רישיקש
איפה שיווה? רישיקש 2013 . צילום נטלי ניאגו
רישיקש הודו – רקע
רישיקש העיר השופעת ברוחניות הינדית, בה ישנן לגונות זהובות לצדי נהר הגנגס, הנראות כמו תמונה מפרסומת. אם אי פעם חלמתם ללמוד יוגה, מכל סוג שהוא, רישיקש זה המקום. רישיקש היא עיר קטנה יחסית, שנמצאת במדינה הצפונית אוטרקאהנד, כשעה-שעתיים נסיעה מהעיר הגדולה הארידוור. נהר הגנגס הקדוש שחוצה את רישיקש, מושך אליו עולי רגל הינדים מכל רחבי הודו כדי לטבול בו, אך בניגוד לוראנסי מי הגנגס ברישיקש צלולים ונקיים, כך שכל אחד יכול להתרחץ בהם.
מקור הנהר, קרחון הגנגוטרי (או בשמו “גומאק” – פי הפרה), נמצא במרחק של כמה שעות נסיעה מרישיקש, והאגדה ההינדית מספרת שמקורות מי הגנגס נופלים משערה של האלה פרוואטי. רישיקש הודו, היא עיר שכל אחד יכול “למצוא את עצמו” בה. בניגוד לרוב הערים ההודיות, ברישיקש אפשר ליהנות גם מהנוחות העירונית, וגם משלווה כפרית. העיר נחלקת בעצם ל-3 חלקים תיירותיים, שבקלות אפשר לזהותם ע”י הגשרים התלויים שלהם- לקסמן ז’ולה (Laxman Jhula) האזור המרכזי של התיירים ובו תוכלו למצוא מגוון גדול של חנויות, גסטהאוסים, אשראמים ומסעדות. בראם ז’ולה (Ram Jhula) תמצאו פחות גסטהאוסים ויותר אשראמים ושווקים ובו גם מתרחש טקס הפוג’ה המרכזי של רישיקש בכל ערב בשקיעה (לא לפספס!!). בהיי באנק (High bank) תמצאו מגוון גסטהאוסים חדשים יחסית וזהו (חשוב לזכור שהקליטה הסלולרית שם בעייתית במקרה הטוב).
טבילה בגנגס ברישיקש בטוחה יותר מטבילה בירקון. צילום: איילת מורנו
רישיקש הודו – עונה המומלצת
מזג האויר ברישיקש הוא כמו בדלהי ויכול לספק תיירים לאורך כל השנה, אם כי בעונת המונסונים, כמו בכל מקום, הרחובות עלולים להיות מוצפים והגנגס יכול לעלות על גדותיו. עם זאת העונת המומלצת היא מספטמבר-אוקטובר עד אזור מרץ, אז מזג האויר נוח יחסית.
מזג אוויר ברישיקש לפי חודשים.
רישיקש הודו – דרכי הגעה והתמצאות
סביר להניח שתמצאו את עצמכם מגיעים לרישיקש באמצע הטיול, בעלייה לכיוון צפון או בירידה לכיוון דרום. מהצפון מומלץ לקחת אוטובוס לעיר צ’אנדיגר Chandigarh)). ההגעה אפשרית אליה בדרך כלל ממנאלי (Manali), דרמסלה (Dharmshala) וקאסול Kasol)), ומשם לנסוע בעוד אוטובוס להארידוור ועוד קצת בריקשה ואתם ברישיקש… כ-14-17 שעות נסיעה תלוי בדיוק מאיפה אתם יוצאים. אפשרות נוספת היא לקוחת רכבת או אוטובוס לעיר הסמוכה דרה-דון ומשם אוטובוס ישיר לרישיקש. זכרו לומר לנהג הריקשה לאיזה גשר לקחת אתכם. רוב הישראלים מגיעים בד”כ ללקסמאן ז’ולה או להיי באנק. מגיעים מדלהי או נוסעים אליה מומלץ לקחת רכבת שטאבי אקספרס אופציה פחות מוכרת לתייר הישראלי שמסתמך על סוכנים הודים אשר מרוויחים עמלה ממכירת כרטיסי אוטובוס, אך שטאבדי מציעה רכבות ברמה טובה, מהירות ולא יותר יקרות. רכבת מהארידוור לדלהי (או להיפך) תיקח לכם בערך 4.5 שעות. למפונקים יותר יש אופציה להגיע אל רישיקש גם בטיסה אל שדה התעופה בדרה-דון (השדה נמצא בין דרה-דון לרישיקש).
כל העולם כולו גשר צר מאוד…לקסמן ג’ולה. צילום: יוני ביק
באזורים התיירותיים של רישיקש יש תחבורה רק בצד אחד של הגשר- הצד המחובר לכביש המוביל לדרה-דון (Dehradun). רוב הגסטהאוסים נמצאים דווקא בצד השני של הגשר לכן אם תרצו להתנייד בתוך צד הגסטהאוסים, או לחוות את החוויה של נסיעה בגשר צר מאוד, עם המון הולכי רגל וקופים, תוכלו לשכור אופנוע או קטנוע בעד 200-500 רופי, וכך גם תוכלו לנסוע לאורך גדות הנהר.
שימו לב לעובדה שאחרי שעות הערב המוקדמות, קשה מאד למצוא תחבורה (ריקשה). אם יצאתם להסתובב וחציתם לשכונה שמעבר לגשר, תאלצו לחזור רגלית בחושך, מרחק של כשעה הליכה ואף יותר, תלוי לאן הגעתם.
אל העיר רישיקש עצמה, בה תוכלו לעשות קניות ולמצוא מלונות איכותיים יותר, תוכלו להגיע בעזרת מוניות שירות (סוג של טוקטוק בצבע כחול), אופציה זולה (5-10 רופי) ונוחה.
רישיקש הודו – שירותי תיירות ומסעדות
ברישיקש יש לא מעט גסט האוסים שמתאימים לתרמילאי המצוי, אם במחיר ואם בשירות, אם כי רוב הגסט האוסים שתמצאו במחיר זול יחסית יהיו בלקסמאן ז’ולה ובהיי באנק (הסוויס קוטג’ הוא נקודה טובה להתחיל ממנה). הסטנדרט ברישיקש גבוה יחסית לשאר הודו והחדרים שתמצאו שם יהיו כמעט תמיד עם מאוורר תקרה ומקלחת ושירותים צמודים. על התענוג הזה תצטרכו לשלם 250-400 רופי, תלוי בעונה שבה הגעתם. מומלץ לברר אם יש חגים כלשהם בימים שאתם מתכננים להגיע, מכיוון שאז יכולה תפוסת הגסט האוסים להיות מלאה ותאלצו למצוא את עצמכם משלמים המון או ישנים במקום שלא רציתם לישון בו. בגלל קדושתה של רישיקש להינדים, המסעדות בעיר מחויבות להגיש רק אוכל צמחוני – ע”פ חוק אין להכניס לרישיקש ביצים, אלכוהול ובשר, ובכל זאת ברוב בתי הקפה ניתן להזמין חביתה ובהיי באנק שהוא אזור תיירותי לחלוטין תוכלו למצוא גם בירה ואפילו שניצל!. לעולי רגל דתיים (“סאדהו”) חוקי לרכוש בה חשיש בחנויות ממשלתיות המיועדות לכך (דבר שלא חל על תיירים ואזרחים רגילים כמובן).
לשמחתנו האוכל במסעדות ברישיקש מעולה, גם במסעדות תיירים וגם במסעדות הפועלים המקומיות (הדאבות), המגישות טאלי (Thali) מפנק בסגנון רישיקש הודו קלאסי. מסעדה מומלצת בראם ז’ולה היא מסעדת צ’וטיוואלה, אותה תוכלו לזהות לפי הבודהה בסמל והאיש המחופש לבודהה בכניסה למסעדה.
מסעדת צ’וטיוואלה. צילום: צוות האתר
מומלץ לבקר גם ב German Bakery הנמצאת ברחוב הראשי של הלקסמאן ז’ולה, שם מגישים את אחת ממנות המוזלי העשירות והמפנקות ביותר בצפון הודו, או לאכול את עוגיות החמאה הנאפות על גחלים הנמכרות גם הן ברחוב הראשי של הלקסמן ז’ולה. היזהרו מהקופים החמדניים האורבים לכם ולעוגיותיכם בין העצים, מאחורי הסלעים ועל הגשר…
רישיקש הודו – נקודות חן ואטרקציות
אם אתם בעניין של לטייל רגלית ברישיקש והסביבה, ישנם כמה מסלולי הליכה מרהיבים ביופיים. אתם יכולים ללכת לטיול של כמה שעות למפלי רישיקש, או שאתם יכולים ללכת לכיוון ה-Swiss Cottage( גסט האוס פופולארי), מאחר ומעט אחריו מתחיל מסלול מגוון של מפלים בכל מיני גדלים. למיטיבי הלכת מביניכם יהיה מעניין יותר, מכיוון שככל שעולים יותר במעלה ההר, הנוף הופך למרשים יותר. בנוסף, תוכלו לטייל לאורך קו החוף של הגנגס ולמצוא לכם חופים מבודדים יפהפיים לרחוץ בהם. היזהרו לא להיכנס יותר מדי עמוק, כי הנהר מאוד סוחף (חשוב לשים לב שהנהר קדוש להודים ולכן אסור להיכנס בבגדי ים ולא לעשן על גדות הגנגס). כפי שכבר הוזכר מקודם ניתן לשכור אופנוע או קטנוע ולעשות את אותם מסלולים לאורך הכביש שלא חוסך את הנוף.
אם במים ומפלים חשקה נפשכם תוכלו למצוא זאת ברישיקש בשפע- אל “המפלים הקטנים” תוכלו להגיע ברבע שעה נסיעה מלקסמאן ז’ולה (או שעה הליכה ברגל) עד בית תה קטן שמאחוריו המפלים. כדי להגיע ל”מפלים הגדולים” עליכם להמשיך ליסוע עוד כ-45 דקות אחרי בית התה (שעה סך הכל מלקסמאן ז’ולה) עד לנקודה ממנה צריך להמשיך עוד כשעה ברגל.
מימיו הגועשים של הגנגס. צילום: נטלי ניאגו
בעיר רישיקש הודו יש שני טקסי פוג’ה (Puja) יפהפיים הנערכים בשעות השקיעה. הגדול יותר נערך ברם ז’ולה ואליו מגיעים יותר אנשים ואין ספק שהוא המרשים יותר, אבל הטקס השני שנערך בלקסמן ז’ולה הוא שונה. הטקס אינטימי יותר ובמידה מסוימת יכול להיות יותר מעניין לנו כתיירים, בגלל שההודים שם ששים לשתף את כל התיירים בטקס כשהם מקפידים לתת לכל אחד נר כדי להניח במי הגנגס הקדוש. יש גם פוג’ה בהארידוואר, העיר הגדולה הקרובה, שם נערך טקס בעל אופי הרבה יותר הודי, גדול ומרשים יותר מהטקסים הקטנים של רישיקש, זהו אחד מהטקסים הגדולים בהודו וחובה לכל תייר, אם כבר הגעתם . הטקסים נערכים ממש לפני שקיעה כך שכדי להגיע להארידוואר בזמן תצטרכו לצאת כמה שעות לפני כן בריקשה ו תחבורה ציבורית. הנסיעה להארידוואר מרישיקש יכולה לקחת שעה ויותר.
ברישיקש יש אשראמים רבים הפזורים לכל אורכה. בכל אחד מהאשראמים האלו יציעו לכם קורסים של יוגה מכל הסוגים. מורי היוגה ברישיקש הם מהטובים בעולם, לכן לחובבי היוגה מבינכם תהיה הזדמנות גם לעשות קורסים ארוכים ואינטנסיביים יותר שיכולים להמשך לפעמים שבועיים ואף יותר. בקורסים כאלו מציע האשראם את שירותיו הצנועים (לימוד יוגה, לינה, ארוחות) בעד תרומה כפי יכולתכם בסוף הקורס, מה שנקרא בהינדי “דנה” שמשעה נתינה. אם באתם להודו כדי לעשות יוגה, רישיקש הוא בהחלט המקום. בנוסף לאשראמים, ברישיקש פזורים עשרות בתי ספר ומרכזים ליוגה, ופעם בשנה רישיקש מארחת את כנס היוגה העולמי.
טקס פוג’ה. צילום: יוני בק
ב-1968 הרבה לפני התרמילאים הישראליים הגיעה להקת הביטלס להתארח באשרם של מהרישי מהש יוגי ושם, בין מדיצטיה לפוג’ה, החלו לכתוב את אחד האלבומים הטובים בכל הזמנים “האלבום הלבן”. רבים מכם יתאכזבו לשמוע שהאשראם, שמכונה בפני רבים האשראם של הביטלס עומד נטוש כמעט לגמרי ברישיקש, מוסתר בין שיחים, ויחסית לסיפורים ששמעתם על הביטלס ברישיקש המראה די מאכזב, אך מעביר תחושות של קסם.
למרות זאת, מכיוון שוודאי לרבים מכם נחשב המקום לכמעט קדוש, בימים כתיקונם תוכלו ללכת לראות את אשראם ובעד 50 רופי לעמוד באותו המקום שבו לפני 40 וקצת שנים, יצרו חברי להקת הביטלס את אחת מיצירות המופת הבולטות שלהם בכל הזמנים. גם אם השם משפחה שלכם הוא לא הריסון/לנון/מקרטני/סטאר מי יודע מה רוח המקום תעשה לנפש האומן שבכם ואולי אתם תהיו אלה שיכתבו את היצירה הבאה שתשפיע על העולם. נכון לספטמבר 2013, בעקבות ביקורים של פילים באזור, שהובילו למאבקים לא ברורים בין רשות היערות ומוסד נוסף, כבר שנה שהאשראם האגדי סגור טכנית למבקרים. למה טכנית? כי ישנה פרצה, די גדולה האמת, דרכה אפשר להכנס, אבל לצערנו גם יש כל מיני פקחים ושוטרים באזור. אל תטעו, אם לא היה שם מישהו שמנע את כניסתכם מלכתחילה, יתכן והוא יחכה לכם ביציאה עם הקנס.
ספורט אתגרי- רישיקש מציעה בנוסף גם את האפשרות להרים את האנדרנלין- בכל סוכנות טיולים הודית ברישיקש ישמחו לסדר לכם חבילת בנג’י הכוללת הסעה אל המקום וחזרה, צילום הקפיצה וכמובן שאת האופציה לקפוץ אל הקרקע מגבוה. אופציה נוספת אך קצת יותר רגועה היא רפטינג- גם את זה תוכלו לסגור בסוכנות (בנג’י ורפטינג מומלץ לסגור בסוכנות שמתמחה בספורט אתגרי וכאלו לא חסר).
רישיקש הודו – טרקים
חובבי הטרקים מביניכם ישמחו לדעת שמאזור רישיקש אפשר לצאת לשניים מהטרקים המרשימים שאפשר לעשות, בהודו בפרט וביבשת בכלל. הראשון- טרק הגנגוטרי Gangotri Trail)) – הטרק אל מקורות הגנגס הקדוש הוא טרק של 3 ימים בסך הכל. תוכלו לצאת ממרכז רישיקש בנסיעה של כ-12 שעות לפארק הגנגוטרי, שם תוכלו למצוא גסטהאוס ללילה הראשון ולהמשיך בימים הבאים לכיוון “פי הפרה” קרחון הגנגוטרי, ממנו נובע הגנגס. מומלץ לברר את זמני הנסיעות מרישיקש לגנגוטרי בסוכנויות המקומיות. אפשרי לעשות את הטרק גם עצמאית, זה טרק פשוט יחסית ומוכר מאוד, מה עוד שעולי רגל רבים מגיעים למקום כך שתוכלו להיעזר בהם גם.
טרק נוסף מפורסם באזור רישיקש הודו הוא “עמק הפרחים” (Valley of flowers). כדי להתחיל את הטרק הזה תצטרכו לעלות על אוטובוס מקומי לכפר גובינט’ (Govinnath), הכבישים בנסיעה לשם די מוזנחים, אז צפו לנסיעה לא קלה אם כי שווה את המאמץ. בתחנה הראשונה שלכם תוכלו להישאר לישון ללילה, וביום שלאחר מכן להתחיל את הטרק. הטרק נמשך כ-3 ימים לא קשים במיוחד, כשהמתקשים קצת יותר יכולים לעשות אותם על גבם של חמורים או יחד עם סבל (פורטר). אין צורך להצטייד בציוד מיוחד לטרק, לאורך כל הדרך יש גסטהאוסים ומסעדות, אם כי המחירים יקרים ולעתים מופקעים, אבל זה שווה את ההליכה הקלה יותר ללא תיק כבד. בהגיעכם לעמק הפרחים, תדרשו לשלם כתיירים 600 רופי (הודים משלמים 150 רופי). היו מנומסים וחסכו את הוויכוחים בכניסה לעמק, זוהי שמורת טבע, בה גדלים מאות סוגי פרחים חלקם משמשים גם לרפואה, ולכן השמורה מתוחזקת ע”י ארגונים שדואגים לשמר את כל זני הפרחים.
רישיקש הודו – מחוץ למסלול
רישיקש הודו – המלצות מטיילים
האשראם של הביטלס- האשראם סגור למבקרים עכשיו. אבל במקרה שלי, בערך אחרי 20 דקות של ישיבה מחוץ לשער והצקות, השוטר שיליווה אותנו כדי לודא שלא ניכנס נענה לבקשתנו, לטענתו רק בגלל שהיינו עם בחור מקומי, ורק ל5 דקות – “ג’אלדי” (מהר) – כדי שלא יראו. אחר כך הוא גם סיפר על תקיפה של תיירת במקום, ואמר שזאת אחת הסיבות לסגירה. אז אם בכל זאת אתם מחליטים לבוא- תהיו אחראיים- לא לבד, לא עם כל דבר “מפליל” בתיק (כל שוטר יכול לנצל את המצב אם אתם לא מוצאים חן בעיניו) ועדיף למצוא חבר מקומי שקצת מכיר ויוכל לעזור. אולי תצליחו להיכנס. (נטלי).
רישיקש הודו – עדכונים אחרונים
ביוני 2013 גשמי מונסון חזקים ובלתי צפויים גרמו לשטפונות קשים ברחבי אוטרקאהנד. רישיקש אמנם לא ספגה מכה קשה כמו האזורים הצפוניים במדינה, אך גם שלושה חודשים אחרי, מעט תיירים יחסית הגיעו לאזור והתיירנים צמאים.
בשיטוט קצר אפשר לדמיין את מימדי ההרס ואת העוצמה של הגנגה- גזעי עצים ענקיים נזרקו כמו קיסמים על החופים, ערימות חול מצאו דרכן ונערמו בגתות ועל המדרכות הסמוכות ובתי הקפה, שבעבר נהנו מהקרבה למים, נהרסו כליל וכעת נמצאים בשיפוצים.
ואולי הבולט ביותר בהיעדרותו הוא שיווה, הפסל הענק המשגיח על טקסי הפוג’ה היומיים בראם ז’ולה, שלבסוף נעקר ממקום מושבו על ידי זרמים שכמעט וכיסו אותו כליל. מסתבר גם שזו לא הפעם הראושנה שזה קורה, ושיווה כבר נסחף בעבר.
אך אין ממה לחשוש, רישיקש בטוחה ומשתקמת, ומזמינה אתכם לבוא ולהנות מהשלווה ומהאנרגיות של המקום.
אין באמת חשש שרישיקש תאבד מקסמה, יש בה את הדברים שכנראה ולא ישתנו והגנגה תמשיך להכתיב את קצב החיים במקום. גם כשהרופי צונח, הקריאה “דו דו רופה” שמזמינה את המתפללים החולפים לקנות צמידי ברכה ושאר פיצ’יפקעס נשמעת היטב ברחובות.
לא זזים לשום מקום. רישיקש נשטפה. צילום נטלי ניאגו
רישיקש הודו – סיכום
ברישיקש יש הכול מהכול. אם מתחשק לכם חופשה טובה ורוצים אוכל טוב, ולהיות כל היום בטן גב זה בהחלט המקום. אם תרצו להתעמק בתרבות ההינדית, או לצאת לטרקים, את הכול תוכלו למצוא ברישיקש, או כמו שכבר נאמר לפני- רישי-כיף.
יש לכם עוד משהו לספר על המקום? כתבו לנו בתגובות.
הטיפים הטובים יכנסו למאמר, ויזכו את הכותבים בקרדיט.