מי מאיתנו לא חלם על לגור בהודו? תום אלרום (38) ובנה איירי (5) גרים בגואה כבר שנתיים, הם מבקרים בארץ בתום העונה אבל לא מוותרים על החופש. בכתבה הבאה היא מתארת את סדר יומה בגואה- מלקום בבוקר עם פרה במפתן הבית ועד לשקיעה בחוף הקבוע.
08:00- איש היוגורט והלחם
בוקר, אני פוקחת לאט עיניים, האור נכנס מהחלק הזה בגג שההודים הסירו בו רעף ותקעו פיסת פלסטיק במקום, והוא אחראי על התאורה. המאוורר פועל וחותך את האור, אני מביטה אל הבן שלי שעדיין ישן בכילה.
מרחוק אני שומעת את האיש של היוגורט והלחם. כלומר, בבוקר הוא האיש של היוגורט והלחם. בצהריים הוא האיש של התותים, ואחרי הצהריים הוא הופך לאיש הגלידה הביתית. את הגלידה הזו ההודים מכינים בקונוסים מנירוסטה ועל מנת לשחרר אותה מהמקום הם מגלגלים את הקונוס ומשחררים. אבל מה – יש בה חתיכות. איירי לא אוהב אותה למזלי.
אבל האופניים אותם אופניים, והפעמון הרחוק אותו פעמון.
אני פותחת את הדלת לרווחה ויוצאת אל המרפסת, האיש מביא לי את הכמות היומית שהזמנתי- שתי לחמניות מקמח לבן וטרי ושני כדי יוגורט שאני מתקשה לזרוק לאחר מכן כי אני כל הזמן חושבת על הדברים היפים שאפשר לעשות איתם, אז אני פשוט אוגרת בחצר ובסוף תורמת כחומרי יצירה לגן.
מרחוק שומעת את איש היוגורט והלחם. בוקר בבית של תום
09:00- פרה מקדמת פני בפתח הבית
כשאני נכנסת חזרה הביתה איירי מגלה סימנים ששנת הלילה עברה, הוא מגיח מהכילה ויוצא אל המרפסת, ממשיך את ההתאוששות שלו בערסל. שני פרחים אדומים צמחו על השיח, הוא רוצה לקטוף אותם. אני אומרת לו שהפרחים מעדיפים לחיות. שתי דקות אחרי זה נכנסת פרה לחצר ושמה פעמיה ישר אל השיח. גם היא מתלהבת והפרחים הלכו.
היא קולטת שאנחנו אוכלים ארוחת בבוקר… אנחנו אוהבים לשבת על הרצפה, לאכול מצלחות טאלי ממש בפתח הדלת ולהסתכל על הנוף. כנראה שהודו השפיעה עלינו.
הפרה מגיעה אלינו, שמה את פרסותיה על רצפת המרפסת ומסתכלת. היא מתקרבת. אני מכניסה את איירי הביתה וסוגרת את הדלת. אנחנו מחכים. אני פותחת את הדלת – הפרה עוד שם. ממש בפתח. כמו שכנה חטטנית. 'מה יש לאכול היום?' היא שואלת בעיני עגל.
נו? אני חושבת, צריך לצאת לגן.. האיש של היוגורט והלחם רואה אותי מפתח החצר עם מבט שמבקש עזרה, הוא משמיע לה צליל צקצוק שמסתבר שהוא סימן אוניברסלי שכל הפרות מבינות, והיא נסוגה.
איירי ממשיך את ההתאוששות בערסל. פינוקים בבית
10:00 הטוסטוס
יש לי תקלה בטוסטוס, האיגנציה החשמלית לא עובדת ואני לא יודעת להתניע מהפדאל. אני הולכת למסעדה ליד, שהיא תכלס בקצה החצר שלנו, והנפאלים החמודים שמנהלים אותה עוזרים לי להתניע.
אנחנו מגיעים לגן. איירי, אחרי שסיים להתחבא דקות מאחורי שער העץ נכנס לגן ורואה את החבר הכי טוב שלו, ברני. הם רצים יחד לסירת הפיראטים ותוך דקות ספורות אני משוחררת לדרכי. יום מלא הרפתקאות מצפה לו בגן, עם הגננת הספרדיה האהובה עליו אליסה, עץ שהוא אוהב לטפס עליו, ואפילו שק אגרוף עם חליפה שלמה וכפפות למקרה שיצטרך להוציא קצת כעס.
.jpg)
יום מלא הרפתקאות מחכה לו. איירי על ספינת הפיראטים בגן
11:00- עכשיו תורי
מגיעה לבית קפה, מזמינה קפה עם קצף אמיתי. מתלבטת בין בננה ברד לבין פשוט לקחת סלט טופו מוקפץ ומונבט בהמשך. זו פריביליגיה שנראית כמו זכות טבעית לכל תל אביבי אבל בהודו היא מחזה נדיר, וקיימת רק בגואה. אחרי שהייתי תקופה ארוכה בצפון הודו התגעגעתי לקפה שלי… הוא מוגש עם גרגירים גסים של סוכר חום- הסוכר הכי גולמי שיש.
חדרי המבנה הענקי משמשים גם כבית ספר, והשולחנות פונים לנוף פתוח של שדות. יש שם שיעורי יוגה בבוקר בחדרי הסטודיו ואפילו חנות קטנה ומטריפה. אני שותה את הקפה שלי ופותחת מחשב. אני חושבת איך לשפר את העיצוב של הפונצ'ו שמייצרים לי עכשיו בפושקר, איזה מוצרים להעלות לאתר, ואיזה חבילות נושא מתאימות עכשיו.
מסביבי הורים אחרים שאני מכירה מהגן, גם הם עובדים מאותו בית קפה. הספייס הפך להאב עבודה.
תום ואיירי נהנים מהחיים
14:00- סיבוב שווקים
אחרי שהייתי שם כמעט כל היום אני קופצת לשוק של פאלולים, ומצלמת. עכשיו שיא העונה – ינואר, והחבילה שאעשה עכשיו תגיע במרץ, בדיוק הזמן לתחפושות פורים. כמה כיף לצלם את כל הצבעוניות ההודית והסארים לילדות משגעים את החושים. אני מצלמת מטריות רג'סטניות, נעליים מסולסלות בקצה, מכנסי הרמון וטיקות, אינסוף טיקות. לכבוד פורים אני משתחררת מההקפדה על מוצרים שיתאימו לעולם המערבי, והולכת לצלם את הכי הכי – בשוק צ'אודי אני מחפשת חינות, צמידים הודים מנצנצים, כתרי פלסטיק לילדות שמחברים בין האף לאוזן ומדבקות לידיים. שיא הקיטש. שיא הכיף. ההודים עושים את הקיטש לכיפי, צבעוני ומשמח.
15:00- נוסעת לאסוף מהגן
איזה כיף שהכל כל כך קרוב ותוך 5 דקות אני בכל מקום. אני נכנסת בשערי הגן, איירי רואה אותי מרחוק וקופץ עלי בתנופה. אני לוקחת אותו לצ'אי. פיתחנו שיטה – אנחנו תמיד מזמינים כוס ריקה, וכך אני מוזגת לו קצת מהמשקה החם כל פעם, עד שהוא מסיים, ובד"כ מבקש עוד. 4 רופי לצ'אי. 2 רופי לעוגיה.
4 רופי לצ'אי, 2 רופי לעוגיה. איירי מתפנק על צ'אי אחרי הגן
16:00- עד השקיעה
אנחנו נוסעים לשים את התיק בבית ומתארגנים לים. גלשן בוג'י – צ'ק, מצופים – צ'ק, לונגי גדול – צ'ק, מגבת – צ'ק. מגיעים לחוף פטנם ומחכים בפינה הצפונית. שם מתאספים לאט לאט שאר הילדים מהגן, עם הוריהם כמובן. כמה אושר וחופש. הילדים רצים מתרוצצים, שוחים, משחקים בכדור, מטפסים על הסלעים, וההורים יושבים ומקשקשים, יש הרבה עיניים, ואפשר לעשות חלוקה. כשהיתושות מגיעות אנחנו מתקפלים. שקיעה קסומה, ארוחת ערב במסעדה שמעל לחוף כי אין לי כוח לבשל, והביתה למקלחת.
הילדים רצים וההורים מקשקשים. שקיעה בגואה
רק בגואה
פעם כבר נסעתי עם איירי ערום על האופנוע כדי לקחת את הכביסה בבוקר, כי שכחתי לעשות את זה בערב. רק בגואה אפשר לנסוע ככה, בינות לאנשים הפוסעים ברחובות בבגדי ים.
שקיעה, בית פסיעה מהים, קוקוסים ואננסים, ערסל, ו"רוצים משהו מהודו?" – העסק שלי, שמתנהל אצלי במחשב.
—-
תל אביב
הגענו לארץ לכבוד החתונה של אחותי היקרה ואנחנו כאן עד לתחילת העונה בספטמבר, כיוון שהבנתי שצפון הודו בגשם פחות מתאימה לי. ובשבת הקרובה, אני מפיקה אירוע מגניב של מסיבה ומכירה על גג טרופי, כיף וניחוח הודו, וגם מוזיקה ואלכוהול. לאיוונט לחצו כאן.