דותן

ומי שקניות זה לא העיקר אצלו…
מומלץ לעלות לאחת הגבעות לראות משם את השקיעה או (שווה יותר) את הזריחה. לא טיפוס קשה בכלל.
העיירה הזו היא כמו תיבת נח קטנה, תמצאו בו חיות מכל הסוגים והמינים.
בפושקאר יש את המקדש היחיד בהודו לאל וישנו, ויש בעיירה לא מעט טקסים מעניינים, חתונות, מצעדים ושאר ירקות.
שימו חוט אדום על היד ולא יטרידו אותכם בפוג’ת אם לא בא לכם להתעסק עם זה.
המלצה מצויינת לגבי גאסטהאוסים – אל תלכו לאן שישראלים הולכים!
יש שם קומונות ענקיות, רעשניות, קרחניסטיות של ישראלים בכמה בתי מלון.
יש שם אינסוף מקומות ללון בהם ולטובים יותר (ואפילו זולים יותר) הישראלים לא מתקרבים כי ישראלים אחרים לא אומרים להם.
סיבוב קצר ותמצאו את המקומות השווים באמת.
זאת עיר קדושה וחשוב שתכבדו את הצרכים של ההודים בנושא, למשל לא להתנשק ברחוב (היו כבר שבילו כמה לילות בכלא בגלל השטות הזו).
ואל תרגישו שלא בנוח להרגיע מידי פעם את החבדניקים שם שיוצאים במחולות ברחוב. ההודים הם עם סבלן, אבל דמיינו לכם שהודים היו עושים טקס פוג’ה ליד הכותל המערבי… איך אתם הייתם מרגישים? אותי ממש הטריד האופי הכפייתי של החבדניקים בפושקאר – חוסר כבוד מוחלט לרגשות המקומיים (אם תהיתם למה לא אוהבים ישראלים זו דוגמה מצויינת – אפילו תיירים אחרים בהלם מההתנהגות הזו). אני מחכה לראות מתי ישראלים יעשו מעשה בנידון.

אג’מר, העיר הסמוכה יכולה לעניין מוזיקאים וכאלה שהתרבות ה”סופית” מעניינת אותם.

יש שם מוכר של לאבנה שיתן לכם הרבה בתמורה לזעתר שתביאו מהארץ.
וחוצמזה —> “שלום למלכה” 🙂