דני אברהמי

אחי – המאמר שלך מעולה !! הוא פנטסטי, הוא כלכך נכון !!! אני ממש חושב שכולנו באיזשהוא מקום לא באמת בהודו, אלא ב”הודו” כפי שהיטבת להעביר. כאילו, רואים את הודו במין “חלון ראווה”. אך אמנם, הרגשתי שחלה תמורה בנושא אצלי במהלך מספר הביקורים שלי שם. בגיל 21 – הייתי מאוד כפי שתיארת. בקרוב אכניס עוד קטע מהיומן שלי מגיל 21 שבו ילד הודי חכם בג’ייפור אומר לי שהתיירים מבקרים במוזיאונים ומבצרים – הודו של פעם – ובכלל לא רואים את הודו של היום – האנשים, והתמורות. כתוצאה מכך משהו השתנה אצלי ועוד באותו טיול התחלתי לשמור על קשר עם הודי בשם פייז – והמשכתי להתכתב איתו מספר שנים לאחר מכן מהארץ (!) . בביקורים מאוחרים יותר כבר הייתי יותר ער לנושא וניסיתי להתחבר להודים, ולא אלו שב-“פרונט ליין” של התיירות אלא הודים אמיתיים.. למשל מקום מעולה בשביל זה הוא הרכבת. בה אתה מנהל שיחות עם הודים שונים – בסליפר קלאס – הם גם בדרך כלל דוברים אנגלית. עינת ואני ניהלנו שיחה עם הודית שהולכת להתחתן ומספרת על הבעיות בקרב משפחתה עם עצם החתונה המודרנית שבחרה לעצמה. זהו סמל ושינוי אדיר שמתחולל היום. אדם אחר, רופא, סיפר לנו על עזרתו לחולים במרפאות שונות. זה כלכך נכון – וכדאי לשים דגש – לדבר עם ההודים ולשמוע אותם ואת איך הם רואים את החיים ואותנו שם ואת הודו המשתנה ואת העולם. או משפחה עם ילד שטיילה בפארק בואראנסי. הדבר הכי טוב שעליו אני מספר בהרצאות ב-“למטייל” – אתם יודעים שאפשר לישון אצל משפחות הודיות בבית כהסדר כתמורה לתשלום ? דרך מרכז מידע לתייר – אל תלכו לאנשים מהרחוב… זה מעולה מעולה – ואתה קצת יוצא מהבועה שעליה מדבר נועם.