דני אברהמי

הי מיכל ! כיף שחזרתם וכיף לקבל ממכם שני מאמרים לקהילה !

אני לא גיליתי את אלוהים בהודו. מי אמר שהוא גילה ?

אבל שלווה כן. דווקא בזה שהם מתים בהמוניהם, ומישהו זוכר שהשבוע נהרגו 15 אלף איש בבנגלה-דש ? – אנחנו רואים שהם לוקחים לא רק את החיים בקלות – אלא גם את המוות. ואולי זה נשמע לנו מחריד.. ואולי לא. זה מסביר למה רק התיירים ניסו להציל את ההודים הטובעים.

2 התמונות שציירת מהממות ואת כותבת נורא יפה. מהממות באופן שבו כתבת . בנוגע להאם הם מהממות תוכנית – הרי שזוהי זווית הסתבלות של כל אחד. הודו משוגעת והכל קורה שם. דברים שלווים, דברים קשים, לפחות לנו המערביים לצפייה. אבל שוב, להם פחות. הם לוקחים את החיים יותר בקלות וכך גם את הכלב החצי משוסע. וגם הכלב עצמו, כדבריך, לא לקח את זה כלכך קשה כמוך. הוא כואב, אבל מקשקש, הוא מגורש, אבל חוזר. אני חושב שלך היתה החוויה קשה -וזה מה שתקחי מזה.

הודו קשה לעיכול – אין ספק והיטבת לתאר את זה.

אשמח לשמוע האם מעבר לעניינים טכנים של כיף של חופשה, כמו הקוקוסים, הסלעים בהאמפי וכולי, היו לך חוויות חיובית גם, ואני מתכוון ברמה הנפשית, רוחנית.