מטייל השבוע :דויד גונדא באבא

כתב: דויד ברייר

 

דויד זה השם העברי,  ״גונדא באבא״ זה שמי ההודי….

החל משנת 2002 בה עברתי תאונת עבודה, אינני עובד… נמצא באובדן כושר עבודה מלא. את עולם הצילום כ"חובבן מקצועי" (אוהב את זה מאוד) גיליתי בעקבות טיול בניו זילנד ותאילנד. אבל הודו… הודו זה משהו אחר.

 

מאחורי הטאג׳ מהאל. צילם: דויד ברייר

הגעתי להודו לטיול של חודש וחצי בפעם הראשונה, בשנת 2006, בלי להבין כלל לאן אני נוסע. נסעתי כי מדריך הצילום בבית הספר לצילום בו למדתי, סיפר כי הזריחה היפה בעולם היא בהודו – בעיר העתיקה והקדושה להינדים: ורנאסי.

 

הטקס הגדול בגנגה בוראנסי. צילם: דויד ברייר

את הטיול קיבלתי כמתנה מילדיי אחרי ניתוח מסובך שעברתי. כשהגעתי לשם ולאחר שהסתובבתי קצת ביבשת ועל גדת נהר הגנגס בורנאסי, צלצלתי אל המדריך בשעת בוקר מוקדמת ואמרתי לו, אני במקום היפה בעולם, ומולי הזריחה שבזכות סיפורך עליה, נסעתי כל כך רחוק בכדי לראות ולצלם. 

בטיול הראשון "רצתי" ממקום למקום בתת היבשת, צילמתי פה ושם, תיעדתי, למדתי מעט על הארץ המדהימה הזו.

לאחר כשנה וחצי הבנתי שהודו עשתה לי משהו, משהו לא ברור, משהו שמשך אותי אליה , לא יכולתי להסביר את זה, הייתי חייב לחזור שוב בכדי לנסות להבין מה הוא הדבר שכל כך מושך אותי בחזרה, לשם. שבתי אל הודו, הפעם נחתתי בדרום הודו, בקוצ'ין. כשאני חמוש בציוד צילום הכולל מצלמה ומספר עדשות מגוונות.  נמשכתי יותר ויותר ל"עמך" הודו, לאנשים, לאתרים לא תיירותיים. צילמתי, תיעדתי, התחברתי לאנשים, למקומות , נקשרתי עוד יותר לתת יבשת החלומית הזו. הגעתי לכפרי הדייגים על גדת האוקיאנוס ההודי, חייתי איתם בתוכם, מצאתי חברי נפש, משפחה של ממש.

 

דויד עם הדייגים בפורי, בחוף המזרחי של הודו

שנה אחרי נסיעה זו נסעתי שוב …הפעם עמדתי לפני ניתוח מסובך שלא ידעתי האם אוכל לנסוע שוב להודו. ואז החלטתי: "אחריי המבול". נוסע לארץ אהבתי, מה שיהיה יהיה וכך קרה לי עוד פעמיים. הרופא חשב שאני מטורף, אבל הראש אמר לי שהכל יהיה בסדר. אז עם כל הקושי הפיזי עשיתי זאת , זה היה קשה וקשה מאד, אבל שווה כל רגע, יכולתי לנסוע לכל מקום אחר בעולם אבל לא, הודו. רק הודו. אוהב את המקום הזה, בשבילי הוא בית שני.

החיים בכפר – נשים בעבודה. צילם: דויד ברייר

נחתתי בבומביי, תיעדתי במקום בו צילמו את הסרט "נער החידות מבומביי" ושם כצפוי, המציאות היא שונה לגמרי מהסרט.  הסתובבתי בסמטאות, בכל חור נידח שרק אפשר לתאר וממש קשה לתאר, כי בסרט (יחסית למציאות) זו שוויץ! 

מצחצחת נעליים במומבאי. צילם: דויד ברייר

נסעתי לחתונה של בן של חבר הודי שהכרתי בניו דלהי,  בכפר הודי נידח כ 1100 ק"מ מניו דלהי , ישנתי ליד בופאלו, התקלחתי מתחת לברז, חוויתי את הודו בצורה הפשוטה ביותר בדיוק כמו בן כפר, ללא חשמל, ללא מים זורמים ומתחת לכיפת השמיים. יש לי חברים רבים בכל תת היבשת, בפורי, כלכותה, אגרה, קוצ'ין, ניו דלהי, ואראנסי, בומבי ועוד. אוהב מאד לתעד את האנשים, את חייהם, לצלם דיוקנים, ובכלל "משוגע" על הודו.

בכל מקום בתת היבשת בו תגיעו ותגידו "גונדא באבא" שלח אותי יקבלו אתכם בזרועות פתוחות.

דויד עם עם ראש שבט בני הבישנוי , ג'ודפור

אני מתעתד לנסוע בקרוב בפעם ה-7 ואשלב הפעם גם טיפולים בשיטות ההודיות, חלק מהם חוויתי ועשה לי טוב, אבל שוב כמובן שארצה לצלם ולתעד את תת היבשת הזו שאני כל כך אוהב ולא יכול עם כל זה להסביר למה, פשוט אוהב.

————————-

כולנו מבינים ומזדהים…