אהלן!
לאחר חקירה מדוקדקת , מתישה ולעיתים מתסכלת של עניין הויזות, הרי לכם מידע חם טוסט נכון לנובמבר 2010:
נתחיל בזה שרוב הנציגיות בהודו עובדות, מה לעשות, בלי לתת לנו הטיילים ספר חוקים ברור ומובהק שממנו אפשר להבין מהן התקנות ולפי איזה הגיון פנימי נקבעת הזכאות לויזה ומשכה. על פי הבנתנו משך הויזה הניתן לכל טייל הוא שרירותי לחלוטין. לגבי האפליה באשר לישראלים, הרי לכם סיפור. בעלי ואני בילינו ששה חודשים נפלאים בהודו ונשארנו ממש עד יומה האחרון של הויזה שלנו. לאחר מכן המשכנו לטייל ולאחר חמישה חודשים, בבואנו לברר במחלקת האשרות לגבי ויזת תייר חדשה נאמר לנו במפורש שתיירים רשאים להגיש בקשה חדשה לויזת תייר מיום שעברו חודשיים מרגע סיום תוקפה של הויזה הקודמת. שמחים וטובי לבב התייצבנו למחרת במחלקת האשרות בנפאל. לאחר תור אינסופי והמתנה של שלוש שעות הגשנו את הטפסים לפקידה שחייכה אלינו עד שהיא הבינה – “אבל רגע, אי אפשר, אתם ישראלים”. למה? שאלנו, הרי נאמר לנו שאזרחים זרים רשאים להגיש בקשה חדשה לאחר חודשיים. “נכון” אמרה לנו הפקידה החייכנית, תיירים זרים כן, לא ישראלים. היינו בטוחים שאנחנו לא בדיוק מבינים אותה ושאלנו שוב- כולם כן אבל אנחנו לא, “כן” היא אמרה. לישראלים נדרשת תקופת צינון של חצי שנה. חד וחלק. ביקשנו לשוחח עם הנציג הדיפלומטי כדי שהוא עצמו יבהיר זאת, היא נאותה לצלצל אליו ולהגיד שאנחנו ממש רוצים להיכנס לתקופה קצרה, שיש לנו כרטיס יציאה ושכבר עברו חמישה חודשים, אבל נענינו בשלילה- לישראלים חצי שנה של צינון.
“אז מה עושים”? וכאן השאלה האמיתית היא כמה אתם חמים על הודו. מסתבר שויזות מעבר, הניתנות לכל אזרח זר (גם ישראלי) באופן אוטומטי עם הצגת כרטיס המשך מהודו ניתנות לתקופה של 15 יום. החדשות הטובות- אין צורך בתקופת צינון, רק בהצגת הכרטיס. אין מגבלה בחוק על הוצאת ויזות מעבר כך שאפשר לקבל מס’ ויזות בשנה אחת. בקשה לויזת מעבר (שמשמעה- אתה נכנס להודו, שוהה עד 15 יום וממשיך הלאה ליעד אחר) מגישים בנציגות הודו יחד עם כרטיסי הטיסה ומקבלים את המדבקה הנכספת אחה”צ. אנחנו, בפרק זמן של חודשיים הוצאנו שתי ויזות מעבר לתקופה כוללת של 30 יום (15 ו- 15) כי לא רצינו לוותר ומי שלא רצה אותנו בטוריסט קיבל אותנו בטרנזיט….
אגב, חשוב לברר בטרם עת האם הנציגויות מטפלות בזרים תיירים, כי מסתבר שזה לא מובן מאליו. לאחר הוצאת ויזת מעבר מנפאל (על בסיס כרטיס המשך מהודו לסינגפור) בבואנו לנציגות הודו בסינגפור נתקלנו בבעיה לקבל שירות, משום שהנציגות בסינגפור (אין שגרירות אלא נציבות) מטפלת בתושבי סינגפור מרקע הודי, במי שיש לו מעמד חוקי בסינגפור (כאזרח או תושב), בזרים המצויים בסינגפור על ויזת סטודנט, עסקים או דיפלומטיה. בסופו של דבר קיבלנו אישור לפנים משורת הדין מטעם קצין בכיר והפרוצדורה לקחה שבוע כי שלחו טופס “קלירנס” לשגרירות הודו בארץ (תהליך שלמעשה מתבצע כאשר מגישים בקשה לויזת תייר ולא לויזת מעבר), זה היה מתיש אבל קיבלנו שוב את אותה המדבקה האהובה.
לפעמים הסב קוץ’ מילגה עובר דרך עקלקלה, אבל העיצה שלי- בררו תמיד בנציגות מהו התהליך, כי זה ממש משתנה ממקום למקום. לפעמים, לא- בעצם בהרבה מאד מקרים- הנציג שנמצא בקטמנדו והנציג שמעביר אותך בסונאולי (שתיהן בנפאל) עובדים לפי תקנות אחרות לגמרי…
דבר נוסף- למיטב הבנתנו, המחזיקים בויזה שיש לה שתי כניסות או כניסות מרובות אשר יוצאים מהודו במהלך תקופת הויזה גם הם צריכים לחכות לתקופת צינון, במקרה דנן- חודשיים בלבד, גם לישראלים. אבל מה- ניתן להגיש טופס “בקשה לכניסה מחודשת” בתשלום ועם הצגת כרטיס יציאה מהודו מקבלים אישור לכניסה מחודשת לפני תום תקופת הצינון. זהו הנוהל בנפאל. מומלץ לברר מראש אם בהוצאת הויזה המקורית, הראשונה, אפשר מראש לשלם על “כניסה מחדש” ולחסוך את כל כאבי הראש.
שיהיה רק בכיף, בשמחות ובטיולים,
🙂