מיכל,
לא ראיתי לפני-כן את התגובה שלך למאמר אז סליחה על התגובה באיחור…
בכל אופן, לשאלתך: גם אני לא יודע מה זאת אומרת “לחוות מקום”. אני לא בטוח שהשתמשתי במושג הזה “לחוות מקום” במאמר. אני מסכים איתך שלחוות מקום זה “יותר בראש מאשר במעשים”. ואני חושב שרובנו – ואני בכללם – באמת מטיילים בהודו בעיקר “בראש שלנו”.
כמוך, גם אני לא יודע “לכמת” שהייה במקום כלשהו. משום-כך ציינתי היבטים לא כמותיים אלא איכותיים “להתערות” במקום: לימוד השפה, יצירת קשרים חברתיים, הכרת התרבות וכולי. אולי אלה לא דברים חשובים בעיניך. ודאי אפשר לחשוב גם על היבטים אחרים.
כמו שאת כותבת, גם לי יש לפעמים תחושה של זרות במקום שבו אני חי, כאן בישראל. אבל אני לא חושב שאני חי כאן בעולם פנטזיונרי, גם כשהמציאות כאן זרה או בלתי מובנת לי. ברם, אני חושב שרוב המטיילים בהודו כן חיים בפנטזיה – הפנטזיה שמתאפשרת על ידי עודף כוח כלכלי, הרבה פנאי (ולפעמים גם הרבה סמים).
מה רע בזה? אולי זה לא כל-כך רע. אבל יש משהו מעט מוזר (בעיני) במשמעות הכמעט מיתית שמעניקים “להודו”, שהקשר בינה לבין הודו מעט רופף, לא?
הודו