פנג’אב

פנג’אב (Punjab) היא מדינה בצפון מערב הודו. בירתה של פנג’אב היא העיר צ’אנדיגר (Chandigar) השוכנת מחוץ לגבולותיה של המדינה. מקור השם פנג’אב הינו במיזוג המילים פונג’ (חמש) ואאב (נהר)- זאת על שם חמשת הנהרות אשר זרמו במדינת פנג’אב לפני חלוקתה בין הודו לפקיסטן. פנג’אב הגדולה כללה בעבר שטחים הנמצאים כיום במדינת פקיסטן (Pakistan), וגם במדינות הימאצ’ל פראדש (Himchal Predesh), קשמיר (Kashmir) ורג’סטאן (Rajastan). בשנת 1947 בעקבות ההכרזה על עצמאותה של הודו, איזור פנג’אב חולק. האזורים המערביים המוסלמים ברובם עברו לתחומה של פקיסטן, והאזורים המזרחיים (הינדים וסיקים ברובם) עברו להודו.

לאחר חלוקתה של הודו, למדינת פנג’אב לא הייתה עיר בירה, כיוון שבירתה הישנה לאהור (Lauhor) עברה לשטח פקיסטן. בהמשך הוחלט על בנייתה של עיר חדשה-צ’אנדיגר, אשר הפכה לבירתה המוכרזת של פנג’אב. לאחר החלוקה, נשארו במדינת פנג’אב רק שניים מתוך חמשת הנהרות המקוריים שזרמו בה (גילום, צ’אנב, ראווי, ביאס וסוטלג’). כיום נמצאים בשטחה של פנג’אב נהר ביאס (Bias) ונהר סוטלג’ (sutlaj). ראוי לציין כי פנג’אב הינה אחת מן המדינות העשירות בהודו. היא חקלאית ברובה, ובעלת אדמה פורייה מאוד. מגדלים בה בעיקר חיטה, אך גם אורז, כותנה, קנה סוכר, דוחן, תירס, שעורה ופירות. תעשיות נוספות במדינת פנג’אב הן טקסטיל וטחינת קמח.

אם חשקה נפשכם בגיחה קצרה לאמריצר ולגולת הכותרת שלה- מקדש הזהב, ומאסתם ברכבות, שדה התעופה קטן נמצא באמריצר, וניתן לתפוס טיסה מדלהי. טיולים מאורגנים לאמריצר יוצאים גם מהעיר דרמסלה (Dharamsala) וכוללים ביקור במקדש הזהב ובטקס חילופי המשמרות בגבול הודו- פקיסטן.

חיילים בטקס חילופי המשמרות. צילום: איילת מורנו

לרוב מתארגנים כקבוצה דרך אחת מסוכנויות הנסיעות ונוסעים בוואן. ניתן לחזור לדהרמסאללה באותו יום, או להישאר באמריצר ללילה. נוסף על כך, בעיר צ’אנדיגאר, שהינה כשעה נסיעה מאמריצר, ישנה תחנת רכבת אליה ניתן להגיע מיעדים ראשיים ברחבי הודו. רכבות יוצאות גם מדלהי והארידוואר (שימושי עבור אלה מכם שנוסעים מרישיקש). בנוסף ישנם אוטובוסים שיוצאים מדלהי, רישיקש וערים אחרות מגיעים מידי יום לאמריצר או לצ’אנדיגאר.

הדת השלטת במדינת פנג’אב היא הדת הסיקית (סיקיזם)- והיא מהווה 65% מאוכלוסייתה של פנג’אב. הדת הסיקית היא שילוב בין שתי דתות- ההינדואיזם והאיסלאם. הסיקיזם היא דת מונותאיסטית, אשר מאמינה באל אחד, אולם ישנה שושלת של עשרת המורים- “גורואים”. הגורו הראשון הוא נאנאק, ואחריו תשעה ממשיכי דרכו- זהו גם הפירוש לסיקיזם (ממשיכי הדרך, או ההולכים בעקבות). אוכלוסיית הסיקים בעולם היא מינורית- כ-23 מיליון בלבד, ורובם נמצאים במדינה פנג’אב. השפעתם של הסיקים באוכלוסיה ההודית ניכרת,על אף היותם מיעוט- כשני אחוז בלבד מאוכלוסיית הודו, מהסיבה שהסיקים שנחשבים מעשיים, רואים עצמם כלוחמים, ועצמאותם ראויה לציון. את הסיקים תזהו על פי מספר מאפיינים חיצוניים בולטים כגון החרב, הטורבאן שלראשם, עם פגיון ומסרק וצמיד הכסף. השפה המדוברת במדינת פנג’אב היא פנג’אבי, אשר שגורה משני צידי הגבול- גם בהודו וגם בפקיסטן, אולם בצד ההודי היא נכתבת בכתב גורמוקי ובצד הפקיסטני- בכתב שאהמוקי. יתר אוכלוסיית פנג’אב מונה הינדים, ג’ייניסטים, מוסלמים ועוד.

לאחר חלוקת הודו, היגרו רבים מילידי מדינת פנג’אב למדינות אחרות- בעיקר בריטניה. כיוון שהפנג’אבים מהווים חלק כה גדול מן המהגרים ההודים בבריטניה- שם המשפחה הנפוץ ‘פטאל’ הפך לשם נרדף בבריטניה ליוצאי הודו.

מקדש הזהב- מקום עליה לרגל לסיקים, הנוהגים לטבול במימיו. צילום: דותן ננר

העיר הגדולה ביותר במדינת פנג’אב הינה אמריצר (Amrisar) הידועה לכולם בעיקר בשל מקדש הזהב אשר נמצא בה. בנוסף, עיר זו הינה המרכז הגדול ביותר למסחר וייצוא במזרח. אמריצר הינה אחד ממרכזי ההפצה הגדולים ביותר של סחורות, כמו פירות מיובשים, תה ותבלינים, בדים וצעיפים רקומים, רהיטים משובצי שנהב, בשמים ועוד. העיר עמוסה שווקים ודוכנים וניתן למצוא כאן הכל- ובזול. אמריצר ידועה גם בתעשיית תרופות האיורוודה שלה, ואף כמקום מצויין לטיפול במחלות עיניים- עוד סיבה לבוא לבקר פה.

מקדש הזהב (הארי מנדיר סאהב) נמצא בסמוך לעיר העתיקה של אמריצר, בתוך אגם אמריטה המכונה גם בריכת הנקטר. זהו מרכז רוחני המקודש לסיקים, ומוקד התיירות הראשי בעיר ובמדינת פנג’אב. בניית המקדש הושלמה במאה ה-16 על ידי הגורו ארגון סינג (Arjin singh). המבנה המרשים (אחד מן היפים בהודו ובכלל) משלב סגנונות בנייה הינדים ומוסלמים, ומקושט בחלקו הפנימי באבנים יקרות, ציורי קיר ועבודות זכוכית. הסיקים האדוקים מאמינים כי עליהם לבקר במקדש הזהב לפחות פעם אחת בחייהם, ולטבול במים המטהרים והקדושים של הבריכה. ואכן אם תגיעו למקדש תוכלו לצפות בעשרות סיקים שטובלים במים.

מקדש הזהב במלוא הדרו. צילום: איילת מורנו

 

למקדש המצופה זהב ישנן ארבע כניסות, שמסמנות את פתיחותו לכל ארבע הקאסטות שבחברה ההודית. כשתגיעו למקדש תתבקשו להוריד את נעליכם ולהפקיד אותן בבוטקה ענק שמלא נעליים בכניסה למקדש. עשו לעצמכם טובה וזיכרו מאיזה כניסה נכנסתם ואיפה השארתם את הנעליים שלכם.

זמן אידיאלי לביקור במקדש הוא בשעות הבוקר בימי החול בשבוע. בסופי השבוע המקדש עמוס עד מאוד. בבוקר ניתן להאזין לשירת המאמינים הבוקעת מן המקדש. כמו כן, כדאי לראות את המקדש המואר בלילה. עישון וצילום אסורים בתחומי המקדש (אך ניתן לצלם את המקדש מבחוץ). יש להגיע למקום בלבוש צנוע. בנות- יבקשו מכן לכסות כתפיים ורגליים וכן לשים כיסוי ראש ברגע שתיכנסנה לשטח המקדש. כדאי להגיע מראש בלבוש צנוע. הסיקים הם אנשים מאוד סקרנים, ובעיקר במקדש הזהב. סביר להניח כי ברגע שיראו תיירים ישאלו אתכם שאלות, יבקשו להצטלם איתכם (הדבר יחזור על עצמו שוב ושוב אז השתדלו להיות מנומסים) ואף יגעו בכם- בעיקר ילדים.

המקדש בלילה. צילום: דותן ננר

אכילה ולינה במקדש הזהב– אלו שתי חוויות הפתוחות גם לתיירים, ללא תשלום. מידי יום, בין השעות 11:00-15:00 ובין השעות 19:00-21:00 מוגש בחדר האוכל שבאולם המקדש אוכל לאלפי אנשים- בחינם. הסועדים עומדים בתור בסבלנות, ועם היפתחן של דלתות המקדש נוהרים פנימה. הישיבה הינה בשורות ארוכות על גבי מחצלות. עובדי המקדש מגישים לאורחים דאל, (תבשיל עדשים), לחם צ’פאטי טרי ואורז. האוכל טרי, ומוכן על ידי מתנדבים במקדש. החוויה העוצמתית הינה לאכול לצד המקומיים. אחד מן העקרונות בדת הסיקית הוא שוויון, והארוחות במקדש אכן מוגשות לכולם, ללא הבדל דת, צבע, קאסטה או מין. מי שמעוניין- יוכל לסייע אף הוא למתנדבים בהכנת הארוחה כדרך להכיר תודה, או להשאיר תרומה צנועה בקופסת התרומות של המקדש. לינה במקדש מתאפשרת אף היא לכלל האורחים- בחדרים משותפים. הלינה אינה עולה כסף, אך מצפים במקדש לתרומה מצד מי שמתארח אצלם.

לינה במקדש הזהב- אמריצר, פנג’אב. צילום- דותן ננר

במגדל השעון הנמצא מעל השער הראשי בחצר המקדש ישנו מוזיאון, המתאר את הקרבות והסבל שעברו הסיקים במלחמות למיניהן. כדאי ללכת ולראות, וגם להזדהות.

מקדש נוסף שישנו באמריצר הינו מקדש דורגיאנה (Durgiana temple) הנראה כחיקוי של מקדש הזהב. עוד מקדש צבעוני בעיר הוא דווי ללה (Devi Lala ).

גני ראם באג (Ram Bag)– גנים פסטורליים שמומלץ לבקר בהם בימים לא כל כך חמים (אמריצר בכלליות היא מקום מאוד חם), אך נעים לטייל בהם. בגן נמצא מוזיאון- שאת חובבי הרובים שביניכם עשוי לעניין.

סיורים מודרכים- החל משנת 2011 לשכת התיירות של אמריצר החלה לקיים סיורים מודרכים בני שעתיים בעיר. הסיורים יוצאים מידי יום בשעה 8:30 מרחבת העיירה של אמריצר, ומסתיימים במקדש הזהב. ניתן לברר פרטים בלשכת התיירות, שנמצאת ליד תחנת הרכבת של אמריצר. שם גם יוכלו לתת לכם מידע לגבי מקומות לינה, במידה ותרצו להישאר בעיר ולא ללון במקדש הזהב.

אטרקציה נוספת שכדאי לראות בעיר אמריצר הינה טקס חילופי המשמרות בגבול הודו- פקיסטן, הנמצא כשעה נסיעה מן העיר (פירוט בהמשך).

קבוצת תלמידים בפארק המיחזור, צ’אנדיגר, פנג’אב . צילום: הילה וייצמן

העיר צ’אנדיגר (Chandigar) הינה בירתה של מדינת פנג’אב, ועיר מעניינת בפני עצמה. זוהי העיר היחידה המתוכננת מראש בהודו, עליה עמל המעצב לה קורבוזייה, אדריכל בעל שם עולמי, והדבר ניכר בעיר. קורבוזייה תיכנן את העיר על כל חלקיה- בתי המגורים, מוסדות הציבור ובנייני הממשל. היא נקייה ומסודרת הרבה יותר מערים אחרות בהודו, ובמדינת פנג’אב. בעיר ישנם בניינים חשובים ומרשימים כמו בית המשפט ובניין הפרלמנט. נוסף על כך בצ’אנדיגר גן פסלים מאוד מרשים, בשם Nek Chand Rock Garden  העמוס רעיונות עיצוביים ופסלים של חיות ואנשים. מה שמדהים בגן הפסלים הזה הוא שלמעשה מדובר בפארק ממוחזר, שכל פסליו עשויים מאשפה.

פסלי אנשים עשויים פסולת ממוחזרת. צילום: הילה וייצמן

בעיר אננדפור סהיב (Anandapur sahib) מתקיים מידי שנה פסטיבל ‘אולה מוהאלה’ (Holla Mohalla) בסוף חודש מרץ. הפסטיבל מתקיים יום לאחר פסטיבל הולי (Holi), והירח המלא של חודש מרץ. אולה-מאהולה הינו פסטיבל צבעוני ומרשים, המהווה המשך לפסטיבל ההולי שלפניו. הפסטיבל מתקיים שלושה ימים, ומטרתו לחזק ולגבש את הקהילה הסיקית בעיר המקיימת בימי הפסטיבל תהלוכות ושיחזורי קרבות מדומים. החוגגים מקיימים גם תחרויות ספורט כמו רכיבה על סוסים ללא אוכף, עמידה בו זמנית על שני סוסים דוהרים ועוד. כמו כן, אם תגיעו לפסטיבל, תושבי המקום יציעו לכם שפע מאכלי חג מסורתיים האופייניים למדינת פנג’אב.

גבול הודו פקיסטן- הצד ההודי. צילום: איילת מורנו

שקיעה בגבול. צילום: איילת מורנו

כאמור, פנג’אב הגדולה חולקה לפני הרבה שנים, וחלקים ממנה נמצאים כיום במדינת פקיסטן, שכנתה של הודו. בפקיסטן אף נמצאת פרובינציית פנג’אב שעד היום נקראת כך, ובירתה לאהור.

מידי ערב, מתרחש טקס סגירת הגבול בין הודו לפקיסטן, בגבול וואגה (Wagah)- 30 ק”מ מן העיר אמריצר. הטקס נערך בהשתתפות חיילים ואזרחים מן הצד ההודי, וכן מן הצד הפקיסטני. הפקיסטנים שצופים בטקס הם תמיד במיעוט, כמו כן בטקס ההודי משתתפים תיירים אשר באים לצפות בו. החיילים בשתי הקבוצות חובשים כובע מוזר שנראה כמו מניפה, ומכל צד מעודדים אלפי אוהדים, כל אחד את צבאו שלו. השאגות הנשמעות בהיכל הן כמו של משחק כדורגל, ובמהלך הטקס התושבים רוקדים ומריעים לצבא. הכרוז קורא להם להמשיך לעודד, לצעוק ולשיר ובשני הצבאות מורידים את הדגל לחצי התורן, עם שקיעת השמש. מדובר בסיטואציה הזויה ומצחיקה לחלוטין.

הגעה- ניתן לקחת אוטובוס מאמריצר לעיירה בשם אטארי (Attari) ומשם לקחת ריקשה לגבול עצמו, או לנסוע בג’יפ משותף מאמריצר עד הגבול, בעלות של 65-75 רופי.

צבעוניות בטקס חילופי המשמרות. צילום: איילת מורנו

מדינת פנג’אב הינה מדינה בעלת תרבות עשירה ומרתקת. ההגעה אל פנג’אב אינה מובנת מאליה, לרוב תיירים מגיעים אל מקדש הזהב, ועוזבים לאחר יום אחד. עם זאת, במדינת פנג’אב ישנן אטרקציות מעניינות רבות מעבר למקדש- כמו העיר צ’אנדיגר, שהינה מן המעניינות בהודו. נוסף על כך מדינת פנג’אב מהווה מפגש ייחודי עם אוכלוסיית הסיקים, ומהווה את המרכז התרבותי שלהם. חובבי התרבות ביניכם יהנו מן השפע התרבותי והייחוד של מדינת פנג’אב.