לימור מותק.. בדיוק אתמול חשבתי עליך

תודה על הברכות !! וישראלה נשמה .. אני עשיתי מה שאת עשית בסוף ובהשראתך ועוד השראת רבים.. פשוט לא יכולתי לסבול שכולם נסעו ואני לא.. אז הנה אני כאן אמנם רק 17 יום אבל זה נשיקה קטנה להודו והגשמת חלום שלי אישית לנסוע על אנפילד ברחבי תת היבשת..

האמת שהתכניות שלי השתנו קצת – הייתי במרכז הודו במדיה פרדש אבל אז שותפתי לטיול ואני התפצלנו ועכשיו נסעתי צפונה ואני ברישיקש.. ורוצה לעלות לאוטר קאשי לכמה ימים – אם מישהו באזור בעניין אתם מוזמנים להצטרף.. תכתבו לי

כמו שישראלה כותבת ונפלא כדרכה.. הודו הופכת אותך לגמרי.. על הטוב והרע וכל הדברים הלא מתוכננים שבדרך… בכלל לא חשבתי שאני אגיע לפה כי התרחקתי מתיירים וישראלים.. אבל אז הבדידות תקפה אותי ונסעתי לפה בכל זאת.. 🙂