יש שיאמרו שזו תחושת החופש המוחלט, יש שיאמרו שזו הרפתקאה נועזת, אבל משהו בהודו גורם לנו לעיתים להתאהב לא רק בה, אלא גם בבני המין השני... יצאנו לשמוע מכמה בנות אמיצות שחשפו אותנו לתחושות ולקשיים של מערכות היחסים שלהן עם גברים הודיים - על ההתרגשות, הגעגועים והמרחק הפיזי והתרבותי. לחיי האהבה!
כתיבה: גלי דואק
אהבה היא מפתיעה, היא סוחפת והיא לעיתים צצה במקום בו הכי פחות ציפיתם, למשל בטיול למזרח. אנחנו תפסנו כמה נשים שמצאו אהבה בהודו – בין שיחות עמוקות על כוס ג’ינג’ר למון האני טי באפר באגסו לישיבות אינטימיות על רקע השקיעה על ערסל בגואה, במבט לעבר נופים עוצרי נשימה ואווירה קסומה, שם מתפתחים סיפורי האהבה הקסומים ביותר.
נתקלנו בכמה אהבות גדולות שפרחו בלב הודו וחצו יבשות ואוקיינוסים, אנשים שהורידו את מחסומי השפה והתרבות, ללא הבדלי דת, גזע ומין ופשוט התמכרו לפרפרים בבטן… והנה הסיפורים שלהם.
מיכל, בת 29, אזור הדרום
מיכל הכירה את בן-זוגה ההודי בושישט לפני כשנה.
מיכל: "בהתחלה זו הייתה היכרות די שטחית, אך כשחזרתי לכפר חודש אחרי, הוא ישר זכר אותי. כשראה אותי, הזמין אותי לקטוף איתו תפוחים… הלכתי כי הוא היה חמוד וגם רציתי תפוח. הלכנו יחד לחלקה של עצי תפוחים ששייכת למשפחתו, קטפנו תפוחים וסתם דיברנו. אז בכלל לא חשבתי עליו בכיוון רומנטי, אבל למחרת הוא הזמין אותי לארוחת ערב אצלו בבית ושם הכל התחיל"
זוג על חוף הים בפלולם. צילום: ענת גזית
איך הסביבה והמשפחה מקבלים אתכם?
מיכל: "המשפחה שלו מקסימה והם אירחו אותי אצלם שבועיים. אכלתי איתם, עם הידיים, על הרצפה, בוקר צהרים וערב- צ’פאטי, דאל וצ’אי"
היו קשיים בהתחלה או שמיד התחברתם?
מיכל: "בהתחלה זה היה לי מוזר, אז החלטתי לשים גבול ולקחת את זה לאט… הוא היה מאד מבין ומתחשב. בלילה הראשון אחרי שהוא הכין לי ארוחת ערב מטורפת, אמרנו בנימוס לילה טוב וכל אחד הלך לחדרו. למרות שהיה כבר ברור שיש שם משהו".
תתארי לנו את הקשר שלכם
מיכל: "היינו ביחד שבועיים, ונפרדו דרכנו כי רציתי להמשיך לטייל ולא נותר לי עוד הרבה זמן עד הטיסה לארץ. היה לי ממש כיף איתו, עשינו מלא דברים ביחד בשבועיים האלו. זה היה מעניין להיות עם הודי, ועוד הודי דתי שקם כל בוקר ב-5 כדי לנקות את המקדש. ללא ספק היה לנו קשר מיוחד"
אלה, בת 23, אזור המרכז
אלה הכירה את בן-זוגה ההודי בארמבול שבגואה. "הוא היה בטיול עם חברים שלו ואני בטיול שלי עם חברה טובה מהבית", אלה מספרת. "מהרגע הראשון הייתה כימיה מטורפת, בילינו ביחד חודש בגואה, כל פעם הוא נשאר יותר ויותר ממה שהוא היה אמור להישאר. אחר כך המשכתי בטיול שלי וחזרתי אליו אחרי שלושה שבועות כי ממש התגעגעתי, גרתי שם איתו במשך חודשיים. בסוף נגמרה לי הויזה ועזבתי את הודו. מאז אנחנו בקשר בטלפון ובסקייפ".
איך הסביבה והמשפחה מקבלים אתכם?
אלה: "המשפחות של שנינו מקבלות ומתרגשות מהסיפור, מפרגנות ומתעניינות. אבל אני לא חושבת שהם מאמינים שיש סיכוי שזה ימשך לאורך זמן. אין כלל חשדנות כלפיו, להיפך. המשפחה שלי דיברה איתו בסקייפ והם היו רוצים להכיר יותר".
איך לא תתאהבו בחופים הקסומים של גואה? צילום: אייל שי
איך הקשר שלכם כרגע?
אלה: "כרגע אנחנו בקשר פתוח מרחוק, כי אין לנו מושג מתי נוכל להתראות שוב. אנחנו בקשר הזה כבר שנה וחצי. מדברים כמה פעמים בשבוע, מתגעגעים, משתפים חוויות מהבית, מהעבודה ומהחיים וחוסכים למפגש הבא. את העתיד שלנו כרגע אנחנו לא רואים בשום מקום. דיברנו על כך שאם יהיה עתיד הוא לא יהיה בהודו ולא בישראל- חשבנו אולי על אוסטרליה."
נטלי, בת 25, אזור הצפון
"הכרנו מן הסתם בהודו, בפסטיבל מקומי במדינה שלו", נטלי אומרת. "מאז שמרנו על קשר טלפוני עד שהגעתי להתארח אצלו לכמה שבועות. לא ידעתי אם לחזור או לא, אבל הרגשתי שכן. אף אחד מאיתנו לא חשב שזה יתפתח לקשר כל כך חזק, אבל דווקא אחרי שעזבתי הקשר הפך הדוק יותר. היינו מדברים כל יום והגעגועים היו חזקים. אפשר להגיד ששם זה התחיל. מאז נפגשנו עוד כמה פעמים לתקופות של חודש חודשיים."
איך הקשר שלכם נראה כיום?
נטלי: "את רוב הזמן עד עכשיו בילינו בנפרד, אפשר להגיד שאנחנו עוד בתהליכי היכרות. זה מצחיק אם מסתכלים על כל הזמן שאנחנו ‘ביחד’ מול הזמן שבאמת היינו יחד. קשה להשוות את זה לקשר בארץ מהבחינה הזו, אבל ההיכרות היא איטית ולאט לאט חושפים עוד רבדים אחת של השני. אני מניחה שככה גם יראו השנים הקרובות, ביקורים חטופים כאן ושם. שנינו בשלבים בחיים שאנחנו מנסים לבנות משהו מעצמנו בתור אינדיבידואלים ואנחנו מעדיפים להבין מה הדרך של כל אחד מאיתנו כדי שנוכל לראות איך זה יכול להשתלב, איפה ומתי".
אהבה חוצת גבולות (למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: איילת מורנו
ובעתיד?
נטלי: "לאן זה הולך אני לא יודעת להגיד- האהבה בינינו גדולה וחזקה מאוד, והדבר היחיד שהצבנו לעצמנו למטרה הוא לנסות- לא לוותר על הקשר כי הוא רחוק. אולי זה תמים מצידי והיו כאלה שאמרו שאהבה זה לא הכל, וברור לי שאנחנו לא ‘זוג משמיים’ וגם לא ‘כפפה ליד’, אבל אנחנו מוכנים לעבוד על זה ולהתמודד עם הקשיים, רק לא להגיד שזה בלתי אפשרי. חשוב להבין גם שהמרחק הוא לא רק גיאוגרפי- המרחק הוא תרבותי, מחשבתי, טכנולוגי ויש הרבה אי הבנות ותסכולים. ועם כל אלה- אנחנו פשוט לא מוכנים לוותר… רוצים לנסות לממש את הקשר הזה".
מאיה, בת 28, אזור הצפון
מאיה מספרת לנו איך הכל התחיל: "החלטתי לנסוע עם חברה לטיול קצר בהודו, הטיול הראשון שלי. ראג’ו עבר בפול האוס. לא יודעת להסביר בדיוק איך התגלגלו הדברים אבל מהר מאוד נוצר הקשר. אחרי עשרה ימים בערך המשכתי בטיול. במשך הטיול הייתי עם ראג’ו בקשר כל הזמן ובשבוע האחרון הוא הצטרף אלינו למנאלי. אחרי מנאלי חזרתי לארץ והחלטנו להישאר בקשר זוגי מרחוק. אני הייתי בשנה האחרונה של התואר ולכן היה ברור שאנחנו לקראת שנה בה לא נוכל להיות ביחד. בשנה הזאת שמרנו על קשר יומיומי טלפוני, סקייפ. בחופשת סמסטר נסעתי שוב, הפעם לדרום, לשלושה שבועות.".
איך היה להתראות שוב אחרי תקופה ארוכה של קשר מרחוק?
מאיה: "היו מלא חששות, הייתי בהיסטריה. להיפגש שוב אחרי חמישה חודשים, אומנם כל הזמן הזה היינו בקשר טלפוני, אבל פנים אל פנים זה משהו אחר. הימים הראשונים קשים, אבל אחר כך היה טוב. ושוב, פרידה. לא קל. לא ברור היה מתי נתראה שוב. חזרתי לישראל, ראג’ו חזר לדאראמקוט. במקביל ראג’ו התחיל לעבוד על המסמכים כדי להגיע לארץ.
בחופשת הסמסטר השנייה נסעתי שוב. חודש מדהים, ואז שוב פרידה. הפעם בתקווה שתיכף זה ייגמר ואנחנו ביחד. הוא רק מוציא דרכון ומגיע. הרבה ביורוקרטיה, שיחות טלפון וגעגועים. עברה חצי שנה לא קלה, והנה אני פה בדאראמקוט. בימים אלו ממש אנחנו פותחים גסטהאוס קטן ומסעדה. חווים, בפעם הראשונה, חיים משותפים. אני מאוד מקווה שבסוף העונה נוכל לחזור לישראל ביחד."
בחופשת הסמסטר השנייה נסעתי שוב. חודש מדהים, ואז שוב פרידה. הפעם בתקווה שתיכף זה ייגמר ואנחנו ביחד. הוא רק מוציא דרכון ומגיע. הרבה ביורוקרטיה, שיחות טלפון וגעגועים. עברה חצי שנה לא קלה, והנה אני פה בדאראמקוט. בימים אלו ממש אנחנו פותחים גסטהאוס קטן ומסעדה. חווים, בפעם הראשונה, חיים משותפים. אני מאוד מקווה שבסוף העונה נוכל לחזור לישראל ביחד."
צילום: אייל שי
איך הסביבה מקבלת אתכם?
מאיה: "לשמחתי הגדולה בורכתי בהורים, משפחה וחברים מדהימים, שקיבלו את הסיפור בפתיחות רבה. כמובן עם החששות ההגיוניים אבל בראש פתוח ובעיקר הם ראו שלמרות הכל טוב לי. החששות קיימים כל הזמן בשני הצדדים. מי זה ראג’ו, מאיפה הוא בא, כמה אנחנו באמת מבינים אחד את השני, מה קשור לאופי שלו ומה לזה שהוא הודי. עד כמה הוא ‘מפותח’ מבחינת התפיסה המערבית שלי, איך הוא תופס נשים, איך הוא יסתדר בחברה מערבית וכו."
ואיפה אתם רואים את העתיד המשותף שלכם?
"אני חושבת שהעתיד שלנו יהיה איזה שהוא שילוב בין ישראל והודו."
יעל, בת 24, אזור המרכז
יעל הכירה את טסרינג בשיעור אומנות בו השתתפה בדרמסאלה. ״הוא היה המורה ואני אחת התלמידות", היא מספרת. "הייתי שבוע לבד בדרמסאלה ולקחתי את קורס האומנות מיד אחרי קורס מדיטציה, אז ככה שהייתי בעולם שכולו שלווה, כייף וחיוכים. הלכתי כל יום לשיעור במשך שבוע, ונשארתי שם שעות בזמן שעבדתי על ציור בסגנון טיבטי מסורתי. הוא היה ממש חברותי וחמוד, לא רק איתי אלא עם כל התלמידים שלו. התחלנו להחליף חיוכים ומבטים בינינו ובשיעור השלישי הוא שאל אם בא לי ללכת איתו לארוחת ערב. יצאנו, ומפה לשם נדלקנו אחד על השניה ורצינו להיות יחד כל הזמן, ובאמת היינו. הוא סיפר לי המון על איך הוא הגיע מטיבט דרך ההרים, על ההורים והאחים שהשאיר מאחור, על התרבות שלהם ואפילו הכנו יחד ארוחות ערב על טהרת המטבח טיבטי.
אחרי שבוע וחצי המשכתי בטיול למנאלי. אבל מהרגע שנפרדנו הרגשתי רק געגועים אליו ואל דרמסאלה. חזרתי בסופו של דבר לעוד שבוע, בו היינו יחד, ואחרי זה לא הייתה לי ברירה אלא לחזור לארץ. נפרדנו בחיבוקים ונשיקות ובכינו יחד. ממש לא רצינו שהרגע הזה יגיע. המשכנו להיות בקשר באי מיילים ותכננתי לחזור להודו."
כמו זוג יונים. צילום: עדי דרדיקמן
איך זה המשיך משם?
יעל: "אחרי ארבעה חודשים בארץ החלטתי לחזור להודו ולהיות איתו. המיילים שלו אמרו לי לבוא, שהוא מתגעגע אליי מאוד ומחכה לראות אותי שוב. אבל בסופו של דבר הרגשתי שזה לא הדבר הנכון לעשות כי אולי אתאכזב, או שיותר גרוע – אקשר אליו יותר. גם בתוך תוכי חשדתי שלמרות שהוא אוהב אותי, אולי הוא יותר אוהב את האפשרות שאולי תצא לו ויזה מהסיפור איתי. חברות אמרו לי שרק התאהבתי בעולם החדש שהוא פתח בפניי, עולם שבו הייתי חופשייה והכל היה חדש ומסתורי.
ביטלתי את החזרה שלי להודו. ובאמת, אחרי שהודעתי לו שאני לא חוזרת, הוא סיפר לי שיש לו חברה שוויצרית וילדה בת שנתיים שאותה הוא לא ראה אף פעם, ושהיא חוזרת עוד מעט עם הבת להודו כדי שיתחתנו והוא יוכל לעזוב את הודו יחד איתן. הייתי שבורה, בשוק, וכל כך שמחתי שביטלתי את הנסיעה שלי להודו. המשכנו להתכתב קצת, הכעס שלי ירד ואפילו ביקשתי שישלח לי תמונה של הבת שלו, שהייתה מהממת. אחרי קצת זמן ניתקתי את הקשר איתו. כך זה נגמר".
גם אם זה קשר של כמה שבועות בודדים או קשר ששרד את כל המכשולים, ללא ספק הודו מייצרת קרקע פורייה לאהבה מלבלבת. נאחל הצלחה רבה לקשרים מקרוב ומרחוק. ללא ספק אם תרצו – סאב קוץ’ מילגה, לאהבה אין גבולות.
תודה לנשים ששיתפו אותנו בסיפורים האישיים שלהן.