Categories
ללא קטגוריה

צ’איה צ’איה צ’איה

נגה פסו חולקת איתכם מתכון לצ'אי טבעוני וזכרון מהצ'אי הראשון אי שם בנסיעת רכבת רחוקה בהודו... 

 
כתיבה וצילום: נגה פסו

כשכתבתי לכם בשבוע שעבר בניוזלטר על הצ’אי של הבוקר, מיד נתקפתי געגועים לצ’אי.

 

חצי הכוס הריקה, כבר לא בהודו.

בתקופה בה חזרתי מהודו, הישר לתל אביב, ניסיתי להתנחם בצ’אי שמציעים כמעט בכל בית קפה בתל אביב, ובישראל בכלל, אבל כל מי שהיה בהודו יודע ש"הצ’אי הישראלי", רחוק מהצ’אי ההודי לפחות כמו המרחק בין שתי המדינות; משהו בחלב הלא מפוסטר, בהודי שמערבב עם מקל את החלב במשך שעות והתבלינים… התבלינים המשובחים והטריים של הודו… טעם שונה לחלוטין, עולם אחר.

אחרי שהתאכזבתי מהצ’אי של בתי הקפה, אבל המשכתי לנסות צ’אי ובכל הזדמנות ומפגש עם חברות, משכתי למסעדה הודית כזו או אחרת, בין אם שתינו צ’אי ב"סאב קוץ’ מילגה" התל אביבית המיתולוגית, ב"אינדירה" המפוארת, או ב"הודו הקטנה" החדשה בבאר שבע, בין אם נפגשתי עם עידן, עם עינב או עם יוליה, גם אם נפגשנו לצ’אי של חורף, לצ’אי קר עם קרח, לאייס צ’אי ב"סאלם בומבי" או לצ’אי חם של קיץ, כדי לבדוק שוב את התיאוריה מהמזרח(שמשקה חם ביום חם מקרר את הגוף) – תמיד המפגש כלל הימרחות על מזרונים שהיו פזורים על הרצפה או ספה נוחה, ריחות ונינוחות מהסוג שיש לצ’אי הודי להציע.



חצי הכוס המלאה, יש גם בארץ.

אבל לא הסתפקתי בצ’אי במסעדה והחלטתי לנסות להכין בעצמי בבית. הצ’אי התבשל על הגז לאיטו, הבית התמלא ריח ממסטל של תבלינים וזיכרונות מהודו החלו לעלות בזיכרוני, נשכבתי על הספה וחלמתי בהקיץ…


מנוחת צ’אי.


 אחד מהזיכרונות הראשונים גם הוא קשור לצ’אי, או יותר נכון צ’איה, כמו שזה נשמע לי אז. זאת הייתה הנסיעה הראשונה שלי ברכבת ההודית
; לא ידעתי מה זה "סליפר" ומה זה "קלאס", וכמו יהודייה טובה ביקשתי את הכרטיס הכי זול. בתמורה העלו אותי לרכבת, אבל אפילו כיסא לא היה לי. אחרי 10 שעות בערך הצלחתי להירדם בין שני הודים שהועילו בטובם לתת לי לשבת (או יותר נכון להימחץ) ביניהם תמורת הצצה למחשוף, אחרי 10 דקות גיליתי את המדף שמיועד לתיקים ועברתי לישון שם.

סוף סוף נרדמתי. ישנתי טוב ואפילו חלמתי, כש"צ’איה צ’איה צ’איה" ארוך ומתמשך חזר על עצמו בריפיט. היה זה מוכר הצ’אי שהחליט בשבילי ששלוש וחצי לפנות בוקר זו שעה מצוינת לצ’אי. אם כבר התעוררתי, אז החלטתי לנסות, אני חושבת ששתיתי ארבע או חמש כוסות אחת אחרי השנייה מרוב שנהניתי מהטעם ומהריח הנהדר של התבלינים שמילא את אפי בכל פעם שקירבתי את הכוס כדי ללגום ממנה.

 
צ’אי – מפנק ומרגיע.

חזרתי למציאות כשהריח הטוב של הודו התחלף בריח של שרוף. לרגע שכחתי שזמן ישראל זה לא זמן הודו, ושפה אין זמן לבהות בתקרה ולהיזכר בכל אותם הרגעים המיוחדים והנופים הקסומים.. לא כשהסיר על הגז בכל אופן.
ניסיתי שוב.. אבל גם הצ’אי הביתי, היה רחוק מלהיות הדבר האמיתי. אין ברירה חייבים לטוס שוב להודו, וכמובן שהצ’אי הוא רק תירוץ, אבל גם זה מספיק לי.
פתרנו את הבעיה, טסים להודו! אבל בנושא הצ’אי בעיה אחרת עלתה, בינתיים הפכתי לטבעונית, אז עד שאגלה אם יש דבר כזה צ’אי טבעוני בהודו, ואם גם אתם נתקפתם געגועים לצ’אי, הנה מתכון לצ’אי טבעוני
 HOME MADEלמי שרוצה לנסות בבית.


צ’אי – אפשר גם טבעוני! (תמונה באדיבות לילך שפי, מתוך אתר
("sunfood"
 
צ׳אי חלב שקדים – חמים, מתוק וקרמי
מצרכים:
כוס שקדים מושרים
2 כוסות מים
כפית גרגירי כוסברה טחון טרי
כף ג׳ינג׳ר טרי מקולף
כפית תמצית וניל טבעית
רבע כפית אגוז מוסקט מגורד
כפית הל טחון
רבע כפית ציפורן
רבע כפית פלפל שחור
כפית קינמון
רבע כוס מייפל
קמצוץ מלח ים אטלנטי
 
הוראות הכנה:
להשרות את השקדים במים למשך 8 שעות או במהלך הלילה, לסנן אותם ממי ההשריה, לחלוט את השקדים במים רותחים 5 דקות ולקלף אותם בקלות מהקליפה החומה, ולהכניס לבלנדר יחד עם שאר המרכיבים. להוסיף כוס מים אחת ורבע כוס מייפל ולטחון במשך 30 שניות, להוסיף את כוס המים השנייה ולטחון 30 שניות נוספות, לשפוך את התוכן לשקית סינון מבד מעל קערה ולסחוט היטב.
לחמם את הצ׳אי או להוסיף קרח לגרסה קרה.

* המתכון באדיבות לילך שפי.

טיפים מהכותבת ליום קיצי חם במיוחד:
* אפשר להקפיא את הצ’אי ולשים את הצ’אי הקפוא בבלנדר, וככה יצא לכם "אייס צ’אי".
(אם הבלנדר לא מבלנדר את הצ’אי הקפוא, אפשר להשרות במקרר לרבע שעה או להוסיף מעט מים או חלב שקדים עד גובה הלהבים).
** לצ’אי המוכן, הקר או הקפוא, אפשר להוסיף סוכריות אניס הודיות חריפות וצבעוניות!

לחיים!



מרימות צ’אי לחיים במסעדה.
 
בברכת "צ’איה צ’איה צ’איה" טעים ומענג!

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *