שלום, אנפילד ורוקנרול: הודו עפ”י גיל צמח, מטייל השבוע

גיל צמח מכחל, בן 23, מטייל בהודו חמישה חודשים ובעוד שבוע טס לתאילנד לשלושה שבועות ואז – חזרה לארץ

 

גיל, למה דווקא הודו?

"בהתחלה הייתה לי התלבטות עם דרום אמריקה משתי סיבות – רציתי חופשה מהכל כי אף פעם לא טסתי – והתלבטתי כי בהודו יש סטיגמה שכולם סטלנים ורק יושבים בגסט האוס ולא זזים – אז פחדתי מזה. וגם כי ידעתי שאין פה ממש חיי לילה. מצד שני, ידעתי שפה אני יכול לטייל עם אופנוע – ויותר להתעסק עם מוזיקה. וכמובן, פה יותר זול".

 

עם איזה מוזיקה אתה מתעסק?

"התחלתי בגיל 13 לנגן על גיטרה. בגיל 19, באמצע השירות הצבאי שלי. אבא שלי טס לתורכיה במסגרת עבודתו וביקשתי ממנו שיאתגר אותי ויביא לי כלי נגינה מעניין. אז הוא הביא לי סאז – שזה הבוזוקי המקומי בתורכיה. אבא שלי לקח אותי לחבר שלו בכפר ראמה, שמנגן על עוד, סאז, וכינור. התחלתי לעשות אצלו שיעורים, אבל ללא הצלחה גדולה. במהלך השיעורים, ראיתי את העוד שלו עומד בפינה בסלון וביקשתי ממנו לנסות. הוא שמח והתחיל ללמד אותי – ומאותו יום התאהבתי בעוד, התחלתי לשמוע ולנגן מוזיקה תורכית, ערבית, פיוטים…מוזיקה אתנית".

 

אז באמת יוצא לך להתעסק עם המוזיקה בהודו?

"אני מטייל עם העוד על האופנוע. יוצא לי הרבה לנגן בג'אמים – עם ישראלים וגם עם אנשים מכל העולם – הופעתי עם שני הודים בווראנסי, ניגנתי בג'אם עם נגן עוד רוסי בגואה וגם בג'אם עם מלא ישראלים כשזה נגמר בבמה, הגברה, קהל ולהקה שהצטרפה אליי במסעדת ה"וואנס אין נייצ'ר" בדרמקוט. וכמובן בכל מקום שווה בטבע אני מנצל את המומנט בשביל לנגן".

 

באחד הג'אמים במנאלי. גיל והעוד

 

איך זה לטייל עם אופנוע?

"חוויה ששווה כל רגע, לימדה אותי המון. בזכותה למדתי מכונאות, ניווט, להסתדר במקומות לא מתויירים ושהשפה היחידה בהם היא הודית, להגיע למקומות יפים שתיירים לאו דווקא הגיעו אליהם.תחושת חופש וניידות. תחושה ממכרת".

 

ספר חוויה שזכורה לך במיוחד

"במשך שלושת החודשים הראשונים, טיילתי עם חבר מהמושב – כל אחד על אופנוע. היינו בדרך מקוצ'ין לגואה על החוף המערבי, בדרך תכננו לעצור בכפר על החוף שנקרא פונאני וכשהתחלנו לחפש גסט האוס, קפצה אישה מבוגרת לכביש, חבר שלי צפר לה וניסה להתחמק – אבל היא לא זזה  – אז הוא זרק את האופנוע הצידה – והוא שפשף אותה קלות – האישה נפלה. האופנוע של חבר שלי עף ונפל על הצד שבו היה קשור העוד. לא עברו שלוש שניות וכל הכפר הקיף את שנינו…האישה קמה חייכה והלכה. כל הכפר ניסה לסחוט אותנו, שאנחנו צריכים לשלם להם על הנזק שנעשה לאישה. חבר שלי הניע את האופנוע וברחנו מהמקום. כעבור דקה, הבנו שהאופנוע של חבר שלי תקוע על הילוך ראשון מהמכה. הוא סימן לי שצריך לעצור…תוך כדי סידור האופנוע, ההודים הגיעו אלינו עם אופנועים, חטפו את המפתחות מהסוויץ' ואמרו שלא יחזירו עד שנשלם 'בקשיש'. התחילה מהומה שלמה ולאחר ויכוחים הצלחנו להניע איכשהו את שני האופנועים ולזוז משם בלי לדעת לאן אנחנו נוסעים. ההודים איבדו את עקבותינו באיזשהו שלב. בעקבות כך, החלטנו לא לעצור ולהמשיך כל הלילה עד לגואה!".

 

"חוויה שלימדה אותי המון" גיל והציוד (כולל העוד) על האופנוע

 

זיכרון מצחיק

"הסתובבתי לבד בווראנסי, חיפשתי מה לעשות ונכנסתי לחנות הסדינים של קאשי – הוא התחיל לדבר איתי בעברית שוטפת ולנסות למכור לי סדינים. ישבנו בחוץ, שתינו צ'אי ואז עברה תיירת (כוסית) מולנו וקאשי אמר לי בעברית: 'תראה תראה את זאת, ראיתי הרבה גופות בווראנסי אבל עוד לא ראיתי גופה כמו שלה' "(!(!!

 

זיכרון חובק עולם

"בדרך ללה עצרנו למנוחה קצרה, ניגש אליי אופנוען שגם עצר שם וביקש ממני שאצלם אותו. צילמתי, שאלתי אותו מאיפה הוא והוא אמר מלבנון. אז אמרתי 'וואלה אנחנו שכנים, אני מישראל' ואז הוא הציע שנצטלם למען השלום! הצטלמנו ואז הוא אמר לי 'שלום' בעברית ואני אמרתי לו 'סלאם עליקום' ולחצנו יד.

 

טיפ/עצה למי שמגיע להודו

"הדרך הכי טובה לטייל ולראות את הודו היא עם אופנוע"

 

 

הצטלמו למען השלום. גיל ותרמילאי לבנוני