בבלוג הזה אנסה להעביר קצת ממה שעבר עלי עד לפני חודשיים במסע להודו, המסע לעצמי.לאורך הדרך כתבתי יומן מסע מקווה שאעביר לכם לפחות חלק ממה שחוויתי והרגשתי...
28.04.08
"אז מתחילים!!!
אני בדרך להודו!! טוב, בהחלט מרגישה גיבורה שאני פה לבדי עומדת בפניי טיול חיי והאמת שאני גאה על ההחלטה הזו. שמחה שאני לא לחוצה ולא פוחדת ויודעת שהכל יהיה טוב.
נפרדתי מכולם בנתב"ג- המון חיבוקים, נישוקים וקצת דמעות והנה נפרדים לחצי שנה הקרובה…
בדיוטי פריי קניתי מילון בהינדית ככה שאוכל להיכנס לענינים.
עם הכישרון שלי איכשהו הצלחתי כמעט לפספס את הטיסה… אבל תמיד מספיקה בשניה האחרונה, בדיוק כשהתחילו לסגור את הצינור…
טוב, אני על המטוס- עכשיו זה כבר ממש אמיתי.
הטיסה עד לאוזביקיסטן עברה בטיל ואפילו הצלחתי לישון קצת.
הגענו לאוזביקסטן, בדיקות, ענינים ותוך 5 דקות כבר מצאתי את עצמי בתוך חבורה של ישראלים- כבר סגרנו לסוע יחד למיין באזר- בכל זאת זה בטח יהיה סימפטי יותר מלהגיע לשם לבד ב2 בלילה… ובאמת הבנתי שאין מצב שתצא משדה התעופה בדלהי לבדך… תמיד מוצאים מישהו…
עכשיו אני במטוס כבר בדרך לדלהי, יושבת ליד הודי- דווקא חמוד מלבד העובדה שכל פעם שהוא מדבר איתי הוא מסתכל לי על הציצי… נו טוב….
טוב אז יום ראשון עובר לו, אמן וזו תיהיה התחלה נפלאה, קסומה טובה ומעניינת 🙂
29.04.08
אז בוקר טוב. נחתנו אתמול בדלהי, היינו חבורה של 4 איש לקחנו יחד מונית- חויה בהחלט מיוחדת, בהתחשב בעובדה שהיינו קרובים לתאונה בערך 10 פעמים.
בסוף הגענו למיין באזר- עשינו סבב גסט האוסים קצר עד שלקחתי חדר בהארי ראמה עם עוד בחורה חמודה.
מזל שהיו לי מצעים!!!
מקלחת בזרזיף של מים, וב6 בבוקר נכנסו למיטה לישון- סוףסוף בהודו 🙂
הרבה זמן לקח להרדם- מחשבות, געגועים, ושמחה על זה שאני פה…
בקבלה פגשתי את ארנון מב"שותף" וגם הוא הצטרף.
אנחנו יושבים באג’אי אוכלים מוזלי ושותים צ’אי שעוד אצטרך להתרגל אליו…. ארוחת הצהריים הראשונה שלי…
לקחנו שלושתנו ריקשה לעשות סיבוב בעיר- מקדשים, חנויות תיירים, שער הודו, מוזיאון גנדי- הסיבוב הרגיל- היה כיף ממש להתחיל לראות יותר לעומק וליצור מגע קרוב יותר עם ההודים…
וככה הסתיים לו עוד יום.
30.04.08
בוקר טוב, התמזל מזלי והגעתי לזוהר- שכנה שלי מהמושב שגרה בדלהי!!! בעלה נמצא פה בשנת שליחות והם יגורו פה שנה- דואגים לי ומפנקים אותי- איזה כיף!!!
אני עכשיו בקבר שנקרא- הארמיון- לא לתפוס אותי במילה- קבר שנבנה במאה ה-16 ע"י אשתו של הארמיון לזכרו- הקבר הזה נתן את ההשראה לבניית הטאג’ מאהל, קבר מיוחד ואפשר לראות כמה מגני דוד שמעטרים פה את הקירות- סמל גם עבורם.
המשכתי להסתובב במוזיאון עבודות יד מקסים- איכשהו הוזמנתי לארוחת צהריים- חריפה במיוחד. מעניין אם אצליח להתרגל מתשיהו?!
ישבתי עם האנשים שמכרו שם, שהגיעו עד לדלהי מכל רחבי הודו והתחלתי לנסות ללמוד מילים ראשונות ולנסות להתחיל לתקשר עם האנשים המיוחדים האלו. מהם והמשכתי נפרדתי להסתובב לי עד שראיתי בננות- קניתי אחת- ב2 אגורות!!! זה לא נתפס
בערך שעה הסתובבתי עד שהגעתי לבית של זוהר- מסתבר שזה לא שכונה בפארן….
התקלחנו והלכנו לטקס יום השואה בשגרירות הישראלית. היה מוזר להיות פה בהודו ביום כזה, מלבד הטקס כמעט לא חשבתי והקדשתי ליום הזה תשומת לב.
31.04.08
קמתי מוקדם ממש- 6 וחצי, מוכנה לכבוש את העיר העתיקה של דלהי- עד שמצאתי ריקשה שהייתה מוכנה לקחת אותי עם מונה עברו בערך 20 דקות- אך הסבלנות משתלמת והריקשה הגיעה.
תוך שעה הייתי בג’אמה מאסיד- מסגר מרהיב ביופיו ואפילו עליתי לאחד הצריחים והתגלה לפני נוף עוצר נשימה.
משם למבצר האדום- מבצר גדול ומרשים, עם הרבה אולמות וכל אחד בעל משמעות אחרת עבור הקיסר שחי שם.
משם- ריקשת אופנים- זה דבר מגניב!!! והסתובבתי לי בצ’אנדי צ’וק- שוק במימדים שלא ידעתי שקיימים- רחובות שלמים של שוק תבלינים, שוק חתונות, שוק כלי כסף, מדהים.
ואז לשני מקדשים אחד של דת הג’אן והשני של הסיקים- נקרא גווארדה- הגעתי בדיוק בשעת תפילה ופשוט ישבתי והקשבתי מוקסמת. בכניסה למקדש הסיקים יש זרם מים- האגדה מספרת שלפני שנים הגיע אחד ממנהיגי הסיקים לאותו מקדש ובנסיון לרפא אנשים חולים נגע באדמה ומתוכה יצא זרם מים שריפא את החולים ומאז המים נחשבים לבעלי סגולה ורפואה, כל הסיקים שמגיעים מתכופפים ומשפריצים על עצמם. אהבתי.
02.05.08
היום כבר יום שישי- נפרדתי מזוהר ומשפחתה היקרים וחזרתי לי למיין באזר. מצאתי גאסט האוס לבדי- כיף להיות לבד : )
בית חב"ד נמצא מטר מפה אז הלכתי לקבלת שבת. היו הרבה ישראלים וחב"דניקים עם כמה משפחות וזו הייתה חויה- לשיר שירי שבת בעיברית, להתאסף כולנו יחד
לאכול ארוחת שישי. ברגע מסויים הרגשתי איזה עוצמה מרגשת על הביחד הזה. והודתי על האפשרות… מדהים איך אנשים נותנים מעצמם לאחרים.
חזרתי לגאסט האוס וכרגע יש התלבטות בין אם להמשיך לאגרה או לרישיקש, נראה איך אקום מחר בבוקר…
בנתיים ממש כיף לי לבד- עם כי זה לפעמים מעט מפחיד- בשביל זה יש גז מדמיע…. 🙂
לילה טוב ושבת שלום.
03.05.08
טוב אז באופן רישמי אני – משלשלת! כואבת לי הבטן ואני חלושי- זה היה צריך להגיע מתישהו… חלק מהמבחן של הודו…
אני מעבירה את היום בקראת ספר בחדר- "משאלה אחת ימינה" של אשכול נבו- נהנת ממנו מאוד. ומקפידה לשתות המון מים כי לא בא לי להתייבש עם כמויות המים שיוצאות לי מהטוסיק….
בערב כבר התחלתי להרגיש טוב יותר ונראה לי שמחר כבר אתחיל להתקדם הלאה- כרגע מה שמרגיש לי זה- רישיקש, אגרה עוד תחכה לי, אולי לי ולאמא יחד.
04.05.08
טוב, אז אני בדרך למצוא רכבת, שהיה נראה שאפסו הסיכויים פגשתי את אותה בחורה מהלילה הראשון והיא בדיוק הייתה בדרכה לתחנת רכבת- מסתבר ששם כן היו כרטיסים. קניתי כרטיס לאותו לילה- רכבת שיוצאת ב22 ואמורה להגיע להארידוואר לפנות בוקר, ומשם זה עניין של שעה עד רישיקש
איכשהו היום עבר לו, ב18 עשיתי צק האוט וחיכיתי לי בערך 3 שעות בתחנה, דיברתי עם איזה סבתא צרפתייה שחיה בהודו כבר 12 שנה, קראתי קצת והתחלתי להתקדם לרציף- טוב שלקחתי זמן ספייר כי זה לקח לי לא פחות מחצי שעה להבין איפה אני, הרכבת, הקרון והמושב שלי
בוא נגיד שאני לא עושה יותר נסיעת לילה ברכבת לבד בחיים! זה היה בהחלט מפחיד- ולא ישנתי לשניה כי רק דאגתי לשמור על התיקים והיה לא ממש נוח בסליפר העליון- נו טוב שאלה יהיו הצרות שלי העיקר הגעתי בשלום בבוקר ותפסתי את האוטובוס לרישיקש…"