אז קודם כל, כיף לשמוע שהודו היא חלק מהחלום שלך והנה, אתה
כיום חסר תירוצים מתחמקים והגיע הזמן לטוס ומקום המופלא הזה
ששמו הודו. כמו שאתה יודע, המקום הזה מורכב מכלכך הרבה תרבות,
ריחות, צבעים, חום, יופי, כן כן..יש גם סירחון פה ושם, אבל זה
מתגמד לעומת היופי שאתה עומד לראות.
באופן אישי, כיום אני בת 25 וידעתי בערך מגיל 15 שאני אסע
להודו. אין לי מושג מאיפה הגיע לי הרעיון, או הרצון הזה, אבל
רציתי – ונסעתי! אני לא יכולה לבוא ולומר לך שחזרתי עם תובנות
עמוקות למיניהן – אבל כן נפתחתי לעולם שאני מתגעגעת אליו מאד
מאד.
אתה אכן רואה מראות לא תמיד נעימים, עומד בפני גניבות
והתמקחויות, אבל זה לא משהו שצריך להעמיק עליו את המחשבה.
לגבי תהליך נפשי-אישי שבאמת ניתן לעבור במסע שכזה, הכל תלוי
איך אתה בוחר להעביר אותו. הרי תוכל לשהות עם משפחות הודיות,
ללמוד יוגה, לעשות מדיטציה, ויפאסנה…לא חסר! כל המסע על פף
ידך ואתה בוחר בוחר איך לזרום איתו.
אל תחשוב יותר מידי, העובדה שהרצון נמצא בך, צריכה לתת לך את
הפוש הענק הזה לקחת את עצמך לכמה חודשים עמוסים תחושות מעורבים
ומדהימים.
אל תוותר על החלום הקטן-גדול הזה שלך!
מאחלת לך הצלחה והנאה שאין לתאר
אחת שמתגעגעת להודו 🙂