מעשה בחמישה חישוקים

כולם היו בטוחים שמור טיילה בהודו כשראו אותה רוקדת עם חישוק, אבל היא בכלל התחילה עם ההולה הופ בארץ. היא תשמח ללמד את כולכן תרגילים מגניבים, אבל עד שתגיעו לשיעור, הבאנו לכם טעימה קטנה ממנה ומאיך שהיא חווה את הודו.

 

אז מה בחורה עם תואר בפסיכולוגיה מחפשת בהודו?

"רציתי עוד קצת חופש והרגשה ששום דבר לא תלוי בכלום. בהודו, הטיול הוא בשבילי לחוות עוד חלק בעולם, לקחת אויר לפני שבאמת צוללים ל״עולם של הגדולים״, ובעיקר להנות עם חבר שלי, שיחד איתו הטיול היה מושלם בכל רגע."

 

מור והחבר בהודו

 

איפה מצאת את הבדלי המנטליות בינינו לבין ההודים הכי משמעותיים?

"ההבדל העיקרי במנטליות, שהיה קצת מתסכל לפעמים, זה שהרגשתי שאין כאן הגדלת ראש. הכל פשוט והדברים בדיוק כמו שהם. אם קצת מנסים לשנות זה פשוט לא נתפס ואין גמישות. בעיקר מרגישים את זה כשמנסים להזמין אוכל."

 

"הכל פשוט והדברים בדיוק כמו שהם" מור, החבר והודים

 

יאללה, תשתפי אותנו באיזה סיפור מצחיק

"פעם אחת, אחרי שקיבלנו את הטאלי החריף בעולם, הזמנו אורז בשביל להעביר את החריפות. אמרתי למלצר שאני רוצה אורז "not spicy". מפה לשם סוף סוף מגיע האורז, אני מתה כבר לביס שירגיע את החך.. לוקחת.. ומסתבר שזה האורז החריף ביקום! יש להם קטע  פשוט לא לשמוע את המילה "not" לכן מאז אני שואלת דברים רק על דרך החיוב ומנסה לפשט כמה שיותר את הדיבור."

 

את תותחית בהולה הופ ונראה שזה הספורט הלאומי לישראלים בהודו. איפה למדת לפזז איתו?

"זה לגמרי ספורט לאומי לישראליות בהודו! אני נחשפתי לזה בפעם הראשונה במסיבה ביום העצמאות בישראל. מישהי רקדה ופשוט היפנטה אותי. החלטתי לקנות חישוק ופשוט ללמוד לבד עם היו-טיוב ועם חברה, והיו לי המון מוטיבציה, כוח רצון ותשוקה לזה. והנה אחרי שנתיים אני כבר מלמדת בעצמי, אחרי שבהתחלה כל החברים שלי צחקו על התנועות המוגזמות שלי! עדיין יש עוד מלא מה ללמוד- חישוק אחד, שני חישוקים, מיומנויות קרקסיות, חישוק אש ועוד.. אני אוהבת הכל ומנסה להמשיך לאתגר את עצמי..מודה שלפעמים זה קשה ומייאש!"

 

ברוח ספורטיבית, עם ההולה הופ

 

שיפרת ביצועים בהודו?

"בהודו השתפרתי המון. פשוט שמתי מוזיקה ונתתי לעצמי לרקוד ולהשתמש בגוף ובחיבור עם החישוק. היה לי גם הרבה זמן לתרגל דברים חדשים. השקט והרוגע נתנו השראה להתחיל להזיז את הגוף ולא להתבייש- להבין שזה אמנם חישוק ויש תרגילים מובנים מאליהם אבל צריך לשים לב לכל איבר שזז ולכל תנועה שפשוט עושים את הריקוד להרבה יותר נעים ויפה. אני לא בן אדם עם סבלנות למדיטציות מודרכות או נשימות, אבל לפעמים אני כל כך מחוברת עם החישוק שזה ממש כאילו אין דבר אחר חוץ מזה."

 

"צריך לשים לב לכל איבר שזז ולכל תנועה"

 

אז מה יקפוץ לך לראש כשיגידו לך "הודו" בארץ?

"הנסיעות בסליפרים בראג׳סטן שהרגישו כמו להיות בתוך ארון קבורה והיו פשוט הזויות ומצחיקות. ההודים שעולים, יורדים, ישנים בכל פיסת רצפה וכיסא. פתאום אתה עובר בשוק צפוף שיש בו פסטיבל דתי, מישהו קונה בננות מהחלון, צפצפות אוטובוס שנשמעות כאילו הקרקס מגיע ומצפצף לך באוזן.. בקיצור הזייה אבל מצחיק ובאמת בלתי נשכח."

 

מהו המקום שהכי אהבת עד עכשיו, בהודו?

"קשה להגיד מה הכי אהבתי. לכל מקום היה את הקסם שלו. דרמסאלה, מנאלי ופרוואטי עם הנוף הירוק והזמן לעצמך לעשות דברים שאוהבים. עמק ספיטי עם הנופים והמרחבים המדהימים שיש להודו, ראג׳סטן היפהפיה והשונה, ואנדמן.. אין מילים בכלל להסביר את היופי של האי הזה ואת זה שהוא עדיין מרגיש יחסית בתולי, עם חופים ומים בצבע טורקיז, אוכל מדהים, קוקוסים ושקט.. בקיצור אהבתי הכל."

 

מדגמנים אהבה בעמק ספיטי

 

מה התוכניות שלכם להמשך?

"בחזרה שהיא שמחה מהולה בעצב, התוכנית היא לעבור לגור עם חבר שלי בצימר בצפון שם הוא מתחיל ללמוד. זה מאוד מרגש מבחינתי לגור בחלק הזה של הארץ, משהו שתמיד רציתי… ואני צריכה לחפש עבודה, בטח בתחום הדרכה וחינוך ילדים או נוער. בנוסף להחליט איזה תואר שני אני רוצה ללמוד. אה וגם יום אחרי כשאחזור, אני טסה שוב לאמסטרדם כי החברה הכי טובה שלי מתחתנת. בהתחלה ויתרתי על הטיול בגלל שזה קצת מטורף (ולחוץ כלכלית!) אבל חיים פעם אחת והחוויה שתהיה איתן שווה יותר מהכל."

 

ולסיום סיומת, מסר לגזע האנושי שחשוב לך להעביר

"משהו שאני רוצה להעביר זה שיש מלא יופי בפשטות והוא כל הזמן סביבנו. השקיעה, לעצור בכפר חשוך ולהגיד לכולם להרים ראש ולהסתכל על הכוכבים, לחייך ולנופף לילדים, להתעכב על הפרחים, הציפורים, הפרפרים, לאכול שוקולד, לשאוף את הים.. הכל אפשר וצריך לעשות לא רק בהודו, גם בארץ ובשגרה. אנחנו היינו מסיימים את היום ואומרים תודה על שלושה דברים שקרו במהלכו וזה פשוט אדיר ועושה כיף ללכת לישון ולקום לעוד בוקר חדש."