עד הרופי האחרון

גלעד בלום ודולב אזולאי חיפשו את הטיול האידיאלי אחרי צבא, שיהיה הכי ארוך שאפשר, עם הכי מעט בזבוזים. "בהתחלה תכננתי לטוס לדרום אמריקה, אבל אז הבנתי שהכסף שהרווחתי בחינוך בני נוער יספיק לי לטיול של שלושה שבועות באירופה", מספר גלעד. "ואז אמרתי לעצמי שעדיף לי לחסוך לטיול של שלושה חודשים במזרח הרחוק, מאשר לטיול של חודש באירופה". 

אז הם עלו על טיסה להודו ותכננו לבלות שם שלושה חודשים, אבל תפנית בעלילה אפשרה להם לטייל כפול זמן משציפו. "הגענו עם כסף לשלושה חודשים, אבל אחרי תקופה קצרה בהודו, הבנתי שאני לא רוצה לעזוב כל כך מהר", מתאר גלעד. "במהלך השבוע הראשון שלנו בושישט, מישהו ראה אותי מסתובב עם הגיטלייליי (גיטרה קטנה מאוד עם שישה מיתרים-ס"ס) והזמין אותי להופיע בבמה פתוחה בתמורה לארוחה חינם. תהיתי לאן אקח את זה, אבל החלטתי לנסות את הקטע הזה בעוד מקומות".

הופעות תמורת גסטהאוס

ההופעות המאולתרות אפשרו לגלעד עם הגיטליילי ולדולב עם היוקלייליי, (גיטרה קטנה מאוד עם ארבעה מיתרים), להרוויח מתנות, שהם לא העלו על דעתם שאפשריות. "במקום אחד ביקשתי אוכל על הופעה ובמקום אחר כבר ביקשתי ארוחות כל היום", הוא משחזר. "זה הגיע למצב שבו דולב ואני התחלנו להופיע במקומות ועשינו שירים מקוריים וקאברים וגם אילתורים ושטויות. השיא היה כשקיבלתי חדר בגסטהאוס בשלב כלשהו. הכל התאזן איכשהו והצלחתי להאריך את הטיול לחצי שנה, זה היה כיף".

"שבועיים לפני הסוף כבר נגמר לנו הכסף. בזבזנו אותו עד הרופי האחרון עם סמוסה שלקחנו למטוס", נזכר גלעד. "באחת מההופעות ניגש אלינו הודי מטופח עם אנגלית מצוינת ואמר שיש לו מקום במאדיה פראדש. הוא הזמין אותי לאירוח אקסקלוסיבי שאנשים משלמים 500 דולר ללילה כדי ללון שם והתפקיד שלי היה לנגן. התקרבתי לאיש העסקים ההודי הזה שהוא אפילו הציע לי לנהל מקום אירוח בגואה".

אולם לא כל ההפתעות שניקרו בדרכו של גלעד היו חיוביות, אבל מכולן הוא הצליח להפיק משהו חיובי. "אחרי שבועיים במאדיה-פרדש, נסעתי שתי מדינות בכיוון ההפוך מהמסלול שלי עד לרג׳סטאן כדי לפגוש מישהי שהתאהבתי בה", תיאר  גלעד. "דמיינתי איך אני כובש את ליבה ואנחנו רוכבים ביחד אל השקיעה – גמל אל גמל. אבל אם יש מקום שהלב שלך ישבר בו, או בכלל כל איבר אחר – זה פושקאר".

"משהו באנרגיה של העיר הזו, הסליז וההמוניות, אז בסוף הזמן איתה הסתכם בחצי שעה שבה היא מבשרת לי שהיא ממשיכה את הטיול עם חבר שלה", שיתף. "כך מצאתי את עצמי לבד בפושקאר עם לב שבור, פרח באגם, קטנועים וצ׳אי. ולא הייתי משנה פסיק מכל זה, כי שבר הוא שינוי צורה, ושינוי צורה זה תנועה. ומלא שירים חדשים. היה נפלא ואיום".

גלעד וחברים בפושקר

הנחלים שגילו לי מחדש את העברית

הוא לא רק הרוויח מהמוזיקה שלו לאורך הטיול, אלא גם המוזיקה שלו הרוויחה מהטיול עצמו. "לטיול לא לקחתי פלאפון ומצלמה", הוא אומר. "אבל מה שכן לקחתי איתי היה מיקרופון איכותי ומכשיר הקלטה, על כן יש לי ספריה שלמה של קולות מכל הודו. הדבר הראשון שהקלטתי היו הנחלים שיש מסביב. בושישט גם גיליתי מחדש את הכתיבה בעברית, אחרי שתמיד כתבתי באנגלית".

"באחד הלילות הראשונים שלי בוושישט, בשעת לילה מאוחרת, החלטתי להתגנב למעיינות החמים שבמרכז הכפר", מפרט גלעד. "טיפסתי על הגדר, הורדתי את הבגדים, והרגשתי איך המים הרותחים של המעיין חודרים לי ללב, ואיתם הנחלים שמסביב, ופתאום טפטופי הגשם כך הגיח לו לעולם השיר הראשון שלי בעברית מהטיול: 'חום וקור'".

הכפר הקטן ושישט היווה נחמה לגלעד ולדולב עוד מתחילת טיולם, כאשר מצאו בה מפלט אחרי שכמה הודים ניסו "לעשות עליהם קופה". "מה שקורה שם מטורף. בזמן שרפי גינת מתעסק במה שמים לנו בחמאה ובנקניק, ישראלים מתנקנקים בדלהי על בסיס יומיומי במקצועיות כמעט מעוררת השראה", מצחקק גלעד. "מה שמצחיק זה שכל זה יכול היה להימנע".

"חודש לפני הטיול הגענו דולב ואני ל'למטייל' בדיזינגוף לעשות חיסונים ולקרוא קצת על הודו. בזמן שאנחנו בספריה עם מפות וחלומות על הודו, החדר התחיל להתמלא באנשים שיושבים מול במה ומחכים למשהו", משחזר גלעד. "שאלתי בחורה שישבה שם ׳מה הולך לקרות כאן?׳ היא ענתה שהרצאה, על מה? שאלתי על הודו. טינג! וואט איז קארמה?! הרצאה של 3 שעות, שהדבר היחידי שכתבתי במחברת זה Pre-paid Taxi בדלהי. כשיצאנו משדה התעופה, ראינו את התור הארוך למוניות הpre-paid בשדה התעופה בדלהי, ואתם יכולים לנחש מה לא עשיתי? כן. לקחתי את הנהג מונית החשוד בחצי מחיר מחוץ לשדה התעופה. כי בכל זאת, אני לא אוהב תורים ואני מאוד אוהב חצי מחיר. אמר שאין בעיה ויקח אותנו לאן שנצטרך אבל קודם עוצרים לרגע במרכז לתיירות. מפה לשם אתם יכולים לשער מה קרה. באיזשהו שלב נפל לי האסימון והבנתי שעובדים עלינו".

למרות הטלטלות המרבות, הם העדיפו להשאר באותו הלילה במלון, אבל בהזדמנות הראשונה שהייתה להם הם יצאו משם. "אחרי אינספור סיבובים בעיר, סיימנו את הלילה הראשון במלון שעלה 100 דולר, אבל היינו כל כך עייפים ומותשים שלקחנו את זה ושמנו סוף ללילה המתיש הזה", גלעד מספר. "אחרי אותו הלילה יצאנו והגענו לושישט, להודו האמיתית והנעימה. התאהבתי מהר מאוד".

גם החוויה הקולינרית הכי מיוחדת שלהם הייתה בכפר הקטן, כאשר טעמו לראשונה לגמרי בטעות קינוח של מישהו אחר. "היינו אחרי ארוחה ורצינו משהו לנשנוש. התפריט בהודו לא מפורט כמו בארץ, לכן לא ידענו מה אנחנו מזמינים", מסביר גלעד את השתלשלות האירועים. "ביקשנו וופלים. לקח חצי שעה עד שהגיע המנה. לפתע, הניחו לנו על השולחן את הדבר הכי מדהים שאי פעם יצא לי לאכול- קערה עם בננות חמות, ביסקוויט, שוקולד, גלידה ואגוזים עם המון קצפת. אף אחד מאיתנו לא הזמין דבר כזה אבל לא חשבנו על זה בכלל, פשוט היינו עסוקים בלאכול. פתאום שמנו לב מהצד שיש מלצר שמתנצל  בפני אנשים אחרים. כך הכרתי בטעות ובמזל את 'הלו טו דה קווין' הכי טעים שאכלתי בכל הטיול". 

ככה זה כשלא מקשיבים למרצה. בהרצאה של דני אברהמי.

גלעד  בלום (26) הוא אומן spokenword, מוזיקאי, מנחה קבוצות ומקים של ארגון ה"ספוקנוער". "יש לי הרכב בשם נאפולי שהקמנו לפני שנתיים. יש לי גם הרכב בשם red sun project", משתף גלעד. "אני מנגן גם עם פדרו גראס, המשורר האהוב עליי בסצינת ה'ספוקןוורד'".