ניצן בר

אהבתי את הכותרת. על משקל “פחד ותיעוב בלאס וגאס” ?

אני חושב שזה הרבה מאוד עניין של נקודת מבט על דברים.
בן המערב שמגיע לארצות כאלו מקבל איזשהו הלם תרבות ללא ספק. זה יכול להתבטא ברגשות שונים כגון רחמים, פחד, גועל.

בהודו עוד לא הייתי אך ראיתי עוני ומסכנות מסוג זה שאת מתארת בתאילנד ובמיוחד בקמבודיה.
זה באמת גרם לי להעריך הרבה יותר את מה שיש לי ולהגיד תודה לאיזשהו אל על כך שאולי לא נולדתי עם כפית זהב בפה אך גם לא נולדתי לחיי עוני ומסכנות.

מה שמיכל אמרה הזכיר לי מראות דומים שראיתי ובהתחלה היה לי קשה להבין כיצד הם יכולים להתרחש לנגד עיני.
כיצד יכולים לחייך אלי עיניים, שאני סבור כי ראיתי בהן שמחה אמיתית, מתוך סיטואציה שלעולם לא הייתי רוצה להגיע אליה (עוני, לכלוך, נכות וכו’) ?

אני חושב שהתשובה טמונה בכך שאותם האנשים אינם מכירים משהו אחר, טוב יותר.
כמו שאנחנו נולדנו למציאות מסוימת ורובנו רוצים ופועלים לשפר אותה, כך גם אותם אנשים בהודו, בקמבודיה, בויאטנם…
כמו אצלנו, גם אצלם יש כאלו שמתייאשים או שלא רוצים להתקדם אלא רק לשמור על הסטטוס קוו שלהם ויש כאלו שמתקדמים, ולא משנה באיזה קצב ומאיזו נק’ התחלה.
ואולי התקדמותם נראית לא משמעותית לבן המערב הרגיל לשפע יחסי.
גם עושר ועוני הם מושגים יחסיים. אז כן, אפשר להיות עני ומאושר.

הבעיה (הנפשית, להגדרתי) של בני המערב היא שהם מודדים אושר בעושר, ושהם מתחרים ביניהם למי יש יותר חומר.
אמנם תכונה זו מביאה בסופו של דבר לקידמה, והיא טובה מבחינת התפתחות חברתית, אך היא פסולה בעיני מבחינת התפתחות אישית.
רק לדוגמא, אחת מיני רבות: בקיבוץ שלי, עם ההפרטה ותחילת תהליך שיוך הקרקעות כולם בונים ומשפצים, וכמעט כולם “פותחים עיניים” על שאר חברי הקיבוץ. למה ההוא ככה ולמה לזה יש יותר וכו’… זה מגעיל בטירוף, אני אומר לכם! ונמאס לחיות באווירה כזו.
אם בני אדם בכל מקום בעולם היו משכילים לראות מה יש להם ולא מה אין להם, ומסתכלים הצידה רק כדי ללמוד ולא כדי לבקר העולם היה מקום נעים יותר לחיות בו.

אני מציע לכל אחד ללמוד בודהיזם ולהתנסות ברצינות במדיטציה בודהיסטית. זה נותן ראייה אחרת ל-ח-ל-ו-ט-י-ן על העולם. ראייה בריאה, נכונה ואמיתית יותר, לטעמי.
ואין לי ספק שמי שנוסע לטייל במקומות אחרים, רצוי מאוד שיקרא, ישאל ויבין כמה שיותר את התרבות והדת המקומית. ואז הוא גם יוכל להבין מראות קשים כאלו ואחרים.

אז כן, החיים יפים. באמת. זה רק עניין של נקודת המבט.
לפעמים זה לא קל לראות את חצי הכוס המלאה, אבל זה שווה לנסות.