נמי השארת אותי מהופנט עד המילה האחרונה, גם בפעם השניה שקראתי. אולי אפילו הייתי יכול להיסחף ולהבין מה עבר עליך למרות שגבר כנראה לא יבין זאת אבל התיאורים שלך כלכך חיים כלכך אמיתיים שנשאבתי פנימה ומצאתי את עצמי גם שם בסימטאות של ורנסי איתך והרגשת החרדה הזו שהולכת ומתעצמת עם הקטע שלך, שבנוי באומנות. מההיכרות הקצרה שלנו באשרם במדבר אני יודע שקיבלת גם דברים טובים מורנסי, אבל לא לחיבור הזה הם שייכים… באהבה.
ומשהו ענייני יותר: הודו באמת פולשנית, אין מה לעשות, לגוף ולנשמה… ולבנות יותר מלבנים, הרחוב ההודי הוא גברי ברובו. אנחנו התיירים מתעייפים לעיתים מהרחוב ההודי, רוצים מפלט, דמיינתי תוך כדי החיבור שנמי מגיעה ל”שאנטי גסט האוס” ומוצאת מפלט על הגג והוקל לי… דרך אגב – גם בפעם השניה שקראתי קיוויתי שוב שהיא תמצא מפלט שם ונשארתי במתח עד הסוף.
הודו