מחלת גבהים

מחלת גבהים- מה זה?

מחלת גבהים (AMS) נגרמת כאשר אנשי שפלה שכמונו אשר לא רגילים לשהות בגבהים של 3 ק”מ ומעלה, מגיעים למקומות כאלה.

בגובה כזה צפיפות האויר יורדת והחמצן דליל יותר. כתוצאה, עם הנשימה פחות חמצן נכנס לגוף (לנשום מהר יותר זה לא הפתרון), והגוף נכנס למצב של “איפוקסיה”- חוסר בחמצן, ריכוזים גבוהים של פחמן דו חמצני בדם וצבירת רעלנים. יצור כדוריות דם הוא דרכו של הגוף להתמודד עם המצב הלא טבעי ולכן בתכנון נכון אפשר להתרגל ולהנות מהגבהים.

חזקי מבית חב”ד בקטמנדו, נמצא כבר 14 שנים בנפאל ומספר שמטיילים רבים מתקשרים אליו להתייעץ. הוא מגדיר לנו 3 שלבים של התפתחות המחלה:

שלב ראשון- סחרחורת, בחילה וסימפטומים קלים. אפשר להישאר בגובה במנוחה מוחלטת ע”מ להסתגל!

שלב שני- תחושה של לחצים בחזה, כאבי ראש חזקים או כאבי ברקות- במצב כזה יש לרדת בגובה מיד!

שלב שלישי- אם לא ירדתם בגובה בשלב הקודם בגלל כאבים, הכרה מעורפלת- צריך פינוי מיידי.

אל תקלו ראש. מחלת גבהים יכולה להסתבך, ליצור בצקות במוח, שמעלות את הלחץ בגולגולת ואף לגרום למוות.

מחלת גבהים- מה מרגישים?

1. בהתחלה לא מרגישים! ולכן שיקול הדעת והאחריות האישית והקבוצתית שלכם חשובה. אפשר להגיע ביום אחד מגובה של 2500 מטר לגובה של 5000 מטר, לא להרגיש שום הבדל ולחשוב שהכל בסדר. זוהי טעות נפוצה מאד בקרב ישראלים שחושבים שסיירת צנחנים מחשלת אותם לכל דבר. אגב, הנשימה בדרך כלל סדירה, ולא מהווה אינדיקציה לכך שפחות חמצן נכנס לגוף; כשם שצוללן בעומק 50 מטר נושם כרגיל ולא מבין שהוא מקבל כמויות גדולות של חמצן- מכאן דרכו לשיכרון מעמקים ולקרקעית קצרה…

2. כ-8 עד 10 שעות לאחר הגעה לגובה מתחילים לחוש תשישות, כאבי ראש, כאבי בטן, דפיקות לב חזקות, סחרחורות, בחילות, לא יכולים להרדם, צפצופים באזניים, דימום מהאף ועוד… למעשה זה מאד אינדיבידואלי, כלומר, כל אחד יכול להרגיש תסמינים אחרים, חלק מהם או רק אחד מהם. כשם שהתסמינים שונים מאחד לשני כך גם סף הרגישות שונה. יש שיתחילו להרגיש זאת כבר בגובה של 2800 מטר (נדיר) ויש שגם ב-3500 עדין יתפקדו ללא בעיה (עוד יותר נדיר), אבל הרוב מושפע מכך החל מגובה של 3000 מטר.

3. בדרך כלל מתחילים להרגיש את המחלה בלילה, כשרוצים לישון ולא מצליחים.

מחלת גבהים- אז מה עושים?

1. משאירים את האגו בבית! גם אם אתם יוצאי סיירת, לוחמים קשוחים או נשות חיל קלות רגליים, אל תדחפו את עצמכם מעבר לסף הגופני והיו קשובים לחברים איתם יצאתם לטרק. קשה לכם ואתם מרגישים לא טוב, האטו את קצב ההליכה ואם צריך עיצרו את הקבוצה והחליטו יחד מה עושים.

2. תמיד מומלץ לעלות במתינות, עד כמה שאפשר. אם עברתם גובה של כ-3000 מטר השתדלו לא לעלות בקפיצה גדולה ולשמור על  כ-300 מטרים הפרש בין מקומות הלינה. אתם יכולים לחצות פס בטיפוס מ3500 ל4900 מטרים כל עוד אחרי הפס ירדתם לשינה בגובה 3800 מטרים.

3. יש מקרים שאין ברירה ומגיעים במכה אחת ל-4000 למשל (כמו בספיטי). במקרים כאלה, וגם בפעם הראשונה שחוצים את קו ה-3000, חשוב ביותר לנוח לגמרי ולא לעשות כלום. נכון. יפה, מסקרן לטייל, אתם מרגישים בסבבה, אבל הגוף שלכם מבולבל ולא יודע להתמודד. לפחות את ה-24 שעות הראשונות תקדישו למנוחה מקסימלית בגסט-האוס, אפילו טיול קצר בכפר עלול לעלות לכם ביוקר בלילה.

4. שום – איכלו שום! הרבה שום ! מרק שום, אורז עם שום, שיני שום. האנטיביוטיקה הטבעית הזאת עושה פלאים ביכולת של הגוף להתמודד מהר יותר עם הבעיה.

5. מים, מים ועוד מים! בגבהים ובטמפרטורות של ההימלאיה אנחנו לא מרגישים התייבשות וחום כמו בארץ, אבל הגוף מאבד המון נוזלים וחשוב להקפיד לשתות מים במהלך הטרק- גם כשקר וגם כשמבאס להשתין בתדירות גבוהה. עברתם את ה-3000 מטר? המטרה שלכם היא להשתין כל שעתיים. למה? כדי לשמור על חילוף חומרים גבוה, שמעודד את הגוף ליצור כדוריות דם אדומות, להפתר מרעלים ולהתרגל לגובה.

6. דיאמוקס (DIAMOX) – כדורים מצויינים למניעה, אך לא לטיפול! ניתן להשיג אותם בבתי מרקחת בהימלאיה. כדאי להתחיל להשתמש בהם שבוע-שבועיים לפני העלייה בגובה, ושוב, הם אינם יעילים לטיפול ואינם מטשטשים סימפטומים! מה הם הכדורים האלה? נגלה לכם סוד אלו למעשה כדורים שנותנים לאנשים עם בעיות במערכת השתן, שגורמים להשתנה מרובה על ידי העלאת חומציות הדם. תגובת השרשרת של התרופה מובילה גם להגברת ייצור כדוריות הדם האדומות ,ובין היתר הם גם מייעלות את הנשימה. אם לוקחים את הכדורים מספיק זמן מראש, כשמגיעים לגובה הגוף כבר מכיל כמות גדולה יותר של תאי דם אדומים שמובילים חמצן בייעילות שמתגברת על החוסר. אין טעם לקחת את התרופה במידה וכבר חליתם!

7. חטפתם את המחלה באופן חזק או שאתם חושדים שאתם מרגישים יותר מסתם כאב ראש קל? רדו בגובה!! גם אם אתם חצי מעולפים, ירידה של כמה מאות מטרים או מתחת ל-3000 מטר מעלימה את כל התופעות, כמעט כאילו לא היה כלום וכמעט באופן מידי. תנוחו יום יומיים ואז אפשרי לעלות שוב – במתינות.

8. המלצה שתמיד טובה אבל בתחילת השהות בגבהים אל תעשנו, ובטח שלא סמים. זה רק מעמיס על הגוף ומקשה על חילוף החומרים.

9. עניין של זמן והגוף מתרגל. רוב האנשים מסתגלים לגמרי תוך עשרה ימים (הגוף יודע לפצות עצמו ע”י יצירת אקסטרא כדוריות דם). אז אתם חופשי יכולים לעשות כל מה שבא לכם.

10. אם בילתם שבועיים בגבהים, אח”כ שבועיים ואף יותר נמוך ואתם רוצים לעלות שוב – הגוף שלכם ידע להסתגל מייד בחזרה לתנאים באויר דליל.

מחלת גבהים- סיכום

תכננו את הטיול כך שתעלו במתינות ותנו לגוף שלכם להסתגל, בייחוד בהתחלה.

נוחו הרבה בימים הראשונים ושימו לב שיש בקבוק מים לצידכם כל הזמן (בייחוד כשאתם הולכים לישון – כי בלילה הראשון יתכן ולא תוכלו לזוז מהמיטה).

כדורי דיאמוקס מסייעים מאד במניעת מחלת גבהים, אך אינם תחליף למנוחה ושתיה מרובה. אכילת שום גם תורמת לאתגר הגופני.

ולשתות הרבה כבר אמרתי?

בכל מקרה, אם אתם מתכוונים לטפס גבוה, התייעצו גם עם רופא (אפשר גם לקבל יופי של טיפים מרופאים ורוקחים במזרח). בעונת הטרקים בנפאל ניתן להגיע להרצאות בנושא מטעם “רופאים ללא גבולות”- כדאי ללכת.

טרק נעים!

ENJOY THE GREAT HIMALAYA