למה הביטלס עזבו את האשראם של מהרישי יוגי ברישקש? ואיך כל זה קשור לרצח העל טבעי של ד"ר ג'הה, הידוע בכינויו "מכסח הגורואים"? הפעם, שמרית חזן והבי מספרת לכם על ספר הבילוש הקומי "תעלומת האיש שמת צוחק" ולוקחת אתכם לביקור אצל הקוסמים הגדולים של הודו.
אם במקרה התמזל לכם לבקר ברישקש, אולי גם קפצתם לאשראם הנטוש של מהרישי מהש יוגי באמצע הדרך, בין ראם ג'ולה ללקסמן ג'ולה. אחרי שמשלמים כמה רופיות לשומר, ניתן להכנס ולראות מבנים נטושים- מדרגות מנותצות, כיורים ואסלות שנעקרו ונבזזו, צמחיית פרא בכל מקום והדבר היחידי שנשאר בערך שלם, זה הבונגלוס בו התגוררו המאמינים של המהרישי יוגי (אגב, בחצי שנה האחרונה המקום עובר שיפוצים בדרך להפיכתו לריזורט).
האשראם הנטוש של מהארישי יוגי ברישיקש. צילום: שמרית חזן והבי
קצת קשה לדמיין זאת אבל פעם התהלכו שם הביטלס וגם בריאן וילסון מהביץ' בויז ועוד ועוד. מהרישי הפיץ את המדיטציה הטרנסצנדנטלית שלו, שהעיקר שלה הוא חזרה על מנטרה שוב ושוב, מעין טריק לחצות את המחשבות השוטפות הטורדות, כדי להגיע למחשבות העמוקות והפנימיות יותר. כמו מונית מחשבתית ליעד. מרבית שירי האלבום הלבן של הביטלס, נולדו שם. אבל הכל נגמר בפתאומיות כשג'ון לנון הודיע על עזיבת האשראם. ברקע צצו שמועות שזה עקב ניצול מיני של הגורו באחת מהתלמידות, ואכזבה גדולה ממהרישי.
גם בסיפור הבלשי שלנו, עומד גורו מכובד ומבוקש לכאורה. חבורת יוגה צחוק נפגשת מידי שבוע לסשן של צחקוקים מרפאים. בתוך החבורה נמצא, ד"ר ג'הה, יו"ר המכון לרציונליזם (אגב, באמת קיים ארגון כזה בהודו!). הדוקטור מקדם מדע וטכנולוגיה וגם חושף גוראים ואנשי דת נוכלים וידוע בכינויו "מכסח הגורואים". לפתע באמצע אחת מבדיחות הקרש שלו, החל חיזיון אור קולי של האלה קאלי מרחף מעל הקרקע, מאיים ומקלל את ד"ר ג'הה ומייד אחרי זה ננעצת חרב חדה בליבו. ד"ר ג'הה מת במקום בזמן שכל יתר החבורה ממוסמרת לקרקע ולא מסוגלת לזוז. החשוד המיידי הוא סוואמי ג'י – גורו עם יכולות על טבעיות, איש רוחני שמצליח לרפא אנשים מאיידס, סרטן וסוכרת. שניהם יריבים ותיקים ונראה כי סוואמי ג'י מנצח, ד"ר ג'הה מת, ונראה בלתי אפשרי למצוא את הרוצח.
בדיוק בשלב הזה נכנס ויש פורי הבלש, לתמונה. יחד איתו נכנסים כל הנשנושים ההודים האפשריים, בהיותו גרגרן בלתי נלאה- החל מבארפי- ממתק עשוי מחלב מרוכז וסוכר, דאל, פאפארי צ'אט ועוד ועוד. בין ביס לביס, פורי צולל אל העולם של הקוסמים ואמני האשלייה- הוא פוגש קוסם מוסלמי מזדקן שמלמד אותו שזה חסר משמעות אם זה טריק או קסם אמיתי, מה שחשוב זה מה שאנשים מאמינים, והם רוצים מואד להאמין כדי לא לצאת טיפשים, או שאולי הם פשוט מחפשים סיבה להאמין. אח"כ פוגש פורי קוסם נוסף, מאניש המופלא, שלקח את הטריקים אל עולם הפשע ובעיקר אל החשוד העיקרי, סוואמי ג'י, שכדי לחשוף את נקודת התורפה שלו, פורי נאלץ לחולל תחבולות רציניות שגרמו לו להכניס משפחה קטנה בזהות בדויה לאשראם שלו בהרידוואר.
תוך כדי הפשע והחקירה הרצינית מאד- האנקדוטות בספר לא מפסיקות לזרום: סיפורה של משפחה שיש לה עסק לניקוי יבש נאלצה לעשות כביסה למנהל במשך שש! שנים כדי שיקבלו את בנה לבית הספר, או סיפורו של אסטרולוג משפחתי שקובע כי הגבר המיועד הוא השידוך המתאים – אפילו שמדובר בשתיין לא יוצלח, או סיפורן של משרתות שגרות בבניין "גמור"- שחסרים בו חלונות, טיח ומדרגות וכן הלאה.. ובמקביל גם מתנהלת עוד חקירת פשע אבל מזוית נשית.
אז איך מסתיים הסיפור עם הביטלס? דיפאק צ'ופרה, שהיה מיודד עם מהרישי יוגי מספר שבשנת 1991 הגיעו לביתו של המהרישי באופן חשאי- ג'ורג' הריסון ופול מקרטני. ג'ורג' ביקש להתנצל על אותה פרשה משנות ה- 60' ותיאר שהרקע לעזיבה היה בשל אולטימטום שהציב המהרישי לחברים להפסיק את השימוש בסמים או לעזוב את האשראם, הם סירבו ועזבו. המהרישי העדיף לזכור את המוזיקה הנפלאה של הביטלס שמבחינתו שיוותה להם מעמד של מלאכים, לא פחות.
"המהרישי העדיף לזכור את המוזיקה הנפלאה של הביטלס"
את הסוף של הסיפור שלנו, לא ניתן לגלות כמובן. תאלצו ללוות את הבלש ויש פורי בספר כדי לחשוף מיהו הרוצח. עם זאת, תגלו די מהר שסוואמי ג'י הוא אולי גורו אבל קודם כל נוכל. סוואמי מחבב עד מאד רופיות, משווק מוצרים על שמו, מתפאר בניסים ומקושר לפוליטקאים החשובים. בקיצור טבול עד צוואר בחומריות. אך בכל זאת הוא מהווה מקור משיכה… וזאת עקב הרצון הבסיסי של הנשמה בתזונה רוחנית, הצורך החיוני במילוי פנימי, מלווה באופן טבעי ברצון להדרכה – והכוונה וזו באה בדרך כלל עם גורו, מורה או רב.
.
מדד הזעפרן:
שווה בהחלפת ספר אחר: סביר
משקל בתיק: כמו סוודר אחד בתיק
הפרעת קשב וריכוז: עובר בקלילות
הנקודה ההודית של הספר: שאידפור, שכונת הקוסמים בדלהי. שכונה בה מתגוררים אמני רחוב- בובונאים, מרקידי נחשים, מאלפי דובים, אקרובטים ונגנים. בד"כ דלהי היא תחנת מעבר מהירה, אבל שווה מידי פעם לצאת משביל החומוס