נשמע שהקשר בינך לבין הויפאסנה הזו, מקרי בהחלט…אה? או שלא… אם נרד לעומקו של ענין, זה בטוח עשה לך משהו, השתיקה הזו, חוסר היכולת לצעוק ולהביע את עצמך, להתבטא…המדיטציה וחצי שעשית, תחושת ה”כלא” שהרגשת…זה בטח עשה לך משהו…אולי אחרי יום-יומיים בטח הבנת מזה עשה…אם…
תגידי, מדובר במרכז טושיטה? שם במעלה ההר, בקצה דראמקוט?
תשמעי, אולי צריכים לעשות איזו הכנה נפשית לפני הויפאסנה, להבין לקראת מה הולכים, להיות מוכנים לענין השתיקה והאוכל הבריא, שינה וקימה מוקדמת…נראה לי שלא ממש ידעת מה מצפה לך וזה די התפוצץ לך בפרצוף, לא?
כי את התנאים את מכירה, זה הרי לא חדש…
טוב, תשמעי, 10 ימי ויפאסנה הם ללא ספק סוג של חוויה, כל הכבוד למי שמצליח לשרוד את זה. לא ניסיתי אבל ברור לי שיום אחד זה יקרה…ואני אעשה הכנה מוקדמת 🙂
שמחה בשבילך שזיכו אותך בימי חופשה…
הודו