה מושך אליו יותר מ-500 מיליון צופים ברחבי העולם (הוא משודר ביותר מ-167 מדינות… הגיוני) ומשודרות בו תכניותת העונות על כל הז’אנרים והקהלים, החל מדרמות יומיות, ריאליטי כמו DANCE INDIA DANCE, תוכניות בישול, אירוח ובשעות הלילה הממש מאוחרות תוכלו למצוא תוכנית יוגה המונית ללא תרגום באנגלית, ואין כמו להירדם אחרי יוגה.
דווקא היה נחמד עם מישהו בערוץ 2 היה חושב על רעיון כזה במקום שידור חוזר של עוד תוכנית בוקר.
מלודרמה הודית במיטבה. מתוך עמוד הפייסבוק של זי טי וי
ZEE TV הוקם בשנת 96 ומאז ועד היום הוא מראה לנו את השינוי התרבותי והחברתי שהודו עוברת. ממעצמת יוגה ורוחניות למדינה מודרנית המאמצת אליה מאפיינים מערביים. הכנסת ערוץ טלוויזיה מסחרי הוא חלק מהשינוי. פרסומות, דוגמניות ודוגמנים, תוכניות שנלחמות על כל אחוז רייטינג בהודו. טלוויזיה היא מעבר לעוד כלי צרכני בידורי. לפעמים יש בה את הכוח להראות לנו דברים שהם מעבר למה שנראה על המסך ולכן זה די מעניין לצפות בערוץ הזה גם אם אנחנו לא חובבי דרמות הודיות (השונות מהקולנוע ההודי, אין ריקודים ושירים באמצע). אבל מה שבין לבין אומר המון.
מבין התוכניות הרבות יש אפילו סיטקום עם שם נוראי כמו "HITLER DIDI". אבל לפני שאתם סוגרים בכעס את הטלוויזיה שלכם, אין שום קשר להיטלר ההוא. לצערנו מדובר בסדרה עם הומור חסר טעם המספרת על מישהי ממש קשוחה. קשוחה כמו… הבנתם.
יש להם טקס פרסים משל עצמם. והכוכבים הגדולים של בווליוד גם שם.
ולמה לצפות בזה בארץ? כי זה מזכיר רגעים מהטיול ונותן לנו חשיפה להודו שרובנו לא מכירים, של הודו המסחרית, המודרנית ובכלל יש שם סדרות משעשעות יתר על המידה. וכן יש גם סרטים כמובן.
"תחזיר את הצ’יקן קארי למקום או שאני יורה". מתוך עמוד הפייסבוק של זי טי וי
כתבתכם הנאמנה ביקרה באולפני צילום, בפאתי מומביי, בזמן שצילמו פרק של אופרת סבון של הערוץ. חוץ מכמות פודרה מלבינה לשחקנית הראשית לא נרשם שוני בין האולפן שלהם לזה של אולפני הרצליה. בעצם שם זה היה נראה קצת יותר מגניב אולי כי זה בהודו?
לא להיטלר הזה התכוונו התסריטאים אבל תמיד זה לא מומלץ.
לסיכום, הטלוויזיה יכולה לשמש תמונת מראה של החברה, ובהודו, כמו בכל מקום, אפשר לזהות תהליכים חברתיים על פי השינוי שבמסך הקטן. ואם לפעמים בא לכם, כמונו, להרגיש קצת נוסטלגיה באמצע הלילה, מספיקות מספר דקות של צפייה ולפתע הכל מתחיל להריח כמו קארי ורק חסרה פרה שתחצה את הפריים כדי להתנחם בגעגועים הכנים להודו ולהיחשף לעולם רחוק ולעיתים אף ביזארי. כשחוזרים בנגיעת כפתור פשוטה לערוצים המקומיים שלנו, אפשר להרגיש את הג’ט לג התרבותי והנחיתה המעייפת. אנחנו עדיין כאן. הם שם.
כתיבה: טל גטרייטמן
השתתפה בהכנת הכתבה: כלנית גורן
מסחרי, משפחתי, כלכלי.
