יפעת ציוני

הי לימור,
מקסים ונוגע! הצלחת להעביר את מה שכולנו מרגישים…
אני מדברת עם המון חברים ושומעת, יותר ויותר, שלדור הצעיר, לאחים / לאחיינים שלנו, לילדים שלנו, אין ילדות כמו שהיתה פעם, כמו שאנחנו חווינו, של בירכיים מלוכלכות מבוץ, של גוגויים, וג’ולות (בומביליות ונחשיות) ו- 7 אבנים, ו- 8 אבנים ו……… אני תוהה האם אנחנו, שרואים את השינוי (המיחשובי, הטלוויזיוני, האופנתי, החברתי) ומצרים עליו, נהיה מספיק חזקים לחנך את ילדנו אחרת – אל מול הלחץ החברתי והתחרות שמתחילה בגיל בי”ס, השיווק והמרוץ והוירטואליות. להקנות לילדנו את הילדות שאבדה (ואולי זה בעצם, רק לנו…?)