תעצמו את העיניים… תחשבו על מקום שלו ורגוע… על בקתה מעץ שהמרפסת שלה היא חוף מדהים שאין לו סוף, עצי קוקוס תלויים כנברשת מעל ראשכם. תפתחו את העיניים… ברוכים הבאים לאיי אנדמן
אז נכון שלא כולם יכולים עכשיו לחיות בתוך חלום, אבל כדי להרגיש בכאילו, אנחנו תפסנו בשבילכם את האנשים שכן שם ממש בימים אלו. אז תחטפו איזו פאפאיה מהמקרר ותתכוננו לכמה עצות פרקטיות, איי אנדמן מגיעים עכשיו אליכם !
איי אנדמן נמצאים כאלף קילומטרים מזרחית להודו, בין בורמה לתאילנד. למרות שאנדמן מעוררת סקרנות בקרב מטיילים רבים, המקומיים אינם מעודדים תיירות באיים והם קנאים לשמור על חופיהם. שיא העונה באנדמן הוא ינואר וסוף העונה הוא אפריל, מספרת לנו אביב, ישראלית חובקת עולם שגרה באנגליה אך נמצאת בימים אלו דווקא באנדמן: "מזג האוויר מדהים ועוד מעט נגמרת העונה. החיים פה מדהימים, אתה ישן בבקתת קוקוס הזויה זרוקה כזאת. אתה נמצא פה כל היום על הים. רוב הבקתות פה הם עשרים צעדים מהים."
חוף 5, חוף 5…. כאן חוף 3…. אתם שומעים אותי???
אז אמנם ה’אנדמנים’ קנאים לחופים שלהם, אך כמובן שאין שום מצב שהישראלים יצאו פראיירים ולא יהיו באנדמן. "טיילתי עם אחי, הייתי בראג’סטאן ועכשיו אני באנדמן… לקחתי חופשה מהחופשה…", מספרת אביב.
אורי טיסר, בן 24 מהצפון, הגיע לאנדמן לפני שבועיים לאחר לאחר חודש וחצי שעשה בלאוס. "הגעתי מסגנון אחר, של תאילנד ולאוס, ישר אל הודו ‘הארד קור’: מומבאי וצ’אניי. ידעתי שזה יהיה ככה, אבל זה עדיין שוק. לאחר יומיים מעבר טסתי לאנדמן. לאחר שעברתי במקומות הרועשים האלו, להגיע לפה באנדמן, שזה רגוע ושקט, זה שינוי אווירה".
נועה דולב, ישראלית שכבר מאוקלמת יפה, פשוט עפה על אנדמן: "תענוג, מדהים, כיף, מהמם, כל מילה חיובית שתצליחו למצוא. אנדמן זה פשוט כמו לחיות בגלויה, זה חלום. בחיים לא הייתי במקום כזה טרופי, אתה לא מאמין שאתה שם פשוט".
גיל יודה מכפר המכבי שצפון, רק בן 22, אבל כבר פעם שנייה באנדמן. הוא הגיע לחופשה של חודש קצרצר, רק לאנדמן: "אני מאוהב במקום הזה בכל לבי".
טיסר. מההארד קור של תאילנד להארד חום של אנדמן
נועה יש לך טיפים להמליץ על אנדמן ?
"אנדמן מורכבת ממלא מלא איים. איך שאתה מגיע יש את פורט בלייר, העיר באי הראשי. שם נוחתים ומשם לוקחים את המעברות לאיים. טיסות ברור שכדאי להזמין כמה שיותר מראש כדי שיהיה יותר זול. מבחינת מעבורות – יש שתי מעבורות: אחת בבוקר ואחת אחר הצהריים. אני ממליצה מאוד לעשות מאמץ ולהגיע לראשונה. זאת מכיוון שה-‘פיק אפים’ של הגסט האוסים הם בשמונה וחצי בבוקר. לאחר מכן הכל מתמלא תוך שנייה, במיוחד בשיא העונה. מי שיגיע במעבורת השנייה יהיה לו ממש קשה למצוא גסט האוס ולרוב זה יהיה יותר יקר. ייתכן שיקחו אותו נהגי הריקשות להם יש דילים עם בעלי הגסט האוסים ועמלות גבוהות… הייתי מעדיפה אפילו לחכות יום יומיים כדי לקחת את מעבורת הבוקר הבאה".
המעבורות מלאות בהודים ובתיירים זרים ואם הים לא שקט, אז זכיתם בחוויה מטלטלת במיוחד. רוב הישראלים מפליגים להאבלוק, האי הגדול מבין כל האיים. אי זה מחולק לחופים שממוספרים. הגסט האוסים נמצאים בצידו המזרחי של האי לאורך רצועת חוף באורך 2-3 ק"מ, הנקראת חוף 5. שם ככל הנראה תתעוררו ותיצפו בזריחה. בצד המערבי של האי נמצא חוף 7 – חוף ללא גסט האוסים (פרט למעט ויקרים) אך פופולרי ביותר. לדעת רבים מדובר באחד החופים המדהימים בעולם והדרך להגיע אליו ליום (או אולי הרפתקה של יותר מיום ?) תדרשו לבלות 20 דקות על אופנוע או בריקשה. טיפ קטן: "מדהים מדהים מדהים" – זה מה שתשמעו ממטיילים על האזור הצפוני של החוף, לאורך הלגונה. בצד הדרומי לעומת זאת, יהנו חובבי השנורקלים, והוא ידוע גם בשקיעותיו המדהימות. חוף 3 זה השוק והמרכז המסחרי. עוד באי תוכלו למצוא גם את חוף 3 – ובו המארקט – המרכז התיירותי המרכזי, בו נהיה באינטרנט, ונעשה סידורים.
מצאנו את גיל ואורי בקוקונטס, גסט האוס שעשוי כולו מעצי קוקוס, ונמצא עשר דקות מהחוף. לדברי אורי הוא קצת יותר זול משאר הגסט האוסים באי. ‘יש מלא ישראלים באי, מספרת נועה, "אבל גם כמה שעמוס תמיד אפשר למצוא את השקט והרוגע".
אביב וחבר. מוסיקה ופנויים פנויות על החוף
לגבי הכיבוש הישראלי של אנדמן מספרת לנו אביב: "לאורך כל הטיול לא דיברתי הרבה עם ישראלים, אבל פה זה תשעים אחוז ישראלים. יש פה את הקטע של לשבת כל היום בחוף וזה סבבה אבל אפשר פה גם להגדיל ראש. רוב המטיילים פה הם בני 23 והם באים בשביל לשבת בערסל. הבנים מקטרים שאין מספיק בנות והבנות מקטרות שאין מספיק בנים אז אני עשיתי אחד ועוד אחד והקמתי פה ערבים כמו ערב שירה בציבור וזה תפס פה ממש חזק."
נועה: "ממש כיף פה. השגרה שלי זה לקום בזריחה או קצת אחריה כי היום מחשיך פה מוקדם וכדאי לנצל את היום, ואז אני הולכת לקרוא קצת, ואז לים". (נועה לא יפה להתעלל בנו, אנחנו בעבודה עכשיו) "הגסט האוסים נמצאים ממש על חוף הים. קמים מתי שבא לך, שותים אייס קפה בבוקר, יוצאים לים, יורדים פה לחוף או נוסעים לחוף 7".
גיל: "החוף פה הוא משהו שאי אפשר לתאר, לא בתמונות ולא במילים. אנדמן לוקחת על הרבה מאד חופים בהודו עם החוף שלה עם הים שלה. יש פה תחושה אחרת לגמרי, הרבה יותר נעימה, הרבה יותר עצלנית. הרבה יותר בטן גב. היא הרבה יותר חרמנית, יותר לכיוון של תאילנד משאר הודו". אבל דווקא גילינו ממטיילנו שבכל הקשור לבליינות – מסיבות זה לא משהו כל כך נפוץ, אז אנדמן היא לא תאילנד. אורי: "יש לפעמים מסיבת טרנס באחד הגסט האוסים, לפעמים פעמיים בשבוע , לפעמים פעם בשבועיים. אבל לרוב בערבים פשוט יושבים עם החבר’ה של הגסט האוס או החבר’ה של הגסט האוסים אחרים וזה מה שיש לעשות בערב פה". שקט.
יש פה חרקים ויצורים שבחיים לא תפגוש
מזכרונות הכותבת: "אני לא רוצה להפחיד, אבל שאני הייתי באנדמן ניתקלתי בחבר לא רצוי. אני אירחתי לאורך תקופה עכביש בגודל של הראש שלי בבקתתי הקטנה. לא, זו לא בדיוק חיית מחמד האידיאלית. פעם אחת הייתה הפסקת חשמל כשנכנסתי לחדר שלי ואם לא הייתי מדליקה את הפנס הייתי דורכת עליו והוא כבר היה ז"ל. (אם הוא לא כבר עכשיו?! כמה זמן עבר מאז?! ). מה שעשיתי לבסוף הוא שקראתי לבעלים של הגסט האוס, שניסה לתפוס אותו אבל העכביש החמקמק ברח לו מהיד. הוא הרגיע אותי: ‘No poison, No poison its ok‘ אך אני לא כלכך נרגעתי ‘מה זה No poison?!?! ‘ תוציא לי את היצור הזה מהחדר!!!! זה לא עזר, ההודי פשוט הלך בניענוע ראש אופייני". הערת העורך: "אביטל, לא שמעת שעכבישים בחדר זה מזל טוב ?"
עזבו אותנו בשקט אנחנו בחוף 7
אז חוץ מכמה התקלויות לא נעימות, וזמן איכות של לבהות בשמש (זמן האיכות הכי טוב בעולם) נותר רק לקוות שאיזה קוקוס לא ינחת לך על הראש (צורת מוות נפוצה באזורים טרופים בעולם). אנדמן מציעה למטייל הישראלי עוד כמה וכמה מתנות מפתיעות.
גיל: "יש פה לפחות עשרה מועדוני צלילה. יש קורסים של כוכב אחד ושני כוכבים. באחד המועדונים יש שני מדריכים ישראליים המלמדים בעברית את כל הקורסים. יש גם שנורקלים שאפשר לקנות או להשכיר בשוק. אני כנראה הולך לעשות צלילה של ארבעים דקות באלמוגים עוד מעט". תהנה גיל ! מסתבר שאנדמן היא עולם שלם של מתחת למים. וכמה עולה לנו התענוג ? על פי נועה, היא שילמה לקורס צלילה של שני כוכבים רק 25,500 רופי. אז את מחירי פושקר לא תמצאו פה….
כמה עולה לנו אנדמן ?
נועה: "עכשיו יותר יקר כי עכשיו זה שיא העונה. בקוקונטס יש את הבקתות בלי השירותים וזה 300 רופי וזה בסט. יש את הארי שהוא מנהל את הקוקונטס ובגללו אנשים באים לפה. הוא באמת מקסים, והכי כיף פה בעולם. המסעדות והאוכל טיפה יותר יקרים. אכלתי עכשיו ארוחה תענוג של דג שלם ב- 250 רופי. זה לא איי איי איי, אבל זה קצת יקר. שאר הדברים די יקרים: למשל ריקשה. ריקשה פה מהנמל לגסטהאוס עולה 60 רופי ואל תשלמו יותר כי הם ינסו לקחת מכם יותר כמובן. גם קטנועים עולים כמובן – כולם פה משכירים קטנועים – ואפשר להוריד אותם מ-300 רופי ל-250 רופי ליום. אה, ושלא נדבר על האינטרנט שעולה לך איזה 500 רופי לשעה".
אורי: "כל מה שאתם יכולים להביא מבחוץ תביאו מבחוץ, כי פה יותר יקר ופחות טוב." קשה לערוך את זה בכתבה אבל ברקע של שיחת הטלפון שומעים את גיל צועק מרחוק "תביאו קפה". וזה צובט לנו פה במערכת בלב.
כי גם אנחנו בני אדם.
וגם אנחנו רוצים לטוס להודו.
יודה. קפה הבחור יכול להביא, לדוג לא…. אולי דולפין?
אוכלים אנדמן
"אוכלים פה בעיקר במסעדות הפעילות. יש פה 3 מסעדות כאלו ודאבה אחת. מומלץ לאכול בלאנג’י קוקו. אני צימחוני, לא אוכל דגים אז אני לא מאלו שדגים, אבל יש פה דייג בגסט האוס שמביא דגים ענקיים. סירת דיג להשכיר פה עם חכות והכול מאורגן ליום שלם, זה 8,000 רופי בערך אבל אם מגיעים עשרה אנשים אז המחיר מתכווץ", מספר גיל.
בכלל גיל ממליץ למטיילים שיקחו את האופנוע או את הריקשה, ויעצרו במקומות של המקומיים האנדמיים. "הם מאד נחמדים פה, הם מארחים, הם מראים והם עושים כל מיני סיורים- בגונג’לים שלהם, בגינה ואפשר לראות אותם מטפסים לראש העץ וקוטפים קוקוסים… באמת חוייה מדהימה. חשוב חשוב חשוב- יש שני כספומטים על האי. כסף מזומן בעייתי להחליף פה. זו פרוצדורה ארוכה בבנק וצריך להצטייד בכסף בראש, לכן אני ממליץ על כרטיס אשראי. אפשר למשוך פה כסף עם כל אשראי חוץ מאמריקן אקספרס".
לסיכום כתבת הטיפים הזו רק נאמר לגולשינו ואולי נציל חיים: לא לשבת מתחת לעצי קוקוס אנשים. מאות אנשים בשנה מתים מזה. בדוק.
אנדמן מרץ 2012. תעשו דמיון עצמי שאתם שם גם
זה כל מה שאנחנו יכולים להציע לכם כרגע