מיין בזאר

“אקסיוז מי?? וור איז דה מיין בזאר?.. פהאר וואט???”

מיין בזאר (Main Bazaar) בניו דלהי אולי השם השגור ביותר בפי המטיילים שמגיעים להודו ונוחתים או ממריאים ממנה לארץ.

הרחוב נמצא בשכונת פהאר גאנג’ (Paharganj) וניתן להגיע אליו במטרו, ריקשה או מונית מנמל התעופה. אם מגיעים ברכבת יורדים בתחנת ניו דלהי (New Delhi Railway Station), הולכים חמש דקות ברגל ומנסים להתגבר על נהגי הריקשה שייצמדו אליכם בתחנונים שתעלו עליהם.

תצפיתן במיין בזאר. צילום: נטע ארזי

להרבה מטיילים זהו המפגש הראשון (הנהדר, אבל לעיתים הטראומתי) עם הודו- ואכן יש צורך להפעיל שיקול דעת ולהיות חדים וחשדנים. אנחנו כאן כדי לתת לכם כמה טיפים בדיוק בשביל ההיכרות הראשונית שלכם עם המיין בזאר.

נפתח באזהרה חשובה לכל התרמילאים, במיוחד עבור אלה המגיעים בפעם הראשונה להודו: כמוקד משיכה וצומת דרכים כמעט עבור כל תייר שמגיע להודו, אזור המיין בזאר מלא באנשים שמתפרנסים מהתיירות הזו, חלקם בהגינות וחלקם בגניבה.

מעבר לאזהרות ששומעים בכל מקום- כן, זהו המקום לנקות במשנה זהירות עם הכסף שלכם, לא לשמור מסמכים חשובים בכיס, אבל הסכנה הגדולה ביותר עבור הארנק שלכם היא כנראה שתפתחו אותו על מנת לשלם לנוכלים. ישנם סיפורים רבים על אנשים, בריונים, שבאים לתיירים בטענות הזויות על כך שהרחוב חסום, התחנה סגורה, יש חג או אירוע- לא חשובה הסיבה-  לאף אחד מהם אין סמכות “לסגור” את המיין בזאר.

החבר’ה האלה יכולים להיות מאד משכנעים, ולעיתים, לצערנו, גורמי תיירות משתפים איתם פעולה. הם יציעו לכם לקחת ג’יפ ליעד אחר, מנאלי למשל או אפילו טיסה, בשיתוף פעולה עם סוכנים מפוקפקים. הם כן יקחו אתכם לשם, אבל במחיר כואב ומופקע.

תזכרו שההליכה מתחנת הרכבת למיין בזאר היא בדיוק 3-5 דקות. למי שמגיע משדה התעופה במטרו המשגעת של דלהי- מהיציאה מהמטרו, הליכה קצרה לתחנת הרכבת, תצטרכו להיכנס לתחנה כדי לחצות גשר מעל הפסים, לרדת בצד שני וללכת עוד דקה עד המיין בזאר.

במטרו של דלהי. קרונות גם לנשים בלבד! צילום: הילה ויצמן

ועבור מי שהצליח לחצות את תחנת הרכבת והכביש בהצלחה, ונכנס לראשונה למיין בזאר, יתגלה לעיניו רחוב ארוך עמוס בגסט האוסים, חנויות, מסעדות, רוכלים, אופנועים, ריקשות, דוכנים, תיירים וגם פרות וכלבים (זהירות מנשיכות!).

ריקשות אופניים במיין בזאר- מומחיות בפילוס הדרך בהמון. צילום: נטע ארזי

דבר ראשון שעוזר להרגיש את הגוף והנפש זה כוס צ’אי. אחרי שלגמתם להנאתכם הנה עוד טיפ שעוזר להרגע- לכוון את חוש התמצאות: אתם עומדים במיין בזאר, מסונוורים מהשמש והאובך ומסתכלים סביב, צפונה דרומה? אתם בקושי מבדילים בין ימין ושמאל! כיוונים כאילו מאבדים משמעות במיין בזאר. אז כדאי להכיר, כשאתם עומדים עם הגב אל תחנת הרכבת של ניו דלהי, אתם עומדים עם הפנים מערבה. כשירדתם מהאג’אי או ההארי ראמה לסמטה ואתם זוחלים לרחוב הראשי וחוטפים את ה”זבנג של הבלאגן” בבוקר, אתם עם הפנים צפונה. ממזרח אליכם (שמאל) תחנת הרכבת, ממערב הסוכנות של צ’רלי, ובערך 15 שעה הליכה דרומה אתם מגיעים לקונוט פלייס (או בכינוייה הנפוץ- כיכר המדינה). עכשיו שאתם סגורים על הכיוונים (וזה עושה אתכם בערך היחידים בפהאר גאנג’ שיודעים לאן הם הולכים), יהיה לכם קל להתמצא ולכוון אחרים.

דוכני פירות בשפע במיין בזאר. צילום: נטע ארזי

במיין בזאר שווה לעשות קניות בגלל המחירים הזולים עד גיחוך, גם בית חב”ד נמצא שם בסימטה ששלטים בעברית מקדמים את פניה.

לקונוט פלייס המפורסם בדלהי אפשר להגיע ברגל, מרחק רבע שעה הליכה מהמיין בזאר ולחסוך ריקשה. אבל מצד שני למה לא להתפנק?

במיין בזאר כאמור יש גסט האוסים לרוב ומסעדות רבות. בד”כ מי שמגיע לשם נשאר באזור בין יום ליומיים עד היעד הבא, אך באפשרותכם לגלות עלום שלם בין סמטאות השכונה ועל גגות הגסטהאוסים.

למי שלא ממהר, דלהי היא לא רק “מיין בזאר”.. כדאי להשאר ולגלות חלקים אחרים בעיר, ישנים כחדשים- כור היתוך של הודו עם סגנון החיים המערב, שרק מחכה לכם שתבואו לחשוף את האופי המיוחד של העיר.