סדרת רשת: ״סאב קוץ׳ מילגה״, פרק ראשון

כתבה: עפרי סולומון

למה דווקא הודו?

הודו היא כמו אהבה לאישה, היא חייה, נושמת, מלטפת ומכאיבה. נדמה שהגעגוע אליה הפך להיות מוקד מקשר בין אנשים.

אני עפרי, ביקרתי את האישה שלי, הודו, פעמיים וחלמתי עליה מגיל 7 כשאחותי הגדולה ביקרה בה. כשחבילות נשלחו לארץ, פתחתי, הסנפתי את הריח החזק שעלה מהן וידעתי – עוד אריח אותה מקרוב. מתנה לבת המצווה, האחים עיצבו לי את החדר כמו גסטהאוס בהודו, במסיבת הגיוס התנופף שלט על הדלת "עוד שנתיים הודו" ובאמת אחרי הצבא, עליתי למטוס בתקווה שאסתפק ואפסיק להתגעגע לאישה שעוד לא פגשתי. הגעתי אליה ואחרי עיכול של כל הערבוב, נקשרתי. חזרתי אחרי ארבעה חודשיים כי זה הכסף שהיה והמשכתי להתגעגע, אפילו יותר. הפעם ידעתי איך הראש המורם שלי נראה ברחובות הודו, איך הרגליים שלי שבדרך כלל נוטות לרעוד מעט, הולכות בביטחון על הגשרים הרופפים, איך החיוך מונח בטבעיות על הפנים ואיך מצמוצים מגיעים פעם באף פעם כדי לא להפסיד רגע שם יופי. וכך בעצם אני בודקת אם נכונה לי מערכת יחסים – על עצמי. חזרתי פעם שנייה, לקחתי כל שביכולתי מהאוויר, מהרוגע, מתחושת השייכות וחזרתי עם שק עמוס קסמים לארץ, עוד שנייה המלאי נגמר ואצטרך לחדש.

״הגעתי אליה ואחרי עיכול של כל הערבוב, נקשרתי״ 

את יובל אריאל פגשתי במכללה וכבר מהמבט הראשון הבנתי שאת האישה שלי היא כבר ביקרה, ואני? לגמרי הסטיגמה של המטיילת האולטימטיבית עם הראסטות וכל הדאווין. במקום פשוט לדבר, השתמשנו בפלאי הטכנולוגיה והיא כתבה לי בפייסבוק. הודו עלתה כבר בשורות הראשונות וכשהבנו ששתינו מאוהבות באותה אחת, יובל שיתפה אותי בחלום שלה – לצלם סידרה דוקומנטרית על הודו, הסדרה קיבלה את השם סאב קוץ' מילגה במשך והתחילה ללכת. הורדנו את המונח "בריחה" בחדר העריכה מיד אחרי דיונים מורכבים בהם אני בטוחה שלא ברחתי להודו, אלא היה לי את האומץ להתמודד עם עצמי. כשהרגליים שלי על אדמת הודו, המוח לא מפסיק לעבוד ובעדשה מיקרוסקופית בחנתי את תנודות הרגש וקווי האופי. בכיתי, צחקתי, כעסתי, הפצעים הפתוחים על שולחן הניתוחים, בארץ המופלאה, גרם לכל תנודת רוח להכניס מחשבה נוספת למעגל. כבר בהתחלה, בניסיונות למצוא איזה שביל חומוס עליו יתבסס התסריט, עלתה השאלה – למה דווקא הודו? 

משתתפי הסדרה. צולם ע"י ירין הרנר, 'בארמה' גאסט האוס- אולד מנאלי, הודו.

כמעט שנה ישבנו כדי לחפש תשובה לשאלה כשהדבר היחידי שבטוח הוא שלהודו חסרים כמה מחוגים לשעון וההיעדרות שלהם עם הישראליות שלנו, יוצרת את הקסם. בדקתי אצל מאוהבים אחרים למה בחרו דווקא את האישה הזאת, למה דווקא את הודו?

עמיקם (39): "סיימתי בדיוק תקופת לימודים בניו יורק והייתי זקוק לחופשה\מסע לתוך עצמי. במשך שנים התעניינתי ביוגה ובודהיזם ונמשכתי לפגוש את המקור. חוץ מזה, עסקתי בטיפול בתרמילאים שחלקם נפגעו מסמים בזמן השהות בטיול במזרח."

נועה (25): "אני חושבת שבפעם הראשונה שטסתי זה היה לגמרי משיכה לא מוסברת, או משיכה באופן כללי למזרח, הייתי בנפאל לפני זה. הפעם השנייה הייתה ממקום של חיפוש אחר שקט. שלווה, מנוחה לנפש אחרי עומס גדול ותחושה שאני רצה ספרינט כל יום, שהרגש שלי מתקהה. הייתי חייבת להרגיש שוב חיות והרגיש לי נכון לחזור להודו. נותרה לי תחושה מאז הנסיעה הראשונה שאני רוצה עוד קצת מהקסם. אני לא יודעת להסביר בדיוק מה הקסם אבל הרגשתי חופשיה, לא כבולה למגבלות שאני שמה לעצמי, לדעת שהכול יכול לקרות ומה שקורה הוא נכון ולטובתי."

עדיו (24): "טסתי להודו כדי להתמודד עם הפחדים שלי – ההיגייניים, השליטה ומהלא מוכר."

עדי (27): "הודו לפעמים נותנת מה שבבית יותר קשה למצוא – זה השקט המוחלט. זה הביחד, אפילו מוגזם או הלבד, אם רק תרצו בו. זה המופשט או המורכב, אם רק תבחרו בהם. זה השקט שלפני הסערה או אחריה, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים ועל מה מדברים."

לינוי (24): "בגלל הפשטות, בגלל הזרות, החיבוק והרגע לנשום בלי לחשוב מה יהיה הלאה ולאן מתקדמים. יש לנו את הנטייה כבני אדם לעשות לעצמנו משחקי השיגים. יש מטרה נעשה הכול כדי להשיג אותה גם אם זה אומר רגע להוציא לעצמנו את המיץ. בהודו יש קסם כל כך פשוט שהוא בלתי ניתן להשגה כי הוא פשוט שם. זה שום דבר שנרצה להשיג, אלא כל מה שנפסיק לנסות. הוא פשוט קיים. הכול בטל ברגע. כל התחרות הפנימית הזאת בין מה שאנחנו רוצים שיהיה למה שבאמת קיים, נעלמת ומתחילים לשים לב לכמה שקיים. אם זה הצבעים, הריחות, האוויר… פשוט מרגיש כאילו הכל מתחבר לאחד ואין שום סיבה להשיג לנו משהו שלא קיים כבר."

ליאורה (48): "הודו ייצגה בשבילי משהו, טסתי להודו בגיל 40 בערך וזה היה אחרי שאת כל המטלות שלי בחיים עשיתי לפי הספר – צבא, לימודים בזמן, חתונה וזה היה הנקודה שהרגשתי שאני צריכה לקחת לי את הזמן. לעשות משהו שהוא לא הגיע מהחינוך שלי."

נדמה שכשהשאלה עולה, כולם נכנסים עמוק לתוך הנפש כדי לטעום את טעם הרוק הייחודי שיש לארץ הזאת להציע והנפש, היא זאת שעונה. מתוך הערך "קסם" בויקיפדיה: "פעלול הנראה כאילו הוא בלתי אפשרי בהתאם להבנה המקובלת את העולם" – יש רצון אגדי לנסות ולהבין את התכלית אבל נדמה שאם נצליח באמת לפשט את כל הפשטות הזאת ונבין את הפעלול שהודו מייצרת, יעלם הקסם. אז עכשיו,בואו נצפה ביובל שטסה בפעם הרביעית עם חברים אשר פוקדים את הודו לראשונה וננסה להבין למה דווקא היא? למה דווקא הודו? ״סבקוץ׳ מילגה״, פרק ראשון: