סרטים הודים

בוליווד הוא כינויה של תעשיית הסרטים ההודים, הממוקמת בעיר מומבאי והיא תעשיית הסרטים הגדולה ביותר בהודו ומהגדולות בעולם. בהודו מופקים מדי שנה בין 900-1000 סרטים. “אנשים בהודו דתיים בצורה רוחנית ומיסטית מרוב המדינות. הקונספט של אל או אלוהות בכל דבר, מאוד חזק כאן. מה שמסביר את זה שברגע שמסך הקסם נדלק, הוא מקבל כוח וסגידה מהצופה.” כך מספר לנו מילנד קישור יואקי, במאי ותיק בתעשייה ומסביר לנו למה בהודו כל כך אוהבים סרטים הודים.

הכוכבים הגדולים של בוליווד מגיעים לרמת הערצה שלא הייתה מביישת את קרישנה או את שאר האלים. יש שחקני קולנוע הודים שנבנה עבורם מקדש. לכן, אם חשבתם פעם איך זה להרגיש כמו אל אמיתי, היינו ממליצים לכם פשוט לפרוץ בתעשייה הזו שמקדשת את כוכביה. אבל תיזכרו מי אמר לכם לעשות את זה כשתהיו מפורסמים. יואקי עוד מוסיף שהקולנוע הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בהודו ובגלל שלסרט ולכוכבים, במיוחד, יש השפעה עצומה על האנשים, הוא מזמן כבר לא רק בילוי לשם בידור. יש מאחוריו קהילה עצומה של מאמינים. אבל בואו לא נשכח שהקולנוע מיועד ליצור אשליות. הקולנוע ההודי מפיק מאות סרטים, כשהתוכן רחוק שנות אור מן המציאות היומיומית הקשה הסובבת את הודו ברובה. בסרטים אין כמעט זכר לעוני, לשחיתות ולפוליטיקה המסובכת של הודו. בית הקולנוע הוא מקום לברוח אליו מהמציאות.

רוצים להשתתף בסרט הודי? בדרך כלל מחפשים מהפקות הסרטים השונות, תיירים שיהיו ניצבים בסרטים. במומבאי, אזור קולבה (Colaba), מרכז בתי הקפה והמלונות, הוא מקום בו נוהגים לחפש את התיירים. חוויה מאוד מומלצת. גם אם לא תהיו הכוכב הבא של הודו עדיין אתם זוכים להצצה חטופה מאחורי הקלעים של אחת מהתעשיות הכי מרתקות בעולם הקולנוע. וכמובן שישלמו לכם סכום סמלי וגם תזכו לאכול עם הכוכבים בקייטרינג שיש רק בסרטים הודים

הקולנוע ההודי התפתח מהתיאטרון שהיה מבוסס על משחק, שירים וריקודים. סרטים הודים בבוליווד, מבוססים על אותו רעיון. רוב הסרטים מאופיינים בקו עלילה דומה. הקהל לרוב כבר מכיר את העלילה הראשית כיון שהיא לעיתים קרובות מבוססת על סרט מצליח אחר או על סיפורים עממיים מהמיתולוגיה ההודית. רובם עוסקים, איך לא ברומנטיקה. קו העלילה המרכזי מסופר לאורכן של מספר תתי עלילות. הוא אוהב אותה, היא אוהבת אותו, משהו מפריע לאידיליה, יש רעים ויש טובים… רק בניגוד לקולנוע האמריקאי, סרטים הודים, ישלבו בתוכם את השירים והריקודים שיגרמו לכם לרקוד ולשיר (אם אתם יודעים הינדי) יחד עם הדמויות. בכל סרט בממוצע בין 6-8 קטעי שירה וריקוד שתופסים חלק מרכזי בסרט, לעיתים הם יותר חשובים מהעלילה עצמה. בבוליווד מקפידים עדיין לשמור על החוקים השמרניים של החברה ההודית ונמנעים מסצנות ארוטיות נועזות או אפילו של נשיקה לוהטת בין הגיבורים. המיניות המתפרצת, הארוטיות והתעוזה באה ליידי ביטוי בריקוד, בסארי שנצמד לגוף האישה ובקרבה פיזית המתרחשת בריקודים. ישנם סרטים אולי טיפה יותר נועזים אך, בינתיים אל תצפו לסצנות אהבה לוהטות.

סרטים הודים מאופיינים גם באורכם. אורכו של סרט הודי, תוצרת בוליווד הוא כ 3 שעות. בעיניים מערביות זה נשמע נצח אבל כשרוקדים ושרים באולם הקולנוע, מי שם לב לזמן. ואם כבר זמן, זה הזמן לשבור למעריצי סלמן קאהן Salman Khan) )או אישווריה ראי (Aishwarya Rai )את הלב ולחשוף שלא הם (או כמעט כל כוכב בוליוודי אחר) אלה ששרים בקול צלול את השירים שבסרט. עוד מימי קדם, עלו על שיטת הפלייבאק- כך שהשחקנים הראשיים לא היו צריכים להיות זמרים אלה רק להזיז את השפתיים. לאורך השנים וגם כיום, הזמרים שמאחורי השחקנים צברו מעמד של כוכבים בעצמם.

סרטים הודים זה לא רק ריקודים, שירים מלאי שמחה וצבע. למעשה, הקולנוע ההודי נחלק לשניים: המשעשע והמבדר וזה שמשקף מציאות. דמיינו לעצמכם סרטים הודים נטולי שירים וריקודים, בעלי עלילה לינארית, נטולת כוכבים… בשנות ה60-פעלה בהודו תנועה של ‘הקולנוע החדש’, סרטים שמטרתם לשקף את המציאות ההודית, להיות אלטרנטיבה ולהתרחק מהעולם המלאכותי המיוצר בבוליווד. בסרטים אלו יוצאים הצוותים מהאולפנים של בוליווד ומצלמים בשטח, היכן שמתרחשת המציאות. הקולנוע החדש לא פוסח על הבעיות החברתיות הרבות שיש בהודו ועל הפערים, הגזענות והשחיתויות. וכמובן שתמיד אפשר למצוא ביקורת או נקודה למחשבה בעת צפייה בסרט. סרטים הודים רבים כמו מים של דיפה מהטה, Deepa Mehta) ) המעביר ביקורת על חוק האלמנות בהודו או חתונת מונסון של מירה נאיר ( mira nair ) המעלה לדיון את נושא הנישואים בשידוך, זכו להערכה ולפרסים רבים בפסטיבלים חשובים בעולם ומביאים לדיון נושאים בחברה והתרבות ההודית הנסתרת מאיתנו בעת צפייה באותם סרטים הודים של תעשיית בוליווד.

בהודו יש כ12000 בתי קולנוע, אם ברגע זה לא נבנה עוד אחד. באולם קולנוע רגיל יש כ600-800 מקומות ישיבה, לעומת אולמות קולנוע עם כ3,000 מקומות ישיבה. אחד מבתי הקולנוע המומלצים לביקור הוא הראג’ מנדי ( Raj Mandir ), שבגי’פור ( Jaipur) ברג’אסטן (Rajasthan). הראג’ מנדיר הוא אחד מבתי הקולנוע הגדולים והמפוארים לא רק בהודו אלא גם באסיה כולה. החוויה בצפייה בסרט הודי בבית קולנוע בהודו זה חוויה בלתי נפרדת מההיכרות עם התרבות והחברה ההודית. אולם הקולנוע עצמו מחולק בין מעמדות. ככל שתשלם יותר, כך תוכל לשבת במושבים הגבוהים יותר עם אנשים מבוססים יותר. ככל שתשלם פחות כך תשב למטה קרוב למסך עם שאר העם. סרטים הודים סוחפים את הצופה ועל כך עולה שאלת ההתמסרות הטוטאלית. קהל הצופים ההודי הוא קהל אקטיבי. או כפי שטוען יואקי ” אחד מהנדירים בעולם”. הוא מגיב בזמן צפייה לדמויות, כועס וצועק, שמח ומוחא כפיים, שורק ברגעים הנכונים, שר ורוקד.

רוב הסרטים לא מוקרנים עם תרגום באנגלית (עדיף לברר לפני. סרטים בראג’ מנדלה למשל כמעט ולא מקרינים עם תרגום) אבל קל להבין את העלילה של הסרט גם מבלי להבין את השפה וליהנות מהסרט. חוויה מומלצת!

אחרי הכול קשה להסביר את אופן התמסרותו של ההודי בעת צפייה בסרט. סרטים הודים זוכים לפופולאריות אצל כל בני המעמדות בהודו, עשירים ועניים כאחד. ברגע שיושבים באולם ונהיה חושך לא משנה מאיזו קאסטה אתה או כמה כסף יש לך כי ברגע שחשוך כולם מתמסרים לסרט. יואקי מסכם זאת בכך שהוא אומר שבהודו יש אנשים שאין להם מה לאכול ובכל זאת את הכסף המועט שיש להם הם ישקיעו בכרטיס לקולנוע. בין אם זה מקום מפלט ובית ליצור חלומות ובין אם זה נותן להם כוח להמשיך לשיר, לשמוח ולרקוד גם במציאות פחות זוהרת.

כתיבה: טל גטרייטמן