אז מה שאת אומרת זה ש

כשהרגשת שזה ממקום של אילוץ יותר, בצעירותך, לא התקשרת לשביעות רצונם של ההורים שלך.
כשהרגשת שזה ממקום שאת רוצה לעשות את זה – אז עשית את זה מהמקום הזה של רוצה ולא של צריכה.
אז זה בדיוק מה שאני חושב…
אולי באמת כשאנחנו מתבגרים אז אנחנו מגלים יותר אמפטיה להורים ומתקשרים כי אנחנו רוצים להתקשר ?