דני אברהמי

מיכלי המקסימה,
הגורו זה אני ? 🙂 מותק !! אני לא יודע אם אני גורו… אבל בטח שמח לעזור – כלכך הרבה סרטים של עצמי והודו עברתי – ושמעתי הרבה אנשים… כן יש קושי ולא את היחידה, ולפעמים בדידות והעולם כלכך חופשי וכיף אבל גם חושף אותך בחולשותיך שאולי איכשהוא בחיים בארץ הצלחנו להחביא אותם קצת עם כל הפוזה שלנו החברים העבודה ההורים הבגדים המקומות שאתה יוצא אליהם.. פתאום כל המסגרת נעלמה ונשארנו “ערומים” קצת… יש הבורחים מזה, יש העוברים את זה. אני בטיול הראשון לא התמודדתי אני חייב להודות. אני טיילתי אז חצי שנה בהודו והפעלתי כוחות אדירים להמשיך לטייח את עצמי אפילו בהודו ואיכשהוא המשכתי לטייל – עד שהתפרקתי לגמרי. ההתמודדות שלי קרתה רק אחרי שחזרתי לארץ – אבל אצלי הסיפור מוזר במיוחד.. אני יודע על הרבה אנשים שהתמודדו שם איפה שאני לא יכולתי אז, ואחרי קושי של תקופה מסויימת אין חוקים אולי חודש חודשיים אולי יותר – עברו את ההתמודדות והגיעו למקום אחר, מקום שאפשר להרגיש באמת רק אחרי כמה חודשים בהודו לדעתי. אז המחשבות על לברוח מהעולם אגדה הזה המקסים אך המפחיד וחושף יותר הזה… הן נורמליות – אל תכעסי על עצמך.. אבל תבחרי בזהירות מה לעשות, הבחירה היא שלך, ותהיי מודעת לזה. מה שתבחרי לעשות עכשיו ישאר איתך לתמיד – עד כמה תבחרי להתמודד, לאיפה להיכנס ולאיפה לא.. חלק תצליחי יותר חלק פחות… זה מי שאת ותקבלי את זה !! אבל תהיי מודעת לזה שיש לך את הבחירה והכוח לנווט את החיים שלך לכיוונים שאת תרצי, ודברים שתבחרי עכשיו מאוד חשובים. בעצם אני מקנא בך על מה שאת עוברת – כי אני בגיל 22 לא יכולתי בכלל לדבר ככה – את מבינה ? 🙂 עצם זה שאת מדברת על זה עכשיו או בוכה או מכילה את זה באיזשהוא אופן – דברים שאני לא עשיתי אז – כבר מראה שאת לא מטייחת… את בדרך הנכונה.
🙂 נשיקות ממני